JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אונר"א, פליטים וגבולות מדינת ישראל

מי הוא פליט פלסטיני, אם ולאן הוא ישוב?

אונר"א, פליטים וגבולות מדינת ישראל ד"ר יצחק דגני
אפריל 27
09:30 2020

פרופסור אמריטוס עמנואל מרקס הוא מבכירי החוקרים בישראל בתחומי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, חתן פרס ישראל, וחבר האקדמיה הבריטית היוקרתית במדעי החברה. בין יתר עבודותיו חקר פרופ' מרקס את מה שהתהווה במחנות הפליטים של אונר"א. לפי פרסומי אונר"א, כיום מחזיקים בתעודת פליט פלסטיני יותר מחמישה מיליון בני אדם. הארגון אינו פותר את בעיית הפליטים אלא מנציח אותה. למעשה הארגון משמש כלי תעמולה וחממת טרור נגד ישראל. על פי מחקריו של פרופ' מרקס, כיום רוב שוכני ונתמכי מחנות אונר"א אינם פליטים ואינם בניהם של פליטים או נכדיהם, למעשה הם בני דלת העם שחיו באזורי מחנות הפליטים. הם דרשו תעודות פליט, כיוון שבמרכזי אונר"א מחלקים לתושבים מזון, שירותי בריאות, חינוך וכדומה. אין כיום קשר בין רוב מחזיקי תעודת פליט פלסטיני לבין פלסטין שלפני הנכבה.

סוגיית זכות השיבה של פליטי פלסטין אל תוך גבולות מדינת ישראל, עולה בכל פעם שמתעורר דיון על השכנת שלום בין ערבים ליהודים בארץ ישראל. אחת השאלות בעניין זה היא מה הם גבולות מדינת ישראל. האם גבולות החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947? או אולי גבולות הפסקת האש שנקבעו ברודוס ב-1949? או האם ישראל כוללת את איו"ש ואולי גם את רצועת עזה? או שבכלל אין להתיר שובם של פליטים פלסטינים אל תוך השטחים שעליהם ישראל שולטת כיום? אין להתכחש לבעיה זו המעיבה על כל מפגש לדיון פוליטי בין ישראלים לערבים.

פוליטיקאים ובכירי אקדמיה העלו במשך הזמן הצעות שונות להסדרת בעיית הפליטים. פרופסור אמריטוס נכבד מאוניברסיטת תל אביב הציע לאחרונה פתרון לסוגיית הפליטים. הפרופסור, גיאוגרף בכיר, מציע להפריד בין מחזיקי תעודות פליט של אונר"א שלא היו תושבי פלסטין, לבין מי שבאמת היה תושב פלסטין לפני הנכבה. הזמן עשה את שלו ולכן נותרו מעט מאוד "פליטים אורגינליים". רק לאלו שהיו תושבי פלסטין תינתן זכות שיבה לישראל שבגבולות הסכמי רודוס משנת 1949. היתר יפוזרו במדינות ערב או בארצות אחרות. אונר"א תסיים את תפקידה ותתחסל. לכאורה נראה כי יש בהצעה זו היגיון מסוים. זאת עוד לפני שאנו שואלים את עצמנו לאן בדיוק יחזרו אותם "פליטים אורגינליים".

כיוון שמדינת ישראל יקרה לי, חיברתי סיפור דמיוני. אולי, לימים, יתברר שהוא אינו דמיוני בכלל. בדמיוני פניתי לפרופסור עם הסיפור. מעשה שהיה כך היה – יושב לו הפרופסור במשרדו המרווח בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ומכין הרצאה על הנכבה הפלסטינית משנת 1948, כאשר היהודים הגנו על נפשם כנגד ערבים שפלשו לישראל הצעירה במטרה להשמידה. לפתע נשמעת נקישה בדלת. "יבוא", אמר הפרופסור. הדלת נפתחת ונכנס אחד הסטודנטים ובידו מעטפה מרופטת מלאה במסמכים.

"שלום פרופסור", פתח הסטודנט.

"אפשר להפריע לך?", "בוודאי מוּנִי", השיב הפרופסור.

מוני הוא אחד הסטודנטים המצטיינים בלימודי תואר שני במחלקה. הוא נולד במחנה הפליטים חווארה ליד שכם. לפני שנים התחתן עם ג'מילה ילידת פאראדיס שליד זיכרון יעקב. לפיכך זכה בתעודת זהות כחולה והפך לאזרח ישראלי. לזוג נולדה בת. סבה הישראלי התעקש לקרוא לה פאטמה לזכר הנביא. חבריו בפארדיס התכבדו לקרוא למוני אבו-פאטמה. אולם באוניברסיטה קראו לו מוני. איש לא ידע מה מקור שמו הפרטי.

"כן מוני, מה בפיך?", שאל הפרופסור.

"שני דברים", ענה מוני, "הראשון: בהרצאה בשבוע שעבר על קביעת גבולות צפון מדינת ישראל, לימדת אותנו שסיפור תקרית הגבורה ב-1 במרץ 1920 בתל חי, לא היה ולא נברא. אמרת שזה סתם מיתוס שהיהודים המציאו כדי להצדיק את הכללת אצבע הגליל בגבולות מדינת ישראל. אם כך, מדוע כמה חברים מהכיתה נסעו בי"א באדר לאזכרה בבית הקברות בתל חי? אם לא התחוללה אז תקרית שכללה יריות, איך זה שיש שם בית עלמין, פסל אריה שואג, ומצבות על שמונה קברים של יהודים שנהרגו שם? מה, היהודים הקימו מצבות על קברים ריקים? זה הכול בלוף?"

"זו שאלה קשה מאוד", אמר הפרופסור, "אך לפני שאענה, אמור לי מה הדבר השני?"

"או", ענה מוני, "הדבר השני הרבה יותר מסובך". הוא פתח את המעטפה הממורטת והוציא ממנה אסופת מסמכים ממורטים ועבשים. "בשבת שעברה", סיפר מוני, "ביקרתי במחנה הפליטים חווארה על יד שכם. ג'מילה ואני רצינו שסבא שלי בן ה-95 יראה את פאטמה. הוא ברח מפלסטין כשהיהודים כבשו והרסו את הכפר שלו. לפני שיצאנו לשוב לביתנו בפאראדיס, הוציא סבא שלי את המעטפה הזו מאחת ממגירותיו ונתן לי אותה.

בבית פתחתי את המעטפה ומצאתי שטרי בעלות ומסמכי טאבו ממשרד רישום הבעלות על קרקעות, שהנפיק הרשם הראשי באיסטנבול לפני 120 שנים. מצאתי גם שתי מפות עתיקות שבהן מסומנים השטחים שהיו בבעלות משפחתו של סבי מדורי דורות. אליהם צורף אישור נוטריוני חתום בחותמת הסולטן הטורקי".

הפרופסור, שהתמחה בשרטוט גבולות מדינות שהוקמו עם התפרקות האימפריה העות'מאנית, נטל את המסמכים והתבונן בהם בעניין רב.

"אדוני", המשיך מוני ואמר, "לפי המפות ההיסטוריות הללו, בניין המחלקה של האוניברסיטה שבו משרדך ממוקם, ניצב בדיוק במקום שבו עמד ביתו של סבי, לפני שנהרס על ידי היהודים שכבשו את המקום. עשיתי מדידות וחישובים בעזרת מודד מוסמך, וגיליתי שמשרדך נמצא בדיוק במקום שבו היה הסלון של סבא שלי. על פי המפות, הכפר שנהרס נקרא 'שיח' מוניס', על שם משפחת מוניס העתיקה שהמקום היה שייך לה. סבי בן ה-95 היה שיח' מוניס האחרון. בשל סיבות בריאותיות הוא ויתר על התואר. אני נכדו הבכור ונקרא על שמו. מכאן שמי המקוצר 'מוני', קיצור השם מוניס. אבי שהיה בכור בניו של השיח' נפטר לפני שנתיים. לכן עכשיו אני הוא שיח' מוניס הרשמי".

המשיך מוני ואמר: "פרופסור נכבד, על פי משנתך רק פליטי 1948 יזכו לשוב למקומותיהם. סבי עדיין חי, אך בשל בריאותו הרופפת הוא מינה אותי לקבל את נכסיו. הנה ייפוי כוח חתום על ידי נוטריון תל אביבי מהשבוע שעבר. על כן כבר לא מעניינת אותי כל כך תשובתך לשאלתי הראשונה. כן מעניין אותי לקבל את נכסיו של שיח' מוניס. לכמה ימים הנך נזקק כדי לפנות את משרדך ואת המחלקה כולה? ג'מילה תשמח מאוד לבוא לגור כאן עם פאטמה".

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

8 תגובות

  1. ל.
    ל. אפריל 27 2020, 22:22
    מאמר מאיר עיניים

    לא סתם דיבורים אלא עובדות משכנעות.

    השב לתגובה
  2. ג
    ג אפריל 28 2020, 11:47
    עד שלא יהיו מנהיגים שפויים משני הצדדים

    נמשיך לחיות בין מלחמות וקרבות
    אצלם יש קיצונים
    וגם אצלנו לצערי הרב. הרי ההתנחלות בקרב הערבים תביא בסופו של דבר להחמרת בעיית הפלסטינים שהפליטות היא חלק ממנה

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 30 2020, 00:01
    ל- גימל

    ההתנחלויות אינן יכולות להחמיר את הבעיה עם הפלסטינים כיוון שהבעיה כבר הגיעה לדרגת חומרתה המקסימלית. אי אפשר ללכת יותר רחוק מאשר לרצות לחסל את מדינת ישראל ולהרוג יהודים.
    הם כבר ניסו זאת פעמים רבות ונכשלו. אם יהיו מנהיגים שפויים (מה זה?)בשני הצדדים זה ישנה את המציאות בשטח?
    ג. היקר (מדוע בעילום שם?) צריך להכיר במציאות ולא לחלום.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מאי 16 2020, 12:33
      עובדות, דמיון ופרשנות

      אני הוא הפרופסור "הנכבד". סיפור נכון ומעניין. זאת בדיוק כוונה שסולפה. לסב יש זכות לחזור לגבולות מדינת ישראל, כאשר גבולותיה יוכרו על ידי מדינות ערב והעולם. זכות שיבה כן, פיצויים על הרכוש כן אך לא חזרה פיסית לשטח בבעלות הפליטים. ! לקיצוניות זו לא מתכוון אף אחד. לא היה ולא יהיה. ראו מה קרה באירופה לרכוש הקרקעי היהודי. הרכוש לא הוחזר כיוון שעל הקרקע נבנו דברים חדשים, כמו משרדי (שהוא צר מידות). במקרה המירבי קיבלו פיצויים. הבקיא בנושא יודע שכול הרכוש הקרקעי הרשום של הפליטים, נמצא ברשימות בלשכת המקרקעין ובמשרד המשפטים ומחכה ליום ההסדר הכללי כדי לשחם פיצויים.
      דרך אגב, מעולם לא נאמר שלא התרחש האירוע בתל חי. מה שנאמר והוכח, שלאהיה כולקשר בין אירוע זה לקביעת מיקומו של קו הגבול הצפוני של ארץ ישראל.

      השב לתגובה
  4. יהושפט גבעון
    יהושפט גבעון אפריל 30 2020, 17:25
    ליצחק יקירי, מאמרך מאלף, גם בסגנונו וגם בתוכנו.

    חבל שלא הזכרת את גבולות ארץ ישראל לפי הגוף הבינלאומי הסמכותי והקובע, ש"משום-מה" נוטים להתעלם ממנו בדיונים על ההחלטות המדיניות על ארץ ישראל: ועידת סן רמו.
    אנו תמיד מינימליסטיים בתביעות שלנו, וכבר זאב ז'בוטינסקי, בספרו המאלף "שמשון" ניבא את האופן שבו נחלקת הארץ, כאשר אויבינו מכריזים ללא היסוס "כולה שלי" ואנחנו מגיבים בתפילה "הבה ונחלוק אותה". הוא גם ניבא את אופי החברה היהודית על שסעיה ושיסוייה.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 30 2020, 18:46
      לפרופ' גבעון היקר

      תודה על תגובתך העניינית והנכונה. למעשה המאמר היה יותר ארוך ונכללו בו עוד נתונים. בשל הנחיית העורך הראשי הנני נאלץ לקצר במאמריי מפעם לפעם. אתה צודק בהחלט בהזכירך את ועידת סן רמו שבה למעשה נסתם הגולל על האימפריה העותומנית, אושרר הסכם סייקס-פיקו, אומצה הצהרת בלפור, אושרה חלוקת המזה"ת בין בריטניה לצרפת ואפילו רמת הגולן שכיום אנו יושבים בה שויכה לתחום המנדט הבריטי.
      לגבי הסיפור על שייך מוניס – הוא מבוסס על מקרה אמתי שקרה, באחד ממושבי חוף הכרמל, אחרי הסכם אוסלו. מסיבות מובנות אני נמנע מלציין מקום ועל כן בניתי את הסיפור לתשומת לבו של פרופסור מסוים באוניברסיטת תל אביב.
      אגב – את הספר "שמשון" של ז'בוטינסקי קיבלתי לקריאה מאבי-מורי כשהייתי תלמיד תיכון.

      השב לתגובה
      • גדעון ביגר
        גדעון ביגר מאי 16 2020, 12:38
        סן רמו - אמת ודמיון

        צר לי על המלומדים המכובדים שקצת טועים. בועידת סן רמו הוילט רק לתת מנדט לבריטניה על מסופוטומיה ופלסטינה. לא אוזכרו כול גבולות, לא אושרר הסכם סייקס – פיקו שעבר מן העולם כמעט ברגע שנחתם ובעיקר עם סיוםהמלחמה. אינני יודע מהיכן צצה רמת הגולן לכאן שהרי רק בהסכם מדצמבר 1920, 8 חודשים אחרי סן רמו, נקבע כי ילק קטן מרמת הגולן ישאר בתחום ארץ ישראל אך חצי הכנרת וכל השטח ממזרח לה, יהיו בסוריה.

        השב לתגובה
  5. לימור שלם
    לימור שלם מאי 01 2020, 13:44
    זאת בעיה שתמשיך כל עוד לא יושג שלום

    וזה לא יהיה כנראה בקרוב וימשיך לגבות את המחירים היקרים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור