JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סיפורה של קורונה

ריאיון בלעדי עם גברת קורונה

סיפורה של קורונה דוד בן אשר
אפריל 12
19:30 2020

כעיתונאי בכיר זכיתי לקבל ריאיון בלעדי עם קורונה, הסלב המובילה כיום בארצנו. נפגשנו בבית קפה אחד (שהיום סגור בנסיבות ידועות), ובשיחה גלויה ומרתקת פרשה היא לפניי את חוויותיה בזמן האחרון.

"יצאתי לטיול אחרי צבא," מספרת לי קורונה, "והיעד הראשון שלי היה – סין. אני רוצה לציין שהסינים האלה מכניסי אורחים עלובים למדי בלשון המעטה. עוד לא הספקתי להתאקלם וכבר תקפו אותי בברוטליות, אפילו על החומה הסינית לא הספקתי לטייל. ארזתי את המזוודה וטסתי ליעד הבא שלי – איטליה. גם האיטלקים לא הפגינו יחס אוהד ותוך כמה שבועות הבנתי את הרמז. עזבתי אותם, אפילו את הקולוסיאום פספסתי. גם בספרד, היעד הבא שלי, לא זכיתי לקבלת פנים משהו, ואז החלטתי להגיע אליכם, לישראל, ארץ הקודש. תכננתי להירגע כאן, לראות את המקומות הקדושים, את הכנרת שהתמלאה, את ירושלים, הקיבוצים, בקיצור קצת שקט אחרי שבועות של סבל ממש במדינות הבלתי מנומסות שבהן ביקרתי קודם.

ובאמת, ההתחלה הייתה די נעימה. הסתובבתי לי בנחת ברחובות, בגנים היפים שלכם, בבתי הקפה, במסעדות הנהדרות, היה כיף. אבל באחד הימים חשתי פתאום אי נוחות מסוימת. כאילו עיניים בולשות אחריי. אנשים התחילו להתלחש סביבי, כאילו אני מפלצת, תיירת מפריענית. מיום ליום הלכה וגברה הטינה אליי, הרגשתי ממש דיכאון ובחילה. אפילו קראתי בעיתון מאמר בגנותי, וזה עבר כל גבול.

ואתה יודע, דוד, מה מרכלים עליי, שאני נדבקת לגברים כמו פריחה מצויה. ועוד אומרים שאני נמשכת לזקנים ואפילו, ירחם השם, גם לנשים, אני כאילו נדבקת אליהם, ירדו מהפסים האנשים כאן? אז אחרי כמה ימים של קבלת פנים מלבבת כזאת, החלטתי שכאן אין לי מה לחפש, ושגם הישראלים חסרי נימוס. ארזתי את החפצים שלי וישר לנתב"ג, מטוס ראשון, העיקר לברוח מכאן כמה שיותר מהר. אני מגיעה לנתב"ג… טרח! אין טיסות, הכול ריק. איזה באסה. לפחות קיבלתי מחברת התעופה מלון טוב, תנאי VIP. עוד קצת נופש במלון יוקרתי, לא נורא.

בינתיים הרכילות עליי פושה ברחבי הארץ, והנה בערב בחדר במלון אני רואה בטלוויזיה איזה ברסי אחד, קוראים לו בר סימן טוב, משמיץ אותי, מגדף, מחרף, כאילו אני איזה אויב האומה, עשה ממני מפלצת, המנכ"ל הטרחני הזה. ועוד אני שומעת גם ברדיו השמצות, גינויים, מה לא!

אמרתי לעצמי, את בורחת מהמקום הזה. אבל כבר אין מטוסים בכלל, אז אני נאלצת להישאר במלון, ותוך כדי עוקבת אחרי היחס הבוטה כלפיי, שהולך ומתעצם משעה לשעה. ואתה יודע מה, דוד, פתאום קרה לי דבר מוזר. הפרסום העצום הזה, ההרגשה שכולם מדברים עלי, זה עשה לי משהו. אגיד לך את האמת, קצת החמיא לי כל התקשורת הזאת סביבי. אבל בכל זאת החלטתי למצוא דרך להסתלק מכאן ובהקדם. הודעתי לבעל המלון שאני עוזבת וזהו.

כשאני עם המזוודה ארוזה, פתאום בפתח מולי עומדת משלחת של כמה יפהפיות שכבר ראיתי אותן על המסך בימים האחרונים. בפנייה נרגשת הן פונות אליי – אל תעזבי אותנו דווקא עכשיו. את נותנת לנו זמן מסך, תוכן נהדר, חכי עוד כמה ימים, עשי לנו טובה קורונל'ה, ועוד כמה דברי חנופה שאני ממש אוהבת. טוב, אמרתי להן, אבל לא יותר מיומיים, ואני מסתלקת.

עברו יומיים, ותוך כדי שאני אורזת, בדלת משלחת חדשה. חבר'ה נחמדים דווקא, ערד ניר, יואב אבן, פרופ' ברבש וגם ההוא ברסי ועוד כמה איתם. קורונטוש חמודה, הם מתחננים, עשי טובה, תישארי עוד כמה ימים. תראי איזה אושר את גורמת לנו, בזכותך נעשינו כוכבי טלוויזיה, כל התכניות, הרייטינג שלנו, הכול בזכותך. נו, באמת, תני עוד כמה ימים. טוב, אבל רק כמה ימים ואני עפה מפה, הבהרתי להם. יצאו החבר'ה מבסוטים אך מודאגים – רק עוד כמה ימים, איזה באסה. עברו ימי החסד, אני אורזת שוב. הפעם לא יעכבו אותי, הפעם, סופית, אני עוזבת!

ומה אתה חושב? שוב משלחת בדלת. מי הפעם? לא תאמין, ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. ומה רצונו? קורונהל'ה, הוא אומר לי, את לא עוזבת אותי עכשיו. כבר שבוע שאני, בזכותך, עולה לשידור בפריים טיים, מספר לכל אזרחי המדינה כמה את משוגעת (נו, את יודעת שלא התכוונתי באמת), והקטע הזה נותן לי כוח. כל ערב אני עולה לשידור ואומר את אותם הדברים, מנופף בידיים, מראה איך רוחצים ידיים, איך את נדבקת אליהם (סתם, שלא תיעלבי), ובהזדמנות זו אני מסדר כמה עניינים עם גנץ ואדלשטיין ועוד חשבונות ואחדות-שמחדות וכל זה. אז חכי עוד קצת, אני מבטיח שזה לא יימשך הרבה. אתן לך אפילו את מטוס ראש הממשלה, שייקח אותך לאן שתרצי.

דוד, עשיתי כל כך הרבה טובות לאנשים שלכם, כולם כפויי טובה. מבטיחים אבל לא מקיימים. גיליתי, אגב, יש פה אצלכם איזה תמהוני אחד, פרופ' יורם לס קוראים לו, שמתייחס אליי קצת יותר בהבנה, אבל הוא כמו טיפה בים ההשמצות עליי. אז זהו, דוד, בעוד שבועיים אני טסה מפה, ושלא תחיו באשליות, אליכם אני יותר לא חוזרת!

נ"ב. ותמסור ד"ש לכל החברים מהטלוויזיה, והרדיו והעיתונות ולראש הממשלה גם.

תודה, גב' קורונה, על הריאיון המחכים.

על המחבר / המחברת

Avatar

דוד בן אשר

עיתונאי ומשורר. אל"מ בדימוס, בעבר רמ"ח כושר קרבי. פרסם ספר בתחום אימון גופני ו-4 ספרי שירה.

3 תגובות

  1. ל.
    ל. אפריל 12 2020, 22:46
    זה לא עומד להסתיים כל כך מהר

    תןפתעו לרעה

    השב לתגובה
  2. סנדרה
    סנדרה אפריל 13 2020, 19:14
    כל עוד אנחנו מחייכים

    סימן שלא איבדנו את התקווה

    השב לתגובה
  3. אגם
    אגם אפריל 16 2020, 23:15
    חוש הומור זה נשק חזק מאוד

    במצבים קשים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור