JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

היגדי ההגדה

בחינת המסרים בהגדת פסח המסורתית ובהגדה הקיבוצית

היגדי ההגדה משה גרנות
אפריל 22
19:30 2020

את סדר הפסח מקיימים כלשונו כמעט כל היהודים, דתיים וחילוניים כאחד, משום שזהו טקס פנים-משפחתי, שנשען על מסורת מדורי דורות. השירים, שתיית ארבע כוסות, קערת הפסח, הכוס לאליהו, ארבע קושיות – כל אלה מרנינים את הלב, וגורמים הנאה לכל המשתתפים. טקס זה שונה מהמעמד המוקפד בתפילות שבבתי הכנסת, שבהם רוב החילונים מבקרים, אם בכלל, רק בראש השנה וביום כיפור. האווירה השמחה שהטקס בליל הסדר משרה, מתעלמת מהמסרים השנויים במחלוקת המשתמעים מטקסט ההגדה, והרי דוגמאות:

ברכת בורא פרי הגפן מסתיימת בהיגד מקומם: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם… כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים". במה מתבטאת הבחירה בעם ישראל? הרי חווינו פגעים מזעזעים לאורך כל ההיסטוריה שלנו! האל הבטיח לאברם "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" (בראשית יג 16). אם הכוונה לכל צאצאי אברהם, הברכה התקיימה, אבל היא חלה על שונאי ישראל. ואם בחירת ישראל היא בכך שקיבלנו מהשמיים את מצוות התורה, הרי שמדובר בתקלה שנגרמה לעמנו, שכן לא ניתן לקיים את המצוות האלה ולשרוד כפרט וכאומה, ולכן ברחו היהודים מהמולדת כדי שזו לא תקיא אותם כפי שהאל הבטיח "ולא תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח 28). בחירת ישראל היא מוסכמה חסרת כל בסיס עובדתי. גאונים יצאו מעמנו, אך לא בזכות "אתה בחרתנו", ולא בזכות מצוות התורה, אלא בזכות הפריצה מכבלי הדת אל הנאורות.

בהמשך ההגדה מצוינת החובה לספר ביציאת מצרים, שהרי השעבוד שממנו נושעו בני ישראל, כביכול, נגלה לאברם כבר בברית בין הבתרים: "ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו 13). אבל אין שום ראיה שבני ישראל ירדו מצרימה, ושהו שם ארבע מאות שנה. בממלכה המצרית היה תיעוד מדוקדק ולא ייתכן ש-600,000 גברים, לבד מנשים, ילדים וזקנים (כלומר כשלושה מיליון בני אדם) עזבו את מצרים, ואין לכך כל תיעוד! וכיצד היו אמורים כל אלה להתקיים במדבר ארבעים שנה?

איך נוצר המיתוס המופרך, שבזכותו מקיימים את הסדר המשפחתי? אחת ההשערות היא שלאחר מותו של אחנתון (הוא אמנחותפ הרביעי) ביטל בנו, תות-ענח-אמון, את אמונתו של אביו לאתון, אל השמש, וחזר אל הפנתיאון המצרי הקדום שבראשו האל אמון. העיר שאחנתון בנה לכבוד האל שלו נהרסה, והכוהנים ברחו למדבר כדי שלא יירצחו על ידי המשטר הדתי החדש-ישן. בראשם עמד כהן ששמו דומה לשם "משה". שם זה הוא וריאציה עברית לשם המצרי "מוסי", שפירושו בן, המופיע בשמותיהם של רבים מפרעוני מצרים, כגון "תחותמוסי".

ההסבר המקראי לשם "משה" הוא רעוע. בת פרעה קוראת לילד שמצאה בתיבה בשם משה "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב 10), בת פרעה ידעה עברית? ואם כן, מדוע לא משוי? ייתכן שכוהני אחתאתון שברחו והגיעו לכנען, הפכו לשבט העובדים בקודש בעם ישראל – הלויים שאין להם נחלה. בני שבט זה, שכנראה רק הם הגיעו לארץ כנען ממצרים, יצרו את המיתוס שכל עם ישראל הגיע משם לכנען, ודרשו לספר על כך ולחגוג את הפסח. זאת, כמובן השערה בלבד, אבל היא יותר הגיונית מהמיתוס המקראי על יציאת מצרים.

לאחר אזכור ההבטחה של האל לאברם בברית בין הבתרים, מופיע היגד מופרך נוסף: "והיא (ההבטחה) שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך מצילנו מידם". מתי בדיוק הציל אותנו האל? בימי שלמנאסר מלך אשור שהגלה את ממלכת ישראל? או בימי נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש והגלה את בני ישראל לבבל? שמא בימי טיטוס או בימי אדריאנוס? בימי גזירות אשכנז, וכל יתר עלילות הדם שפשטו בכל אירופה ובלבנט? והשואה? חילוני שאיננו מאמין כי המצוות שבתורה ירדו מן השמיים, איננו יכול שלא להתפלץ מכך שלאל (אם ישנו) חשוב שיהודים לא יאכלו שרימפס, אבל שמיליון וחצי ילדים יירצחו במיתות מזוויעות – זה לא אכפת לו?!?

אחרי הכוס השלישית מופיעה תחינה לאל לנקום בעמים ש"אכלו את יעקב ואת נווהו השמו" הרצון לנקום באויב אכזר הוא אנושי, אבל אינו תכונה אנושית נעלה. המתפלל המקראי דורש את השמדת העמים האליליים: "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך… שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'" (הפסוקים כאן מופיעים בירמיהו י 26, תהילים עט 6, איכה ג 66) האם מתכוון המתפלל להשמיד את הסינים ואת היפנים עובדי האלילים שמונים מיליארדים? כי הרי עמים אליליים אלה התרבו כעפר הארץ, ולא בני ישראל כפי שהובטח לאברם. המתפלל מטיל על האל משימה לא קלה.

ברור שאִזכור היציאה מעבדות לחירות, הגם שמדובר במיתוס, יש בו חיוב ולקח חשוב, ובכך ההגדה ממלאה תפקיד לאומי ואנושי, וכך לימד אותנו רבנו ברל כצנלסון במאמרו "מקורות לא אכזב", אבל ההיגדים שהזכרתי לעיל רחוקים מלהתיישב עם הקו החיובי הזה. ולא רק זאת, התורה מבהירה למאמינים שהאל אומנם גאל אותם מעבדות למצרִים – אבל כדי שיהיו עבדיו שלו! כלומר, לא הפכנו לבני חורין: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוהיכם" (ויקרא כה 55).

החברה הקיבוצית שחוללה מהפיכה חברתית, התמודדה עם כשלים אלה של ההגדה, ויצרה את ההגדה הקיבוצית ששמה דגש על הגאולה האמיתית של ימינו שאיננה מיתוס, אלא כולה יצירה אנושית. לאחר שהוכח שאין לסמוך על ישועת האל ועל פלאי ימות המשיח, בני האדם חייבים לקחת את גורלם בידיהם ולחולל נפלאות. ההגדות הקיבוציות תיארו את העבדות המודרנית בגלות, ששיאה המזוויע הוא השואה, לכן שיבצו בהגדה הקיבוצית את שיר הפרטיזנים. הם הדגישו את שחסר ליהדות המסורתית, את הדביקות בקרקע, את שבחי הטבע באביב המתעורר, את שבחה של החקלאות, ונתנו ביטוי לרוח הזמן בצטטם את ביאליק, דויד פרישמן, שלונסקי ואחרים, ולא שכחו את ביטויי הכמיהה לציון של ר' יהודה הלוי.

ההגדה המסורתית איננה מסמך מקודש, נוסחה הראשוני נקבע על ידי עמרם גאון במאה התשיעית, כלומר, אין לה אפילו את ההילה של המשנה והתלמוד, ומאז נוספו לה פיוטים ומזמורים מימי הביניים ואילך. היו הוספות והשמטות (למשל בסידור של ר' סעדיה גאון, שישים שנה אחרי עמרם גאון). יש חשיבות לשמור על הגרעין המסורתי, בעיקר נושא השאיפה לחירות, שאלות הבנים (והבנות!) ותשובה מיתולוגית וגם היסטורית, אבל באמת לא חייבים להסכין עם כל ההיגדים שלה, והדוגמה הקיבוצית יכולה להתוות דרך.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

10 תגובות

  1. ההגדה הקיבוצית
    ההגדה הקיבוצית אפריל 22 2020, 21:42
    זה ברצינות?

    ההגדה הקיבוצית אינה יכולה לשמש לשום דבר כשם שהקיבוץ פשט את הרגל מבחינה אידאולוגית ותרבותית מזמן. אפילו המפלגות הפוליטיות של הקיבוצים כמעט נעלמו מהמפה הפוליטית בישראל.

    השב לתגובה
    • משה גרנות
      משה גרנות אפריל 23 2020, 12:42
      תרומת הקיבוץ

      קל היום לבטל את הישגי הקיבוץ ואת המורשת שלו. הקיבוצים הגנו על גבולות הישוב היהודי, בלי הקיבוץ לא היה לפלמ"ח היכן להתאמן בהסתר מהבריטים. הקיבוצים והמושבים גרמו לשפע שיש היום בארץ. בגין התחיל לזלזל בהם ללא שום הצדקה. לולא הקיבוץ והמושב לא הייתה מדינת ישראל קמה.

      השב לתגובה
  2. ירוחם
    ירוחם אפריל 22 2020, 23:11
    לדעתי צריכים לשנות את השם ל:

    אגדת פסח

    השב לתגובה
  3. ר.
    ר. אפריל 23 2020, 15:38
    ההגדה הקיבוצית היתה חלק מהתגשמות

    החלום הציוני. ועם התרסקותו של החלום הציוני גם היא נמחתה.

    השב לתגובה
    • ל- ר.
      ל- ר. אפריל 25 2020, 19:48
      ההגדה הקיבוצית

      החלום הציוני לא התרסק. להפך. החלום הציוני התגשם בגדול. מה שהתרסק זה החלום הקיבוצי שנסמך על תיאוריה סוציאליסטית שגרמה הרס ועוני היכן ששמה יד ורגל.

      השב לתגובה
  4. יהודה צרפתי
    יהודה צרפתי אפריל 24 2020, 23:43
    מסורת והסטוריה ותרבותת זה חשוב

    אבל לחיות כיום על פי דעות וסיפורי מעשיות מלפני חמשת אלפי שנים זה הזוי.

    השב לתגובה
  5. אלישבע בנימיני
    אלישבע בנימיני אפריל 26 2020, 11:52
    למזלזלים בתנועה הקיבוצית

    כנראה לא נהירות העובדות. על חלקה בהתישבות וגאולת הארץ. בביטחון ובלחימה ובפיקוד. בהבאת עולים וקליטתם. בהתמדבות חברתית וכן הלאה.

    השב לתגובה
    • לאלישבע בנימיני
      לאלישבע בנימיני אפריל 27 2020, 09:32
      העובדות

      נכון – לתנועה הקיבוצית יש זכויות היסטוריות בעיקר מלפני קום המדינה. אבל התנהגות הקיבוצים כלפי עיירות הפיתוח היא הסיבה לכך שבני ונכדי העיירות לא יצביעו לעולם עבור מפלגת העבודה ושלוחותיה. זאת הסיבה העיקרית לכך שהליכוד זוכה להצבעתם וכתוצאה מכך ביבי עדיין בשלטון.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור