JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (2)

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (2)

המזימה שלא הייתה

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (2) ד"ר יצחק דגני
מאי 26
19:30 2020

בפרק הקודם של מאמר זה הזכרתי את ספרו של אבירם ברקאי "מעשה שלא היה", שמפריך את תיאוריית הקונספירציה שקדמה למלחמת יום כיפור וחושף את תהליכי קבלת ההחלטות טרם פרוץ המלחמה. לאור העובדות החדשות שמתגלות עם פתיחת הארכיונים הרשמיים, הולכת ומתבהרת התובנה שלמעשה מדובר במלחמה אחת שנמשכה כשש וחצי שנים. תחילתה ביוני 1967 וסיומה באוקטובר 1973, ולא בשתי מלחמות נפרדות.

במשך שש וחצי השנים, החל ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים וסוריה, אחרי מלחמת יום כיפור, הייתה מערכת הביטחון הישראלית, על כל מרכיביה, עסוקה באופן מתמיד ואינטנסיבי. אחרי מלחמת ששת הימים השתררה בציבור הישראלי תחושת אופוריה. נוצרה הערכה אדירה לצה"ל, הקצונה הבכירה הייתה מושא הערצה, הוצאו לאור אלבומי ניצחון וכיו"ב. תקופה זו מתוארת היטב בספרו המונומנטאלי של פרופ' יואב גלבר "התשה" (2017).

אולם במקביל לכל האופוריה הזו הייתה עשייה יוצאת מגדר הרגיל בכמה תחומים הקשורים לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. עשייה זו לא אפשרה למערכת הביטחון וקברניטיה "לנוח על זרי הדפנה", כפי שרבים נטו בטעות להאמין. היו גם מי שמתוך גישה פוליטית אופוזיציונית הלהיטו להבות. עיון מעמיק בהיסטוריה של התקופה מלמד שצוק העיתים לא התיר לשומרי ישראל פנאי לנום בשלווה במשך שש וחצי שנות מלחמה.

עיסוקה העיקרי של מערכת הביטחון בתקופה ההיא היה שיקום הצבא אחרי המלחמה. בעניין זה עסקו ראש הממשלה, משרד הביטחון, האוצר, וכמובן הצבא עצמו. שיקום הצבא כלל לא רק תיקון כלי המלחמה, חידוש המלאים, אימון לוחמים והכשרת מפקדים, אלא גם הקמת יחידות חדשות, קליטת כלי מלחמה מדורות יותר מתקדמים, העמקת האיסוף והמחקר המודיעיניים, עדכון תורות הלחימה ועוד. אולם בכך לא התמצו המשימות. במקביל פרצו קרבות בשלוש גזרות: בגבול החדש עם מצרים, לאורך הירדן מטירת צבי עד ים המלח, ובעיקר מול יישובי עמק בית שאן, עמק הירדן, וברמת הגולן. מלחמות התשה אלו תבעו השקעה כספית אדירה, כמו גם קורבנות רבים מבין החיילים והאזרחים. מובן שמלחמות אלו הצריכו תשומת לב רבה של ההנהגות הצבאית והאזרחית של המדינה.

בכך לא היה די. הטרור הערבי המשיך להכות בישראל. הן בתוך גבולות המדינה והן בחו"ל. שגרירויות ישראל ברחבי העולם הפכו למבצרים ממוגנים. מטוסים שטסו לישראל וממנה נחטפו וחלקם הפכו למטרות לחבלה מתוחכמת. ישראלים הפכו למטרות עבור המחבלים. ייזכר לרעה ולזוועה רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדה שהתקיימה בגרמניה ב-1972. הדיפלומטיה הישראלית נקלעה למצוקה כיוון שישראל כבשה שטחים חדשים. כל מדינות אפריקה ניתקו עימה את היחסים הדיפלומטיים בתירוץ שישראל "פלשה לאפריקה" ונטלה בכוח את חצי האי סיני ממצרים, שהייתה חברה מכובדת בארגון לאחדות אפריקה.

בריה"מ וחלק גדול ממדינות ברית ורשה ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. ארגון "המדינות הבלתי מזדהות" התרחק מישראל. החרם הכלכלי שהטילה הליגה הערבית על ישראל היה בשיאו ולכך נוסף "חרם נפט" שהטילו מדינות אופ"ק על המערב, שלדעתן לא הפריע לישראל לנצח במלחמה. הדמות הבולטת ביותר בתקשורת הבין-לאומית היה בעת ההיא השיח' הסעודי אחמד זאכי ימאני. האיש החזיק בידיו השמנמנות את המפתחות למאגרי ולמחירי הנפט שהעולם היה כל כך צמא להם.

ישראל עצמה, בין היתר, הייתה עסוקה בקליטת גל של יהודים שנמלטו מרוסיה הסובייטית. הם הוסעו ברכבות לווינה, שם הם שוכנו במחנה מעבר בטירת שינאו, עד שהועלו על טיסות אל על לישראל. בגל עלייה זה קלטה ישראל כמאתיים אלף עולים. המבצע כולו התנהל תוך הסכמת ממשלת אוסטריה, שבראשה עמד אז הסוציאליסט היהודי ברונו קרייסקי. הערבים הפעילו לחץ כבד על ממשלת אוסטריה כדי שתעצור את מעבר היהודים דרכה. יש לזכור כי בעת ההיא לא היו טיסות ישירות מכל ארצות הגוש הסובייטי לישראל. קרייסקי הודיע לממשלת ישראל שבכוונתו לשבש את עלייתם לארץ של יהודי רוסיה. ראש הממשלה בעת ההיא, גולדה מאיר, נאלצה לטוס כשבוע לפני פרוץ מלחמת יום כיפור לאוסטריה על מנת להניא את קרייסקי מלהיענות ללחצי הערבים. היא הצליחה במשימה זו. אולם יש להזכיר שנסיעתה של גולדה לאוסטריה התקיימה בשבוע הקריטי שלפני פרוץ מלחמת יום כיפור.

שנים אחדות אחרי המלחמה, למרות כל הלחצים והאילוצים, שרק חלק מהם תוארו לעיל, התקבץ, בעצם משום מקום, חבר "מלומדים" שפיתח תיאוריה ולפיה שר הביטחון דיין והנשיא המצרי סאדאת חרשו מזימה בסיוע מזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר. על פי המזימה המצרים יתקפו ראשונים, יצלחו את תעלת סואץ, יעבירו חלק מצבאם מזרחה. הצבא הישראלי לא יקדים מכה מונעת. על ידי כך המצרים ישקמו את כבודם שנרמס בששת הימים והסובייטים יאבדו את מעמדם במצרים. ישראל אומנם תצא מופסדת מהמזימה, אבל היא תפוצה בכך שיתחילו מגעים בינה לבין מצרים לקראת כריתת הסכם שלום.

תיאוריה זו הטילה אשמה חמורה על שר הביטחון דיין. על פי חבר "המלומדים" יש לתלות את האשמה במותם ובפציעתם של אלפי חיילי צה"ל על צווארו של משה דיין. דהיינו שלא רק הייתה הפתעה, אלא ששר הביטחון אשם גם ב"מחדל". קל לשער מה קיצונית עלולה הייתה להיות הפגיעה המוראלית בקרב הציבור בישראל, אם היה מתברר שאשמה מסוג זה מוטלת על שר הביטחון, שנחשב בזמנו לאישיות ביטחונית מספר אחת במדינה.

אבירם ברקאי נטל על עצמו לבדוק האם באמת התקיימה היתכנות למזימה כל כך חמורה. ממצאיו, השוללים מכול וכול את סיפור המזימה, מובאים בספר שראה אור בשנת 2017. ההשראה לכתוב על הספר ועל המזימה שלא הייתה, ובין היתר להבין מתי וכיצד צמחה ההגדרה "מחדל", התעוררה אצל כותב שורות אלו עם סיום קריאת ספרו של ברקאי. המשך הדיון בפרק הבא.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

16 תגובות

  1. שרון מולכו
    שרון מולכו מאי 26 2020, 23:03
    אם זאת מלחמה אחת

    הרי במחצית הראשונה היה לנו בגדול
    אבל במחצית השניה ההערה המהפכה על פניה

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מאי 27 2020, 13:53
      לגב' שרון מולכו הנכבדה

      תודה על תשומת לבך והערתך. אולם הערתך אינה ברורה די הצורך. יתכן שחשבת על משהו אבל לא התבטאת ברור. מהי המחצית הראשונה ומהי המחצית השנייה? ולמה את מתכוונת בכותבך "ההערה המהפכה על פניה?

      השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 28 2020, 11:22
    תשובה למר אפרים יגור

    שאלתך בתגובה למאמר הראשון בסדרה זו הנה מתאימה ובמקומה. אמנם אין בעת הזו "אירוע מיוחד" שמחייב התייחסות לנושא הנדון. אולם במשך הזמן נפתחים ארכיונים, לא רק בישראל, ומתגלות עובדות שלא היו ידועות בעבר. בישראל, בנוסף לכל מיני מיתוסים שנתקבעו בדעת הקהל, התעורר מיתוס הזוי כאילו קיסינג'ר, דיין וסאדאת רקחו מזימה. בשלהי השנה שעברה נפל לידי ספרו של אבירם ברקאי שעוסק בעניין זה. קראתי הספר והזדעזעתי. התחלתי לחקור את הנושא, לאסוף עליו מקורות מחקריים וספרות עדכנית, ולמדתי שלהד"ם. על כן נדרשתי לנושא. סדרת המאמרים המתפרסמת באתר זה אינה אלא תקציר מעבודת המחקר שהנני עושה בעניין חמור זה.

    השב לתגובה
  3. זבולון
    זבולון מאי 28 2020, 13:23
    מדובר בתיאוריה טיפשית

    שאתה לא מייחס אותה לגורמים ברורים
    אז נניח שמישהו אמר שטות
    אז צריך להשחית אנרגיה בשביל להוכירה שזה לא נכון?
    לא כל שטות מחייבת תגובה

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 28 2020, 15:58
    לזבולון הנכבד

    אתה צודק פעמיים. שהתאוריה (בלשון המעטה) טיפשית, ושלא כל שטות מחייבת תגובה.
    העניין הוא שתוך כדי בדיקת הנושא עלו עניינים הרבה יותר רחבים ומשמעותיים. אני מציע שתקרא את יתר ארבעת הפרקים שיפורסמו באתר זה בהמשך.
    להערכתי תוכל להיווכח שההתייחסות למלחמות שעברה ישראל מששת הימים עד יום כיפור חייבות להשתנות לנוכח מה שבאמת התחולל בעת ההיא.
    מכל מקום – תודה על תשומת לבך והערתך.

    השב לתגובה
  5. תמר נגר
    תמר נגר מאי 30 2020, 12:22
    אז מישהו אמר שאמא של פרס היתה ערביה

    אז להתחיל לכתוב על זה ספרים? הויכוח עם אומרי השטויות מעצים את השטויות דוקא ונותן להם הד.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מאי 31 2020, 11:53
      לתמר נגר הנכבדה

      בסדרת מאמרים דנן לא מדובר על אימא של פרס ולא על שטות אחרת שהיסטוריון מתוסכל זה או אחר המציא. מדובר ועוד ידובר על זירה היסטורית הרבה יותר רחבה, כולל מיתוסים שקריים שחדרו למקומותינו. בואי נדבר אחרי שתקראי את כל ששת הפרקים בסדרה זו.

      השב לתגובה
  6. אורי מילשטיין
    אורי מילשטיין יוני 09 2020, 08:46
    שרלטנות

    אומר "השטויות" הוא אני וספרו של אבירם ברקאי מכוון בעיקר אלי. "השטות" הזאת התפרסמה בפירוט בספר "ניצחון בסבירות נמוכה" הכולל עשרים מחקרים חדשים על מלחמת יום הכיפורים. לפחות יצחק דגני מוזמן לקרוא בעיון את "השטות" ולהפריך אותה. כתיבתו מהסוג הנוכחי היא שרלטנות.

    לגופו של ענין, לא טענתי שהייתה קונספירציה במלחמת יום הכיפורים אלא העליתי השערה כזאת ובדקתי אותה כדי להבין מדוע לא גויסו לצה"ל מילואים בזמן, למרות הידיעות על פרוץ המלחמה.

    ועדת אגרנט השיבה שמדובר ב"קונספציה". לעניות דעתי הקונספציה מופרכת יותר מהקונספירציה כי היא מניחה שראש אמ"ן אלי זעירא ומשה דיין שר הביטחון היו כסילים גמורים אבל הם היו אנשי חכמים מאוד. ואידך זיל גמור.

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 10 2020, 00:03
    לד"ר אורי מילשטיין הנכבד

    שאתה קורא את מאמריי – כבוד הוא לי.
    היכן ראית שאמרתי על דבריך – שטויות? זו הגדרה שלך. פרויד הזקן כבר הביע דעתו על אמירה מסוג זה.
    הגדרת את דבריי: שרלטנות. על זה נכתב בפרקי אבות – הפוסל במומו פוסל.
    ולגופם של עניינים: נותרו עוד 4 פרקים לקריאה במסגרת סדרה זו. תמצא שם התייחסויות לעניינים שהנך מזכיר בתגובתך שלעיל.
    אגב – הנך טוען שבדקת מדוע לא גויסו המילואים לפני יום כיפור בזמן – אם כך מה גילית? תן גם לקוראי האתר לדעת.

    השב לתגובה
  8. אורי מילשטיין
    אורי מילשטיין יוני 10 2020, 10:22
    שני הסברים

    יצחק,
    יש שני הסברים/תיאוריות לאי
    גיוס המילואים בזמן,לפני מלחמת יום הכיפורים ולכל אחד מהם יש תת הסברים וגוונים רבים: קונספציה וקונספירציה. לעניות דעתי הקונספירציה עונה על יותר שאלות ולכן דחייתה מבלי להתעמק בה היא שרלטנות. זה מה שעשה אבירם ברקאי בספרו בנושא.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 10 2020, 11:41
      לד"ר מילשטיין הנכבד

      אין שני הסברים. יש רק סיבה אחת – הוראה אמריקאית. גולדה נאלצה להיכנע לתכתיב האמריקאי כיוון שלא נלחמנו נגד הערבים בלבד אלא גם נגד הסובייטים. הגם שכך גויסו בצנעה חלק מהמילואים שהספיקו לבלום בשתי החזיתות ולאפשר ניצחון מזהיר בשלב השני.

      השב לתגובה
      • אורי מילשטיין
        אורי מילשטיין יוני 11 2020, 12:26
        "ניצחון מזהיר"

        עוד "ניצחון מזהיר" כזה ואבדנו.

        השב לתגובה
        • יונתן קורפל
          יונתן קורפל יוני 11 2020, 12:42
          הגדרה מוצלחת

          יותר מפעם אחת יצא לי להתווכח כאן באתר עם ד"ר יצחק דגני שסבור כי מלחמת יום הכיפורים הייתה ניצחון מזהיר. ממש הפוך מדעתי בנושא. אינני מתכוון להיכנס לוויכוח מחודש בנושא זה. אני רק רוצה להביע תמיכתי בהגדרתך המוצלחת בעיני. "עוד ניצחון שכזה ואבדנו".

          השב לתגובה
  9. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 11 2020, 16:53
    ניצחון מזהיר ???

    קטונתי מלהתעמת עם שני אילנות גבוהים כד"ר מילשטיין וידידי קורפל. אם אתם צודקים, וכיוון שנכונו לנו בארצנו עוד עימותים עם אויבים ששואפים להכחידנו, המעשה הנבון יהיה לעלות על טיסה בנתב"ג ולהסתלק מכאו.
    אם נקבל את השיפוט על הניצחון ביום כיפר האומר : "עוד ניצחון כזה ואבדנו" – אז מה צפוי להיות גורלנו אם באמת נובס במלחמה כזו או אחרת?

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין יוני 17 2020, 12:03
      לשפר את מערכת הביטחון

      יש חלופה לבריחה מהארץ, יצחק דגני: לבצע תחקירי אמת על קרבות ומלחמות, להפיק לקחי אמת וליישמם וכך לשפר את תפקוד מערכת הביטחון כדי שתוכל לנטרל איומים במחיר שהעם היושב בציון מוכן לשלם.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני יוני 17 2020, 16:49
        ד"ר מילשטיין היקר

        אתה טובל ושרץ בידך. אתה גם סותר את עצמך. אם אתה מכריז – "עוד ניצחון כזה ואבדנו" – הרי שמוטב להסתלק מכאן לפני שנאבד.
        מצד שני אתה מטיף לחקר האמת על מנת לשפר את המערכת וכו'.
        זאת אומרת שלא נלך לאיבוד. יש תקווה שהשתפר.
        על זה נאמר חכמים היזהרו בדבריכם.
        מה שאתה עושה הוא בדיוק הפוך לחקר האמת והפקת לקחים. ראשית כי פנים רבות לאמת. לכך אתה עצמך הסכמת. שנית מי צריך להפיק לקחים? אלה ששגו או חניכיהם?
        זו חכמה גדולה מאד לעמוד בשער, לצעוק חמס, לכתוב ספרים (על רבין למשל) ולחשוב שמישהו ישתמש ב"אמת" הזו על מנת להשתפר.
        מקסימום זה יוצר אנטגוניזם.
        בסופו של דבר האמת מצרופה היא השורה התחתונה. ממנה יש להתחיל את הפקת הלקחים. וכמובן תהיה הפקת לקחים מטעויות שנעשו תוך כדי תנועה.

        השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור