JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בקעת הירדן – השדרה המזרחית של ישראל

נטישת הבקעה תהיה תחילת הסוף של המדינה

בקעת הירדן – השדרה המזרחית של ישראל ד"ר יצחק דגני
אוגוסט 17
09:30 2020

ויכוח ציבורי נוקב מתנהל בעת האחרונה בעניין סיפוח, או החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן. העלה את הדיון בעניין זה ראש הממשלה נתניהו לפני ובעת שלושת מופעי הבחירות לכנסת, שהתנהלו בשלהי 2019 ובראשית 2020. נתניהו הציף עניין זה בשל רצונו לגבש את גוש מפלגות הימין והדתיים לתמיכה בהמשך בחירתו לראשות הממשלה.

עתה הגולם קם על יוצרו. ה-1 ביולי עבר ואין סימן להצלחתו של נתניהו לספח את הבקעה וחלקים מיהודה ושומרון. מכל בחינה אפשרית סיפוח הבקעה בעת הזו הוא מיותר לחלוטין. אולם לא רק מיותר – גם גורם נזק משמעותי למדינת ישראל. נתניהו שוגה בתכלית בעניין זה. מוטב לו להסתלק מרעיון הסיפוח כל עוד הנזק למדינת ישראל לא התעצם.

אין זאת אומרת שישראל עתידה לנטוש את בקעת הירדן. לא עכשיו ולא בכל זמן כלשהו בעתיד. ישראל חייבת להחזיק בבקעה, ויותר מכך, להמשיך לפתחה בקצב מהיר מכפי שנעשה במשך 53 השנים שחלפו. הבקעה אינה רק "צורך ביטחוני" כפי שנטען חדשות לבקרים. הבקעה היא השדרה המזרחית של מדינת ישראל, המהווה השלמה טריטוריאלית בעלת חשיבות מהיבטים רבים, כפי שיצוין בהמשך חיבור זה.

אחד האוצרות האנרגטיים שנתברכה בהם מדינת ישראל הוא הפרשי גובה של כ-400 מטרים בין פני הים התיכון לבין פני ים המלח. הפרשי גובה אלה נותנים בידי מדינת ישראל אפשרויות רבות בתחום הפקת אנרגיה, התפלת מים, פיתוח חקלאות ימית, גיוון של אתרי תרבות הפנאי, אטרקציות תיירותיות, הקמת מרכזי בריאות ותחבורה פנימית. צריך חזון ממש כמו בימי חומה ומגדל על מנת להגשים את "פרויקט הבקעה". חזון מסוג זה הוא למעלה מכוחותיה של ממשלת נתניהו. על מנת להגשים חזון כזה דרושים לנו מנהיגים כמו בן-גוריון ואשכול. עם העוצמה הכלכלית, הארגונית, הטכנולוגית וההנדסית שיש בידי מדינת ישראל כיום, יהיה קל יותר לבנות את השדרה המזרחית של ישראל, לעומת הבנייה באמצעים שעמדו לרשות מנהיגי היישוב בתקופת טרום המדינה ובשנים הראשונות אחרי הקמתה.

המהות של "פרויקט השדרה המזרחית" הוא הזרמת מי ים מאזור מפרץ חיפה לים המלח. המסלול יהיה דרך נתיב הקישון, בתעלה פתוחה ומנהרה לכיוון מזרח. המים יעברו באמצעות כוח המשיכה, ללא השקעת אנרגיה. פתח יציאת המים יהיה ממזרח לקיבוץ יזרעאל, כמה מטרים מתחת לגובה פני הים התיכון. משם יזרמו המים בתעלה פתוחה לכיוון עמק בית שאן ואז דרומה אל ים המלח. בסמוך למסלול זרימת המים, שישתרע לאורך כ-150 ק"מ ובהתאם לתוואי הטופוגרפיה, ניתן לבנות כעשרים אגמים מלאכותיים, כל אחד בשטח של כמה עשרות דונמים, שיהיו חסומים בסכרים בגובה כעשרים מטרים כל אחד. מסכרים אלה יפלו המים דרך טורבינות לייצור חשמל. תחנות ייצור חשמל אלה ייבנו על פי הדגם ש"הזקן מנהריים", פנחס רוטנברג, החל לבנות כבר לפני 93 שנים במפגש נהר הירמוך עם הירדן.

בסמוך למתקני ייצור החשמל ניתן להקים מתקני התפלה קומפקטיים שיוזנו בחשמל שייווצר במקום. כך תתאפשר אספקת מים מותפלים וחשמל לאוכלוסייה המקומית כמו גם לתושבי הרשות הפלסטינית. בסוף מסלול זרימת המים, שיכללו את עודפי המלחים שיזוקקו מהמים המותפלים, יזרמו מים אלה אל ים המלח ויסייעו מאוד בשיקומו של ים זה. הרכב וריכוז המלחים במים שיגיעו לים המלח יהיו שונים במידה מסוימת מריכוז והרכב המלחים של ים המלח עצמו. הדבר יצריך התאמה בתהליכי הפקת המינרלים מים זה. על פי הערכת מומחים הזרמה של כמה מאות מיליוני מ"ק מים מהים התיכון אל ים המלח בשנה תגרום לשינוי זעיר בלבד בהרכב של מי ים המלח. לאורך מסלול זרימת המים תתאפשר הקמת יישובים שיזכו במים וחשמל במחירים מסובסדים. ביישובים אלה יפתחו חקלאות ימית מתקדמת כמו גם מפעלי תרבות ופנאי, מתקני ספורט ימי, מכונים לטיפולים רפואיים מסוימים וכיו"ב.

גולת הכותרת של הפרויקט כולו תהיה סלילת מסילת רכבת מבית שאן לאילת. כך ניתן לחבר בגשר יבשתי את נמל אילת עם נמל חיפה. לכך תהיה משמעות כבירה מבחינה כלכלית ותחבורתית. תתאפשר נסיעה מבית שאן לאילת במשך כשעתיים בישיבה נוחה המלווה בקרון מסעדה ותאי שירותים. תהיה לכך משמעות מול שדה התעופה שהוקם מצפון לאילת.

מיותר לציין שלהקמת פרויקט זה תהיה חשיבות ביטחונית יוצאת מן הכלל. תעלת מים כזו יכולה להוות מכשול אסטרטגי רב משמעות נגד פלישה משוריינת ממזרח אל ליבת מדינת ישראל. קו הרכבת האמור עשוי לשמש גם להנעת כוחות ותחמושת לאזור כולו ביום פקודה, אם חס וחלילה יגיע. פרויקט זה, שאני קורא לו "השדרה המזרחית של מדינת ישראל", יבסס את המדינה מכל בחינה אפשרית לדורי דורות. על מנת להגשימו לא צריך "לספח". צריך לעשות, בשיטת "עוד דונם ועוד עז", כפי שמייסדי מדינת ישראל ידעו לעשות עוד בשלהי המאה ה-19. עם הסברה נכונה יהיה אפשר להלהיב את צעירי העם היהודי בתפוצות לטובת קשר עם ישראל המתפתחת. עם תחכום נטול מכשלות פוליטיות משמאל ומימין יהיה אפשר לעניין את הפלסטינים בפרויקט כמו גם לגייס מימון מקרנות הפיתוח של הבנק העולמי בוושינגטון.

המגבלה שעומדת בפני ביצוע פרויקט מסוג זה היא יכולת הניהול של ממשלת ישראל ואולי גם דעתם של כלכלנים קטנוניים. לאלה יש להזכיר את דברי בן גוריון כש"מומחים" טענו בפניו ש"המוביל הארצי לא יהיה כלכלי". "תחליפו את המומחים" ותתחילו לעבוד, הוא פקד. מי כנרת השקו את המדינה במשך כיובל שנים. כיום מים מותפלים החליפו את מי הכנרת. הקמת "השדרה המזרחית" היא העתיד של מדינת ישראל. האם יהיה מי שירים את הכפפה?

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר אוגוסט 17 2020, 19:19
    חד משמעי

    חד משמעי
    היה לי ויכוח עם האלוף עמוס גלעד, שהוא מטובי אנשי הביטחון בישראל, השולל את השלטת הריבונות על בקעת הירדן. לטענתו:
    – יגרם נזק כבד ליחסים עם ירדן שהיא זו שמבטיחה את הביטחון המזרחי שלנו, הסכמתו- תגרום לנפילתו
    – ישראל בכול מקרה נמצאת על קו הירדן- עם או בלי סיפוח פורמלי.
    הקשתי ושאלתי:
    – האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להסתמך בטווח הארוך על שלטונו של המלך הירדני ולתלות את גורלה באריכות ימיו לעד?
    – הפלסטינים ערוכים לקראת המהפכה השלטונית בירדן, ו-ISIS כבר מזנב בגבול ירדן-עירק, ומה אז?
    – הדבר היחיד הקובע במזרח התיכון הוא גבול בינ"ל מוכר (ולא אף נייר חתום אפילו לא על מדשאת הבית הלבן)- כזה שרק טראמפ יכול להבטיח, אחריו- לא תחזור ההזדמנות החד פעמית הזו.
    – יש עדיין המאמינים שניתן יהיה לכפות פירוז הגדה מנשק אסטרטגי- אין סיכוי שזה יקרה אלא אם ישראל תשלוט על הנהר הירדן
    לסיכום: כול הדברים אלה- נכתבו לפני הסכם השלום הצפוי עם דובאי (ברכות), וההתנגדות של גלעד נאמרה לפני דובאי – אלא אם ידע על ההסכם ההולך ומתרקם, ומעכת השיקולים של נתניהו היום אפשר שנגועים ב"אינטרסים אחרים"- ולכן גורם "דובאי" יש בו כדי לשנות את המשוואה בשיקולי הטווח הארוך והקרוב, ומה שייכתב בהיסטוריה האישית.
    אך לגופו נטו של הנושא, איני רוצה סיפוח שטחים מעבר לגושים- אבל בשום אופן לא מוכן לוותר על אחיזה מוחלטת בגבול המזרחי של מדינת ישראל,
    אגב- עמוס גלעד לא השיב..

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוגוסט 19 2020, 10:05
      גדעון מכובדי

      צודק עמוס גלעד. אין שום צורך בסיפוח פורמלי. מה זה ייתן לנו מעבר למצב הקיים כיום? רק צרות וחיכוכים מיותרים עם חלק ממדינות העולם.
      ישראל יושבת איתן על גבול הירדן. למעשה על תוואי תכנית אלון. אף אחד לא מתכוון לצאת משם עם או בלי קשר עם "דובאי". יותר מכך – אני שומע שיש דיבורים על סלילת קו רכבת מאילת לבית שאן. אז – הסר דאגה מלבך.

      השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר אוגוסט 20 2020, 18:19
        סמוך, יהי בסדר- לא מספיק

        אין מחלוקת בינינו על חיוניות השליטה על נהר הירדן. אך אין לך פתרון ארוך טווח לכך מלבד "סמוך, יהיה בסדר" …כי רק גבול רישמי יכול להבטיח זאת

        השב לתגובה
        • יצחק דגני
          יצחק דגני אוגוסט 20 2020, 23:15
          גדעון מכובדי

          גם מה שאתה קורא "גבול רשמי" יכול להשתנות, כפי שאמנם גבולות משתנים תדיר. מה שקובע ויקבע גם בכל עתיד אפשרי הוא עוצמת מדינת ישראל ויכולתה להחזיק בגבול הירדן. אם תפחת העוצמה של ישראל גם הרשמיות של הגבול לא תעזור.
          מרכיבי העוצמה הם כמובן צבא, כלכלה, חוסן חברתי, מדע וטכנולוגיה וגם, למצער, תמיכה בינלאומית. אם צעד מיותר כגון "סיפוח רשמי" יפגע בתמיכה הבינלאומית (והיא בהחלט קיימת) הרי שהסיפוח פוגע בעוצמה הישראלית ולכן הוא מזיק ומחליש את כושר אחיזתנו בבקעה. לכן הסיפוח בימינו מיותר לחלוטין.

          השב לתגובה
  2. רקפת לוינשטיין
    רקפת לוינשטיין אוגוסט 20 2020, 11:28
    על זה אפילו גנץ וביבי

    מסכימים

    השב לתגובה
  3. דוד טל
    דוד טל אוגוסט 21 2020, 11:01
    אחד הנושאים היחידים

    שלג הים אין ויכוח

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור