JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הלקח מההיסטוריה

כיצד כולנו כמעט הפכנו למרקסיסטים?

הלקח מההיסטוריה פרופסור יהושפט גבעון
ספטמבר 14
09:30 2020

ההיסטוריונים מתחלקים לקבוצות שונות מבחינת תפיסת ההיסטוריה. השכיחה ביותר ביניהן היא זו של היסטוריונים שרואים בהיסטוריה ממשות פעילה ולא אוסף של תוצאות של מחקרים שנערכים בידי בני אדם ושיש לבדוק את תקפותם שוב ושוב. השיר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" משקף עמדה זו. לפי השקפה זו, ההיסטוריה היא דבר פעיל שקיים בפני עצמו, כמו החברה, המעמדות, ההון וכלי הייצור. כאן אני מהדהד את קרל מרקס, שהציע תיאוריה מדעית כביכול של היסטוריה המורכבת ממלחמה של אינטרסים כלכליים ובעיקר של מעמדות, אלא שתיאוריה זו הופרכה על ידי העובדות. מרקס טען שהמסקנה הנובעת מהתיאוריה שלו היא שבמדינות המתועשות יפרוץ מרד של מעמד הפועלים המדוכא על ידי בעלי ההון. המציאות הראתה לנו שדווקא במדינות הכי לא מתועשות הפועלים התאגדו והפכו לכוח פוליטי שהשתלט על מוקדי השלטון. המדינות המתועשות, כמו גרמניה, אנגליה וארצות הברית, המשיכו לשגשג, כמעט עד לעצם היום הזה.

למרות הכישלון המדעי, תפיסתו של מרקס זכתה להשפעה מוחצת, בעיקר בתחומי ההגות בנושאים חברתיים במוסדות האקדמיים שבארצות המערב, בהכשרת אמנים ובהכשרת מורים. נוכל למצוא עדויות להנחות יסוד ברוחו של מרקס גם בתחומי פעילות אחרים, כמו בניהול ערוצי התקשורת. הנחות אלה אינן מפורשות, ומשתמשים בהן כאילו הן מובנות מאליהן ואינן זקוקות לניסוח מפורש וממילא גם לא לבדיקה.

דוגמה מרתקת לחשיבה כמעט מרקסיסטית מתגלה בסרט המרשים "יהודים, פעם שלישית" של רינו צרור, שבו הוצגו המאורעות שקדמו לחורבן הבית הראשון והשני כגורמים לחורבן. בסרט, שהוצג לפני כשלוש שנים, טען צרור, בכישרון חזותי רב, שמאורעות אלה חופפים למה שמתרחש בארצנו היום. בהזדמנות אחרת הוא טען שהסרט הוא תוצאה של מחקר ולכן מסקנותיו אינן נבואה אלא תחזית למה שיקרה למדינת ישראל בתוך שנים ספורות. בהגדרה שלו עבור מושג הריבונות הוא בחר במרקס כמורה דרך בבחירת הגורמים ההיסטוריים המשותפים לחורבן הבית הראשון, לחורבן הבית השני ולחורבנה הצפוי של מדינת ישראל. ומה הם אותם גורמים? כוחות כלכליים וחברתיים, פער בין מעמדות, מאבקים על אמצעי קיום כלכליים ומדיניים. מרקס לא היה מתאר את פרקי ההיסטוריה הזאת בדרך אחרת. בסרטו של צרור כמעט לא אוזכרו גורמים שאינם מטריאליסטיים, כמו שאיפות, אמונות, התפתחות חינוכית או רוחנית. הדת מוזכרת בעיקר בעניין השסע בין הצדוקים והפרושים כחלק מהחורבן השני יותר מאשר בין הגורמים לחורבן בית ראשון. ההתעוררות הלאומית מוזכרת ללא פירוט כגורם פעיל של יצירת הריבונות של הבית השני. צרור חיפש נוסחה הניתנת לבדיקה, המתייחסת לגורמי השפעה משותפים למצב העם היהודי בתקופת הריבונות הראשונה, השנייה והשלישית. לכאורה, שוכנענו על ידי מרקס ועמיתיו שלגורמים הלא מטריאליסטיים אין תפקיד ואין השפעה על המתרחש במציאות ההיסטורית. דיונים ביקורתיים מעין אלה מופיעים במאמרים קודמים שלי העוסקים בהסתכלות במהות האדם. עיון מדוקדק בסרט מעלה את ההשערה שאפילו צרור בעצמו לא היה שבע רצון מההסתכלות המטריאליסטית המוחלטת על ההיסטוריה. הסרט נוצר כדי שנלמד לקח מרתיע מההיסטוריה של חורבן המקדש הראשון ושל חורבן הבית השני.

העיון בסרט ובמשמעותו הזכיר לי סיפור מדע בדיוני קצר שכתב ארתור סי. קלארק עוד בשנות ה-40 של המאה הקודמת, ושקראתי בשנות ה-60. שם הסיפור הוא "שיעור בהיסטוריה" או "לקח מההיסטוריה" (במקור שם הסיפור הוא "History Lesson"). הסיפור מחולק לשני חלקים. בראשון מתואר אדם שנמלט מגלי הקרחונים שהציפו את כדור הארץ בגלל דעיכת השמש. הוא נשא בידיו מספר חפצים עתיקים, זכר לתרבות המפותחת של המין האנושי בכדור הלכת השלישי במערכת השמש: שעון אטומי, משׂוּאה אלקטרו-מגנטית וקופסת מתכת עגולה ושטוחה. הוא כבר לא ידע את משמעותם. הוא קבר אותם בזהירות כאשר הבין שסיכוייו לשרוד אפסו. כוכב הלכת השלישי הפך לכוכב קרח בוהק.

חלקו השני של הסיפור מתרחש אלפי שנים אחרי כן. היצורים שאכלסו את ביצות כוכב הלכת השני התפתחו וגילו את הטיסה לחלל. הם שלחו משלחת של חוקרים אל כוכב הקרח הנוצץ והמסתורי כדי לחקור אותו. הם מצאו את המטמון והבינו שבידיהם אוצר ארכיאולוגי. הם ידעו לשחזר הנדסית את תפקיד השעון האטומי והמשׂוּאה. הם הבינו שבידיהם עדויות לתרבות טכנולוגית מתקדמת. כאשר הם פתחו את קופסת המתכת, מצאו בה סליל של פס ארוך מחומר גמיש ובו מוטבעות תמונות רבות בשחור-לבן שהיו דומות אחת לשכנתה. אחרי מחקר וויכוחים פרשניים של חודשים הם הגיעו להשערה שבאמצעות כלים מתאימים הסרט שימש להקרנה של דמויות נעות. הם בנו את הכלי שאפשר זאת וארגנו אירוע כלל-פלנטרי להקרנה פומבית של התעלומה. צפו בו מאות אלפי חוקרים שניסו לעמוד על טבעה של התרבות של יושבי כוכב הלכת השלישי, הולכי הארבע, שהוכחדו ושדמותם הונצחה בפס התמונות. הוצעו תיאוריות שונות על התרבות שהוקפאה. החוקרים נחלקו לקבוצות שדנו בהסברים שונים לחורבנה של התרבות שהתגלתה לעיניהם בהקרנה. היו להם תיאוריות שונות לגבי התרבות שנכחדה, אך הם לא יכלו, למרות כל מאמציהם הרבים, לפענח את סדרת הסימנים המסתורית שהופיעה בתמונות האחרונות בסרט:

A WALT DISNEY PRODUCTION

___

והנה, במילים הבאות מסיים רינו צרור את הסרט המצמרר שלו (בזמן 1:17:44), בחריגה מפתיעה מהתפיסה המרקסיסטית שאפפה אותו במהלך עיצוב הסרט, בדבריו על אודות ימינו:

אלו הם ימי מלחמה על המשך קיומה של הריבונות השלישית.

ורוח אחרת חייבת לנשוב.

רוח חמה. רוח נקייה. מאחדת. אוספת בודדים לעם.

אם תרצו, הוא אמר. הוא התנה את הכול ברצונכם. רק אם תרצו.

האם "רוח", "בודדים" ו"רצון" הן מילים שנותרו בעלי משמעות בתרבותנו? האם נדע לפענח את המסר הזה? האם נדע לחשוף את תולדות עמנו במדויק מבלי להבין אותן?

על המחבר / המחברת

יהושפט (שפי) גבעון

יהושפט (שפי) גבעון

פרופסור. לימודי פיסיקה, פסיכולוגיה ניסויית, ופילוסופיה לתואר ראשון ולימודי מתמטיקה לתואר שני (האונ' העברית). תואר שני ושלישי במדעי התקשורת והמחשבים (אונ' מישיגן).

4 תגובות

  1. נחום
    נחום ספטמבר 14 2020, 12:23
    לא בטוח שהבנתי את המסר שלך

    אל אני יכול בהחלט להגיד שאני מסכים לגמרי עם רינו צרור. חורבן הבית השלישי בדרך.

    השב לתגובה
    • לנחום
      לנחום ספטמבר 15 2020, 08:09
      ברור שלא הבנת את המסר

      מה רינו צרור? עוד דפיטיסט? איך יהיה חורבן בית שלישי שבכלל עוד לא בנו אותו?

      השב לתגובה
    • יהושפט גבעון
      יהושפט גבעון ספטמבר 16 2020, 18:05
      נחום, אני בטוח שלא הבנת

      אתה מתייחס אל אירועים כאל ישויות שקיימות בדרך עוד לפני שקרו.
      אני חושש שלא הבנת את השורה האחרונה של רינו צרור על הריבונות השלישית: "אם תרצו, הוא אמר. הוא התנה את הכול ברצונכם. רק אם תרצו."
      העתיד ייקבע לפי רצוננו.
      שנה טובה הרבה יותר!

      השב לתגובה
  2. ש.
    ש. ספטמבר 18 2020, 21:15
    אם כבר אז בדיוק ההיפך

    מחזירים קפיטליסטים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור