JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הסכם אוסלו כהונאה אסטרטגית (1)

ביילין וחבריו ביקשו שלום, ערפאת תכנן טרור

הסכם אוסלו כהונאה אסטרטגית (1) יוסי ביילין commons.wikimedia.org
נובמבר 03
09:30 2020

ד"ר יוסי ביילין ושליחיו ביקשו שלום בעוד שערפאת ומחבליו תכננו טרור. מצבם של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ומנהיגו המיתולוגי היה בכי רע. בספטמבר השחור ריסק המלך חוסיין את הארגון, שהתבסס בממלכת ירדן. בשל תמיכתם בסדאם חוסיין, כשהסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה והצבא העיראקי סולק מכווית, גירשו שלטונות הנסיכות מארצם מאות אלפי פלסטינים. הנסיכויות שתרמו במשך השנים מאות מיליוני דולרים לארגוני הטרור הפלסטינים עצרו את התרומות. ערפאת וארגון המחבלים שלו מצאו בדרום לבנון אזור מתאים להקמת "מדינת טרור" שהטרידה קשות את אוכלוסיית צפון ישראל. צה"ל יצא למבצע שלום הגליל, חיסל את מדינת אש"ף בדרום לבנון וגירש את ערפאת והטרוריסטים שלו מלבנון לטוניס.

בעת הגירוש ערפאת עצמו עלה על כוונת של צלף, חייל צה"ל. הצלף לא קיבל אישור לחסל את רב המחבלים. כאן טעו מפקדי מבצע של"ג. טעות שעלתה בחיי ישראלים רבים במעלה הדרך. ערפאת וארגון הטרור שלו ירדו לשפל המדרגה. יש הטוענים שהם עמדו בפני חידלון. כאשר שרידי אש"ף המשיכו בפעולות טרור נגד ישראלים, הגיעה ידו הארוכה של צה"ל לטוניס ולמלטה כדי להעניש את מחוללי הטרור בכל חומר הדין. תשאלו את בוגי.

ביוני 1992 הובס הליכוד בבחירות. יצחק רבין היה לראש הממשלה ושמעון פרס לשר החוץ. פרס שמר אמונים ל"בלייזריסטים" שסייעו לו בבחירות הפנימיות במערך (לימים מפלגת העבודה). אחד מהם היה הד"ר יוסי ביילין. פרס מינה אותו לכהן כסגן שר החוץ. ביילין הנ"ל היה ידוע כחכמולוג מדופלם בעל אג'נדה שהתגבשה בשובך יונים. כשהתמנה לסגן שר החוץ היו במפלגתו (כולל כותב שורות אלה) שמתחו ביקורת על מינויו בטענה שהוא אינו מתאים לתפקיד זה. פרס הגן על המינוי באומרו שהוא יכוון את ביילין בעבודתו ואין צורך לדאוג בשל המינוי. בסופו של דבר הסתבר שביילין כיוון את פרס, שכיוון את רבין להסכם אוסלו, שהיה כנראה השגיאה האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

ב-20 באוגוסט 1993 נחתם הסכם אוסלו. ב-20 בספטמבר החל בכנסת דיון על אשרור ההסכם. הדיון נמשך 3 ימים. כל חברי הכנסת שחפצו בכך קיבלו את רשות הדיבור. לפני ההצבעה שנערכה ב-23 בספטמבר התברר כי ש"ס, שהייתה חברה בקואליציה של רבין, החליטה לא לתמוך בהסכם. נוצר מצב שהתומכים בהסכם, קרי המערך ומרצ, נותרו עם 56 ח"כים. על מנת לאשרר את ההסכם נדרשו 61 ח"כים. כדי להשיג את הרוב הדרוש גויסו להצבעה 5 ח"כים ממפלגות ערביות אנטי-ציוניות. 3 מהם ממפלגת חד"ש, החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, שהייתה למעשה קבוצה ערבית שפרשה מהמפלגה הקומוניסטית ועוד 2 ח"כים ממפלגת מד"ע, מפלגה דמוקרטית ערבית. כל חברי הכנסת של מפלגות הימין והמפלגות הדתיות התנגדו להסכם.

כשרבין נבחר בשנית לראשות הממשלה היה זה כבר כ-15 שנים אחרי שהליכוד היה רוב הזמן בשלטון. נטען כי המערך שב לשלטון בעיקר בשל המוניטין של רבין. בהמשך הסתבר שרבין כיהן בראשות ממשלתו השנייה במשך כשנתיים ורבע בלבד. בעת ההצבעה על הסכם אוסלו א' (ראו לעיל) חל שבר פוליטי בין שני מחנות בישראל. שבר שהלך והתרחב עד שנת 1995, שבה הליכוד שוב הביס את המערך. הסכם אוסלו א' היווה נקודת מפנה שלאחריה התפתחו מגעים שהביאו להסכמי ביניים נוספים עם אש"ף.

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בטאבה הסכם נוסף עם אש"ף, שכונה אוסלו ב', שגם הוא הובא לאשרור הכנסת. ההסכם אושרר ב-24 בספטמבר 1995. בעדו הצביעו 61 ח"כים ונגדו 59. שוב נוצר מצב שיחד עם קולות המפלגות הערביות היו 61 תומכים בהסכם. אולם ח"כים ממפלגת העבודה, עמנואל זיסמן ואביגדור קהלני (בעבר האוגדונר של כותב שורות אלה), פרשו מהמפלגה והתנגדו להסכם. רבין ביצע תרגיל כלנתריסטי מובהק. הוא צירף לממשלה שני חברים ממפלגת "צומת" של רפול, שהשתייכה לימין הקלאסי. גונן שגב קיבל תפקיד שר ואלכס גולדפרב תפקיד סגן שר. שניהם הצביעו בעד הסכם טאבה.

כך הצליח רבין להשיג רוב של 61 ח"כים לאשרור ההסכם. השבר הפוליטי בציבור הישראלי שהחל כבר עם אשרור הסכם אוסלו א' התעצם. רבין נרצח 37 ימים אחרי שהסכם אוסלו ב' אושרר בכנסת. שמעון פרס היה לראש ממשלה. הוא הכריז על בחירות טרם זמנן. בנימין נתניהו ניצח. המרכז-שמאל הישראלי ספג מכה שממנה סיכויו להתאושש הלכו ודעכו.

כ-9 חודשים לאחר שנחתם הסכם אוסלו א' וכשנה וחצי לפני שנחתם הסכם אוסלו ב', ב-23 במאי 1994, הגיע ערפאת ליוהנסבורג כדי לפקוד אוכלוסייה ממוצא פלסטיני המתגוררת שם. ערפאת נאם שם באחד המסגדים לפני קהל מקומי, אחד הנוכחים הקליט את הנאום. בזמנו ההקלטה לא פורסמה. עם חלוף הזמן הנאום פורסם וקיבל את הכינוי "נאום יוהנסבורג" שבו גילה ערפאת את צפונות ליבו.

כיום אנו יודעים שבחוגים פלסטיניים רבים נמתחה ביקורת על הסכם אוסלו א' ועל ערפאת שחתם עליו. הוא סבר לתומו שדרום אפריקה מספיק רחוקה ממרכז העולם ולכן הוא ניסה לפייס שם את הפלסטינים, בהסבירו שמעמד הסכם אוסלו א' הוא כמעמד "הסכם חודייביה" שחתם הנביא מוחמד עם אנשי מכה ששטמו אותו. אחרי ההג'ירה הוא שב למכה בראש צבא נאמנים וחיסל את החודייבים. משמעות ההסכם, על פי המיתולוגיה האסלאמית, היא כי מותר למוסלמי להיכנס להסכם עם אויבו כאשר האויב חזק ממנו, ומותר לו, על פי השריעה, להפר את ההסכם ולחסל את אויבו כאשר המוסלמי מתחזק.

אין צורך בפירושים רבים. דברי ערפאת, ויותר מזה הטרור הנורא שפרץ בישראל אחרי חתימת הסכמי אוסלו, מעידים על כוונות האש"פיסטים מלכתחילה. הנאיביות, שלא לומר העיוורון והכסילות הפוליטית של ביילין וחבריו מצביעים על רשלנות נוראה. יותר מעניינת היא היסחפותו של שמעון פרס בעקבות ביילין ועוד יותר מכך נפילתו של יצחק רבין לפח הזה.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

7 תגובות

  1. עוזי ברעם
    עוזי ברעם נובמבר 03 2020, 11:17
    הויכוח דורש מאמר לא רק תגובה

    ליצחק שלום מבטיח שאכתוב מאמר ולא תגובה מקוטעת. ביינתיים כמה דברים ביילין הוא אחד האנשים המוכשרים שהכרתי.כמוני הוא חשב ששלום עם הפלשתינאים הכרחי לקיום מדינה יהודית-דמוקרטית.ערפאת אותו פגשתי לא פעם לא היה רק ארכי טרוריסט. כליאתו וסופו היו שגיאה אסטרטגית מנקודת ראותי לא מנקודת ראות של מי שלא רצה שתי מדינות כאידיאולוגיה. רבין לא היה נאיבי ולא היה חבר של בילין או של פרס. פרס היה בטחוניסט במהותו לא אובד דרך שבאים ומנצלים אותו. אבל זה שווה מאמר מפורט ומנומק

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 03 2020, 17:00
    לעוזי ברעם הנכבד

    תודה על תגובתך המהירה. מאמרי זה מתחלק לשניים. אני מציע שתקרא גם את חלקו השני ולאחר מכן יהיה לי לכבוד לקרוא מאמר תגובה משלך.

    השב לתגובה
  3. ל.
    ל. נובמבר 03 2020, 17:29
    כותב המאמר לפחות מרוצה מאוד מעצמו

    כי לכל מי שלא נהג לפי תפישתו הוא כבר התמיד ציונים שליליים

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 03 2020, 20:20
      ל - ל. (מדוע בעילום שם?)

      ראשית – תודה לך על תשומת הלב, השקעת הזמן למחשבה, ועל תגובתך הנחשבת. עם זאת אני מציע שתקרא את החלק השני של המאמר שיתפרסם כאן בקרוב. אשמח מאד לקרוא את תגובתך ואולי גם לקרוא מאמר נגדי שאני מזמין אותך לכתוב לאתר.
      אני מבקש להדגיש שאני מנמק את מה שאתה קורא "תפישתי". מכאן שבהחלט מי שנוהג אחרת מקבל ציונים שליליים. מכל מקום אחרי כל כך הרבה שנים, לצערנו, המציאות הוכיחה שלא כל כך טעיתי (בלשון המעטה).

      השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 03 2020, 19:23
    חזון ומציאות

    אכן ניתוח ראוי של האירועים באותה תקופה כפי שהמציאות הוכיחה את תקפותו
    מילה לגבי יוסי ביילין,שלהערכתי עבר שינוי משמעותי מאז ימי אוסלו, לאחר שחזה בשבר שחל בעם בעקבות מה שכונה עי פרס "קורבנות השלום" והבין טוב יותר את תפיסת העולם הפלסטינית ובאיזה נתיב של דם מוביל ערפאת את עמו, נטש את מר"צ ואני מקשיב לו היום ביתר בתשומת לב רבה.

    השב לתגובה
  5. לא חושב כמוך
    לא חושב כמוך נובמבר 07 2020, 21:50
    ביילין עמוס ולי ההסכם עם הפלסטינים

    היו לא פחות חכמים ממך. קצת צניעות.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 08 2020, 12:56
      למי שלא חושב כמוני

      מותר לך לחשוב אחרת ממני. אולם להסכם אוסלו אסור להתחשב בצניעות. ההסכם הוא השגיאה האסטרטגית החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
      כן – מי שבישל את ההסכם הזה היה פחות חכם ממני. ההסכם עלה לנו ביותר מאלף הרוגים ובאלפי פצועים ובנזק של מיליארדים.
      אני ממליץ שתקרא את הפרק השני במאמר דנן שיתפרסם כאן בקרוב. אשמח לקרוא דעתך לאחר מכן.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור