JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פתק לאורי ירון

מחווה לזכרו של עיתונאי הספורט המנוח אורי ירון

פתק לאורי ירון אורי ירון ז"ל
אוקטובר 26
19:30 2020

לפני שנה נפטר אורי ירון החיפאי, עיתונאי הספורט הוותיק, מורה לחינוך גופני ומייסד מחלקת האתלטיקה של מכבי חיפה. הידיעה על מותו הגיעה אליי באיחור ניכר ולגמרי במקרה, כיוון ששנים רבות אני כבר לא גר בחיפה, אבל אף פעם לא מאוחר להעמיד מצבה מילולית לאיש שבזכותו התחלתי לעסוק במקצוע העיתונות.

אורי ירון היה המורה שלי לחינוך גופני בבית הספר היסודי "רמז" בחיפה. אורי התחבב על כולנו בזכות אופיו הנוח. ספורט אהבתי, אבל התעמלות על מכשירים וגלגולים ממש תיעבתי, ולהערכתי גם אורי עצמו לא אהב במיוחד. הוא אהב הרבה יותר כדורגל, כדורסל ואתלטיקה קלה. אבל תוכנית הלימודים חייבה אותו לכלול מעת לעת בשיעורי הספורט גם גלגולים.

שיעורי הספורט נקבעו לימי חמישי, בשעה השנייה, לאחר שיעור תנ"ך עם המורה חנה צולינגר. נחשבתי אומנם לתלמיד טוב, אבל דעתי הייתה מוסחת. יותר משהעסיקו אותי נביאי ישראל, העסיקה אותי השאלה האם בשיעור הבא יהיו ריצות, משחקי כדור, שהיו אהובים עליי, או גלגולים על מזרן, שהיו שנואים במיוחד.

באמצע השיעור, כשהמורה צולינגר סובבה אלינו את הגב וכתבה משהו על הלוח, קמתי בחופזה מכיסאי ליד החלון והצצתי החוצה אל חצר בית הספר. כשהבחנתי במורה אורי ירון פורש מזרנים, הבנתי שכלתה עליי הרעה. הרמתי יד, ביקשתי לצאת לשירותים, רצתי כאחוז אמוק הביתה (למרבה המזל, ביתי היה מעבר לגדר), טיפסתי במדרגות ומתנשף ביקשתי מאימי שתחלץ אותי מהמֵצר. אימי כבר ידעה עם איזה תכשיט יש לה עסק, ובכתב ידה הגדול והסבלני שרבטה שורה אחת שתפסה כמעט עמוד שלם בדף מחברת: "בני סובל מבחילות, הקאות ושלשולים. נא לשחרר אותו משיעור התעמלות".

עם הפתק שבתי בריצה לשיעור והמורה צולינגר קיבלה אותי בניד ראש. מן הסתם חשבה שהתעכבתי במקצת בגלל בעיית מעיים.

לשיעור הספורט הגעתי חיוור ומסרתי לאורי ירון את פתק השחרור. הוא עיין בו ואמר: "אתה משוחרר".

בחודשים הבאים העניקה לי אימי שוב ושוב פתקי שחרור כאלה למורה אורי. המורה צולינגר, מצידה, לא הבינה מדוע אני נזקק לשירותים רק בשיעורים בימי חמישי ולא בימים אחרים, ואילו אורי הבין בהמשך שמדובר בתיאטרון והתעלם בקריצה מניסיונותיי להשתמט מחלק משיעורי הספורט.

כשמלאו לי ארבע-עשרה, שררה בינינו אחוות ירונים, הוא כשם משפחה ואני כשם פרטי. לימים הציע לי אורי ירון להתחיל לעבוד ככתב ספורט ולשמש כעוזרו בעיתון "מעריב" ובבמות נוספות. כך בעצם התחלתי לכתוב בכלי תקשורת, בתחילה על ספורט ובהמשך על תחומים רבים נוספים, ובעיקר בכתיבת מגזין ותרבות, ותמיד זכרתי לו לטובה את החסד הזה, שלא די בלבד שהוא פטר אותי מעונשם של הגלגולים על מזרן בשיעורי ההתעמלות, אלא גם שפתח בפניי את דלתות עולם העיתונות.

את חיפה עזבתי, שנים רבות לא פגשתי את אורי ירון, אבל האנקדוטה הזו הייתה חקוקה תמיד בזיכרוני. בשנת 2001, כשפרסמתי את הרומן "פתק מאמא" בהוצאת "עם עובד" בעריכתו של הסופר חיים באר, לא שכחתי כמובן את הפתקים שאימי מסרה לי עבור המורה "יוסי אלון", פתקים שבעצם העניקו לרומן את שמו, ושאותם הזכרתי גם בספרי. להלן ציטוט קצר:

"לשיעורי הספורט הייתי מתייצב בפנים חמוצות ומציג בפני יוסי אלון את הפתק של אמא, אמיתי או מזויף, עד שיום אחד הוא לא התאפק ושאל אותי: 'תגיד לי, למה יש לך בחילות ושלשולים רק בימי חמישי כשיש מזרונים, ובשיעורי הספורט של ימי שלישי, כשיש כדורסל, אתה תמיד בריא כמו שור?'

'למה', שאלתי אותו, 'אתה רוצה שאמא שלי תיתן לי פתקים גם לימי שלישי?'

'בשביל מה שהיא תיתן לך? תכתוב לבד', צִחקק, סובב אליי את הגב והלך משם".

על המחבר / המחברת

Avatar

ירון אביטוב

סופר, מבקר ובמאי סרטי תעודה.

22 תגובות

  1. אוהד
    אוהד אוקטובר 27 2020, 15:58
    פתק טוב

    מאמרו של אביטוב על אורי ירון המנוח ריגש אותי בכמה מישורים. ראשית בזכות הכתיבה הקולחת, מלאת ההומור והרגישות. לא הכרתי את אורי ירון, הגם שהייתי חובב ספורט בעצמי ונהגתי לגמוע בשקיקיה את מדורי הספורט של כל העיתונים, לא זכרתי את כתבותיו. אבל לאחר קריאת מאמר קצר זה, יש תחושה של חיבה גדולה אל האיש כאילו הייתי בעצמי אחד מתלמידיו של המורה המיתולוגי. שנית, מעצם כך שאביטוב כתב את מאמר הזיכרון, הגם שחלפה כבר כשנה מאז נפטר, דבר שנותן את הכבוד הראוי לירון ומשמר את הזכרון של אישיותו ופועלו וכמובן גם מלמד זכות גם על אביטוב. ואגב, זכות נוספת שעומדת לאביטוב בעניין, היא העובדה שלמרות היותו אוהד הפועל חיפה שרוף, הוא זוכר ומזכיר לטובה את ירון שכאביו לפניו היה מעמודי התווך של המועדון "הלא נכון" בחיפה. שלישית, התרגשתי בשל החיבור האישי שלי עם הסיפור: גם אני סלדתי משעורי התעמלות קרקע בבית הספר ונהגתי לחפש אמתלות שונות כדי לחמוק מהם, בין היתר, פתק מאמי שלי.

    השב לתגובה
  2. חנוך אלדור
    חנוך אלדור אוקטובר 27 2020, 17:20
    לא הכרתי אותו

    אבל הכתיבה נוגעת בלב.

    השב לתגובה
  3. רוני בלאו
    רוני בלאו אוקטובר 27 2020, 18:16
    לזכרו הטוב

    מרבית התלמידים אינם שוכחים מורה משמעותי או שניים,שהיו להם בעת שהיו תלמידים אם לטובה ואם לרעה, ובמקרה של ירון אביטוב המורה אורי ירון זכור לו לטובה כמורה שהבין לליבו, ובהמשך הדרך כמי שקירב אותו לעיתונאות וגם שם שימש לו מורה דרך. אשרי שישנם מורים כאלה ואשרי שתלמידים יודעים להוקיר להם תודה.

    השב לתגובה
  4. רוני בלאו
    רוני בלאו אוקטובר 27 2020, 18:49
    לזכרו הטוב ולחיי תלמידו

    לכל תלמיד ישנו לפחות מורה משמעותי בחייו, וכך גם לירון אביטוב, שלמד חינוך גופני אצל המורה אורי ירון, שמתאר אותו בחן רב על יחסו האנושי והמתחשב שהעניק לתלמידיו. וכך גם בהמשך הדרך כשהמורה לספורט סיעע בידיו של ירון אביטוב לפלס דרכו בעולם העיתונות, דבר שבהמשך הוביל אותו אל הספרו. אשרינו שישנם מורים כאלה ואשרינו שישנם תלמידים שמוקירים להם תודה.

    השב לתגובה
  5. ברוך שמעוני
    ברוך שמעוני אוקטובר 27 2020, 19:10
    נהדר

    כמו כל טקסט שיוצא תחת ידיו, גם כאן ירון אביטוב מיטיב להנשים את מציאות העבר ולהפיח בה חיים. מילה פה ומילה שם והנה אחרי חמישים שנה אני שוב במגרש הכדורסל ברמז ואורי ירון פוקח עיין על הכדרור ועל הקליעה ובעצם על כל תנועה. הטקסט של ירון אביטוב מעלה חיוך על פניי כשאני נזכר כמה קשה היה לאורי לקבל את העובדה שילד שמשחק כדורסל סביר, כמוני, נכשל בכל מבחן טריוויה-ספורט שהעביר לנו. אבל אורי לא עזב אותי. כבר בגיל צעיר הוא שילב אותי בנבחרת בית הספר ובמידה רבה בזכותו מצאתי את עצמי מכדרר מאוחר יותר בהפועל חיפה ובנבחרת הקדטים. תודה, ירון אביטוב!

    השב לתגובה
  6. ירון אביטוב
    ירון אביטוב אוקטובר 27 2020, 20:09
    אורי ירון

    תודה כאן לכל המגיבים ולתגובות החמות – לאוהד שפתאום אני שומע שגם לו יש פתקאות, לרוני בלאו, לחנוך ולברוך שמעוני, שאותו אני זוכר כשחקן כדורסל מוכשר מאוד שתלו בו תקוות.הוא עצמו אדם כותב, אז נחכה לסיפור שלו על אורי ירון…

    השב לתגובה
  7. רבקה קרן
    רבקה קרן אוקטובר 27 2020, 20:31
    נוגע ללב ומהנה

    מאוד מרגש ונוגע ללב. כתיבה משובחת של סופר רגיש, שופע הומור, ורוחש כבוד לעבר ולזיכרונות הילדות.
    תודה ירון, מצפה לסיפור הבא

    השב לתגובה
  8. ראובן פרכטל
    ראובן פרכטל אוקטובר 27 2020, 20:58
    יפה כתבתה

    יפה כתבתה ירון.

    השב לתגובה
  9. רוני
    רוני אוקטובר 28 2020, 06:09
    מצבה של מילים למורה

    הסופר ירון אביטוב מצליח שוב בכתיבתו האיכותית והאישית להנות את הקורא מצד אחד ולהזכיר לו ולנו עד כמה היה חשוב אורי ירון בחייו כצעיר ובעיקר בדרכו כעיתונאי צעיר.
    כמו ירון גם אני אהבתי רק ריצות ומשחקי כדור בשיעורי הספורט בגימנסיה העברית בירושלים. בניגוד לירון המורה האהוב עלי היה המורה לסוציולוגיה אריה בובר שכבר שנים לא איתנו. בזכות בובר פתחתי את הראש, הבנתי שלא מומלץ ללכת עם הזרם המרכזי, ושעדיף שמאל על ימין.
    ירון אביטוב ואנוכי כבר שנים שלא גרים בישראל כיוון שאנו מעדיפים שמאל על ימין, אך אין כבר שמאל ונשאר רק ימין. אולי כמה גלגולים על המזרון של אורי ירון ישנו זאת?

    השב לתגובה
  10. דני סבן
    דני סבן אוקטובר 28 2020, 09:33
    מגמלאי ירושלמי שלא נותר אדיש

    רבקה קרן בתגובתה לכתבה של ירון הפכה לשליחת ציבור של רבים כמוני שלא הכירו כלל את האישיות המונצחת של המורה להתעמלות. זכיתי להכיר ולהוקיר את ירון המנציח בנכר ושולח לו מכאן טפיחה וירטואלית על השכם מתובלת בברכת יישר כח על הריגוש שהציף בנפשי בימים מדכדכים אלה של הקורונה.

    השב לתגובה
  11. שלומית אורבך
    שלומית אורבך אוקטובר 28 2020, 10:09
    הפשטות והתמימות

    הן שבועות כאן את העוצמה

    השב לתגובה
  12. ירון אביטוב
    ירון אביטוב אוקטובר 28 2020, 14:52
    תודה למגיבים

    תודה כאן גם למגיבים הנוספים: דני סבן, רוני, שלומית,הסופרת רבקה קרן וראובן פרכטל, שאני שמח לשמוע ממנו אחרי המון שנים ושנחשב בעיניי תמיד ככדורסלן אולי הכי מוכשר שצמח בהפועל חיפה.

    השב לתגובה
  13. יוסי גלזר
    יוסי גלזר אוקטובר 28 2020, 16:05
    שאפו ירון

    אין כמוך ירון לבטא את מה שאנחנו יודעים אבל לא מסוגלים לבטא. הדברים על אורי חברי הטוב מרגשים במיוחד. יהיה זכרו ברוך ונצור בלב כל מכריו

    השב לתגובה
  14. עליזה
    עליזה אוקטובר 28 2020, 17:38
    פתק מאמא או מהמורה

    סיפור יפה וקולח, רווי הומור וטוב לב שזורק את הקורא, גם למי שלא הכיר את המורה, לימים תמימים של ילדות איתם כל אחד יכול להזדהות וגם להשוות ביניהם.
    מה שונה הייתה אמו של ירון על פתקאותיה משתפות הפעולה מהאסכולה הייקית שלי לפיה המורה תמיד צודק, ומה זאת אומרת לא להשתתף בשיעור, אל תהיי מפונקת! ואם פתקאות – הן היו תמיד מהכיוון ההפוך, מהמורה להורים, עם תלונה כזאת או אחרת, שגררה כמובן עונש בהתאם.
    זכית ירון פעמיים – גם באמא נהדרת, גם במורה נפלא, ואנחנו זכינו בסיפור מקסים.

    השב לתגובה
  15. ראובן
    ראובן אוקטובר 28 2020, 23:25
    תגובה

    שמחתי לקרוא את תגובתך.
    נקווה לימים טובים יותר,ואולי נזכה לראותך בארץ.

    השב לתגובה
  16. דינה
    דינה אוקטובר 29 2020, 16:42
    מאמר על מורה

    אהבתי את המאמר הרגיש. אנסה להשיג את הספר על הפתקים

    השב לתגובה
  17. גדליה קליין
    גדליה קליין אוקטובר 29 2020, 18:31
    עצם הכתיבה והתגובות החמות

    פעילות אנושית לא מובנת מאליה

    השב לתגובה
  18. מ.
    מ. אוקטובר 30 2020, 13:02
    זכרונו לברכה

    זכרונו לברכה

    השב לתגובה
  19. רינת
    רינת אוקטובר 31 2020, 19:46
    המורים בבישראל

    בתור מורה לשעבר בתיכון, אהבתי מאוד את המאמר הרגיש הזה, במיוחד בעידן שבו תמיד באים בטענות למורים. כתוב יפה

    השב לתגובה
  20. שמשון לוי
    שמשון לוי נובמבר 01 2020, 00:16
    ירון יקר

    ירון יקר שלום. שמחתי מאוד לקרוא דבריך . גם בשל גוני המסופר , ולא פחות מכך בשל מיהות המספר . דמותך התמירה מלווה אותי .

    השב לתגובה
  21. ירון אביטוב
    ירון אביטוב נובמבר 01 2020, 01:45
    תגובות2

    תודה שוב לכל המגיבים: יוסי, עליזה, ראובן, דינה, גדליה, רינת ואחרון אחרון חביב, שמשון לוי שאותו אני זוכר היטב מחיפה, כבלם הכי אלגנטי של תקופתו. שמשון, שלח לי אמצעי קשר. אשמח לכתוב לך בפרטי.

    השב לתגובה
  22. יזהר באר
    יזהר באר נובמבר 01 2020, 20:20
    מצבה מילולית

    אכן מצבה מילולית מרגשת לאיש, שדמותו מייצגת עבור כל אחד מישהו בעברו, שהשפיע עליו ועל עתידו בדרך כזאת או אחרת. ואולי בגלל הגלגלולים שלא עשית אצל המורה להתעמלות שלך הצלחת להתגלגל הלאה בכוחות עצמך…

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור