JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האם באמת אנחנו תמיד האשמים?

ישראל מקבלת על עצמה את האשמה בכל עוולות העולם

האם באמת אנחנו תמיד האשמים? ד"ר גדעון שניר
נובמבר 02
09:30 2020

אי אפשר להתעלם מהנטייה להאשים את עצמנו בכל דבר רע שקורה סביבנו. לפניכם סדרה של אירועים המדגימים את התופעה באופן בולט, וראוי לבחון אותם ביתר עניין.

זה התחיל עם ה"נכבה": הערבים הצליחו להשתיל בקרב הישראלים את האמונה שהם האחראים לאסון שנפל על הערבים, כאילו לא הערבים הם שדחו את תכנית החלוקה ויזמו מלחמת שמד על המדינה היהודית שזה עתה נוסדה, והפסידו. מחיר המלחמה היה הפליטות, ומדינות ערב והאו"ם דאגו להנציח אותה ולעורר אשמה בלב הישראלים על גורלם ומצבם הרע שנשמר בכוונת מכוון. המהלך הצליח עד כדי כך שרבים הם הישראלים המאמצים בלב שלם את האשמה במצבם של הערבים, כולל דרישה לשלב זאת בתכנית הלימודים בבתי הספר בישראל בהקבלה ללימודי השואה, לא פחות.

"גולדה אשמה" – כך נתקבעה גולדה בזיכרון הלאומי כ"סרבנית שלום" על כי דחתה את פניותיו של נשיא מצרים לשלום חצי שנה קודם למלחמה, שכך אולי הייתה נמנעת. אך בפועל, כך מסתבר, ראש הממשלה הסכימה להיפגש, רצתה לדבר, העבירה מסרים ואף שקלה נסיגה מדורגת (כפי שפורסם בכתבתו של שמעון מנדס ב"מעריב", 2 באוקטובר 2017).

מחקר המבוסס על תכתובת סודית של משרד החוץ האמריקני שהותרה לפרסום ב-2017 (ואימתה את שהיה כבר ידוע), חשף סדרה של שיחות, מפגשים, התכתבויות והצעות למשא ומתן מצד גולדה מאיר במקביל לאלו של סאדאת, שנועץ עם שר החוץ האמריקני קיסינג'ר כבר בפברואר 1973. בדיעבד כל אלה היו מסך עשן לקראת המלחמה הבלתי נמנעת, כי סאדאת, בעצת קיסינג'ר, לא היה מוכן להיכנס למשא ומתן שבו הוצע לו לקבל את סיני תמורת שלום, אלא רצה להגיע מעמדת מנצח בקרב, ולכפר על תבוסת 1967.

גולדה אכן כשלה בכך שנענתה לדרישת קיסינג'ר שלא לפתוח במלחמת מנע, כישלון שהביא לתוצאות הקשות של המלחמה. אמנם גולדה לא קיבלה את כל תנאיו של סאדאת לשלום, כפי שאהוד ברק לא קיבל את תנאיו של ערפאת ל"שלום צודק של אמיצים" – אך בכך הם אינם הופכים ל"מתנגדי השלום", ולא בגללם פרצו מלחמת יום כיפור והאינתיפאדה השנייה, כפי שגורמים פוליטיים מסוימים השכילו בהצלחה רבה להשריש בדעת הציבור בישראל ובעולם בהתעקשותם ש"ישראל היא האשמה!"

שוב עלו לכותרות אירועי פתיחת "מנהרת הכותל" (ספטמבר 1996) ובהחלטת נתניהו "ללא תיאום מוקדם" עם ערפאת. ערפאת הגיב באלימות וכתוצאה מכך נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה פלסטינים, ונפצעו רבים נוספים. התקשורת וחלק מהורי החיילים שנהרגו מטילים את האשמה עד עצם היום הזה על נתניהו. אבל מה שנשכח הוא שהאלימות הייתה תוצאה של הסתה מכוונת בכסות הטענה המופרכת "אל-אקצא בסכנה", שהפכה לקריאת הקרב הפלסטינית כל אימת שעולה הרצון לפרוע ביהודים. ומן הסתם היו מוצאים תירוץ אחר "להצדיק" את הטרור. ובעצם ניתן לשאול – מדוע בכלל צריך היה לקבל את "אישור" ערפאת לפתוח את מסלול התיור במנהרת הכותל היהודית? אבל מה שנשאר הוא ש"ישראל אשמה"…

בימים אלה חזרו וציינו את אירועי אוקטובר 2000 – העימות בין תושבי ואדי ערה הערביים ומשטרת ישראל, שהחל כמסע הזדהות עם האינתיפאדה השנייה בהנחיית ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, וקריאתו החוזרת של הח"כ דהאמשה "להציל את מסגד אל-אקצא". בעקבות הפרעות שעשו תושבי אום אל-פאחם בעיקר, שכללו ונדליזם, הצתות והרס רכוש ציבורי, חסימות צירי תנועה מרכזיים, תקיפת יישובים יהודיים ורגימת כלי רכב יהודיים (בלבד), התפתח עימות אלים תוך איום ממשי על חייהם של שוטרים שהוזעקו למקום. הם נאלצו להשתמש בירי כדי לחלץ עצמם, כתוצאה מכך נהרגו 12 ערבים ונרצח יהודי בידי תושבי ג'סר א-זרקא, שרגמו את מכוניתו באבנים.

ועדת אור שמונתה לחקור את האירועים מצאה שמדינת ישראל אשמה בכך שתרמה במדיניותה המפלה כלפי הציבור הערבי לפריצת המאורעות, וכמה מראשי ממשלות ישראל היכו על חטאם בפומבי. כמי שלגמרי במקרה הזדמן באותם ימים למקום וחזה בחלק מהאירועים ושמע את הקריאות "אטבח אל יהוד" – אין לי ספק שישראל טועה בהפגנת תחושת האשמה שהיא מקבלת על עצמה, שרק מזינה ומפיחה רוח קרב בהפגנות העונתיות של פלג התנועה האסלאמית הממלא את אצטדיון אום אל-פאחם ברבבות משולהבים ובדגלי אש"ף וחזבאללה מתנופפים. אין דבר וחצי דבר ביניהם ובין הטענה לקיפוח, שעבוד ואפליה. המעציבה ביותר הייתה ההתנצלות המאולצת של אהוד ברק ב-2019, מה גם שנדחתה בבוז על ידי נציגי המגזר הערבי.

הקדימון לאירועי 1 באוקטובר 2000 החל ב-30 בספטמבר 2000, כאשר שודר בטלוויזיה הקטע שבו נראו מוחמד א-דורה ואביו שנקלעו לחילופי אש בין צה"ל ולוחמי חמאס ליד נצרים שברצועת עזה. הילד נפגע ולאחר מכן מת כנראה מפצעיו. האירוע צולם על ידי צלם פלסטיני של הטלוויזיה הצרפתית France 2 והוקרן בכל רשתות התקשורת העולמיות, כולל בטלוויזיה הפלסטינית, והוא שעורר את ההמון המוסת למהומות אוקטובר 2000 בוואדי ערה.

יום לאחר האירוע נחפז צה"ל לקבל אחריות על מות הילד. תחקיר פנימי מאוחר של פיקוד הדרום קבע כי א-דורה לא נורה בידי חיילי צה"ל, אלא בידי פלסטינים. תחקיר נוסף ב-2010 תמך בכך והאשים את הפלסטינים בביום או זיוף התקרית, ואת France 2 בשיתוף פעולה. ב-2013 אף קבע צוות בדיקה בין-משרדי כי בקטע שלא שודר נראה מוחמד א-דורה חי, ואם נפגע מכדורים אז לבטח לא מכיוון צה"ל. אך זה היה מאוחר מדי. צה"ל עדיין מקבל עליו את אשמת מות הילד, שכאמור הפך לסמל המאבק הפלסטיני בישראל.

ישראל מואשמת בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי העולם כאחראית הבלעדית לכך שאין שלום עם הפלסטינים. אומרים שהיא אינה נענית די לדרישות הפלסטיניות, מבצעת רצח עם, אפרטהייד קולוניאליסטי, דיכוי, מרעילה בארות ועזה אינה אלא מחנה ריכוז אחד גדול… מעניין שאך מעטים בישראל ובעולם מציינים את העובדה שלרצועת עזה יש גבול עם מצרים – אחותה המוסלמית הערבית הבכירה, שיכולה לספק לה את כל מחסורה ולהוות שער לכל העולם! ולמרבה הפלא, רק ישראל דואגת לספק לרצועה את כל מחסורה, בעוד שהיא נשוא למשטי מחאה ועוד נענשת בירי טילים לרוב ושריפת שדותיה. מצרים כאילו אינה צד בעניין. למה לה, אם ישראל קיבלה על עצמה את האחריות והאשמה בכל דבר רע בסביבתה.

לסיכום: נכון שלהתנצלות יש חשיבות רבה שכשמדובר בעימותים וקונפליקטים בין-מדינתיים ובין-תרבותיים. אך לא זכורה לי התנצלות מצד איזה שהוא גורם ערבי על עוולותיהם כלפי היהודים, מלבד זו של המלך חוסיין בעקבות רצח ילדי בית שאן בגשר ארם-נהריים. מדוע? כי לימדנו אותם שאנחנו מקבלים על עצמנו את "האשמה" על כל מה שרע להם במזרח התיכון. האם זה מקדם אותנו לאיזה שהוא מקום טוב יותר? אזכיר שהשלום עם האמירויות לא מתרחש בשל הכרת טובה על קבלת האשמה המסורתית שלנו, וסאיב עריקאת המאושפז ב"הדסה" לא יצא משם אוהד ישראל.

אלו הן מקצת מהדוגמאות על קבלת אשמה שאינה במקומה. נראה שדי התרגלנו לכך שכל העולם מאשים את ישראל בכל דבר רע – אפילו במגפה. אבל קשה להשלים עם רוח "ההתנדבות" של רבים מבני עמנו לקבל על עצמם את ההאשמות ולהכות על "חטא" בפומבי – אם צריך ואם לא. וכאשר אקדמאים ישראלים וארגוני "זכויות" ו"למען" מזויפים מוציאים דיבת ישראל רעה – מה לנו כי נלין על העולם?

ויש שיאמרו "ישראל אשמה בעצם קיומה במזרח התיכון". אשמה כזו אני מוכן לקבל על עצמי…

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

16 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 02 2020, 12:11
    לד"ר גדעון שניר היקר

    WOW. איזה מאמר. כל הכבוד.
    ברשותך רק תוספת אחת – גולדה לא טעתה כשלא פתחה במלחמת מנע. לא בטוח שאם היינו תוקפים ראשונים היו לנו פחות קרבנות.
    אולם העניין העיקרי היה שלא נלחמנו נגד ערבים בלבד. יש להניח שאתם היינו מסתדרים לבד. כך העריך ה- CIA והערכה זו אומצה גם ע"י ראש אמ"ן שלנו – כפי שאכן קרה בסופו של דבר.
    האמת היא שנלחמנו נגד סובייטים ומזה גולדה, בצדק, חששה. האמריקאים , לא רק קיסינג'ר, הודיעו לנו שאם נתקוף ראשונים נישאר לבד. על כן כאשר תקפו אותנו ונוצר חשש שהסובייטים ישלחו לכאן כוחות נוספים האמריקאים הזיזו את הצי השישי מנפולי למזרח הים התיכון והכניסו את הבסיס באינצ'רליק (פצצות גרעיניות) לכוננות ג' שלהם. זה בפירוש מנע מעורבות יתר סובייטית ואפשר את הניצחון חסר התקדים שלנו.
    לסיכום – גולדה לא טעתה. ההפך הוא הנכון.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר נובמבר 02 2020, 16:06
      ובכול זאת

      שנינו היינו במלחמה הזו ויודעים על מה מדובר. גולדה כשלה לא רק במוכנותה להימנע מ "ירי הכדור הראשון". אלא מכך שלא הכניסה את ישראל לכוננות, צהל לא הכניס את הסדיר לכוננות, לא קידם את "שובך יונים", לא תיגבר (או לפחות התריע!!) את מוצב החרמון וכו- אילו עשתה, הייתה ישראל מאותת בכך שהיא מודעת לכוונות המצריות/סוריות ונערכת לקראתם- ספק רב מאד אם המצרים היו מנסים בכלל לחצות את התעלה.
      גולדה שיתפה פעולה עם קיסינגר לאפשר לסאדאת ניצחון עי כיבוש התעלה כדי שיוכל להגיע למשא ומתן לאחר השבת הכבוד האבוד מ אז חרפת 67. היא סמכה על דיין שאמר "הסדיר יבלום" ועל הרמטכ"ל אף שהימ"חים שלו אינם ערוכים לחירום, שכלל לא ידע היכן נמצא אלוף פיקוד דרום שלו בעוד ששניהם יודעים בוודאות מוחלטת את שעת ה- ש. לפחות 30 שעות קודם הלחימה!!
      גם אם נסכים שדיין ודדו שותפים למחדל, עדיין היא הייתה ראש הממשלה. הטענה שאילו היינו מזרימים יותר כוחות לשטחי הקרב היו לנו יותר נפגעים – מוכרת משכבר, אך להערכתי אינה אלא ניסיון נואל לשכך את המצפון והתסכול.. סביר לי, שעם אובדן ההפתעה- סאדאת היה נמנע מתקיפה וממתין להזדמנות אחרת, שאסור שישראל תאפשר זאת אף פעם!!
      לא לשווא היו שטענו שגולדה שקלה התאבדות..

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני נובמבר 02 2020, 19:25
        לד"ר גדעון שניר הנכבד

        יש אמת בחלק מטענותיך. אולם על חלק מהם אני חייב להגיב – חד משמעית גולדה לא שיתפה פעולה עם קוסינג'ר כדי לאפשר לסאדאת ניצחון. אנא קרא מאמר שלי ב- 6 פרקים שנכתב כאן באתר לפני חודשים אחדים.
        דיין אמר הסדיר יבלום ואכן הסדיר בלם. גם בתעלה וגם ברמה אם כי היו סדקים מסוימים בבלימה.
        סאדאת לא יכול היה להימנע מתקיפה כיוון שחציית התעלה הייתה מבצע מתגלגל שכלל מעורבות של 100 אלף חיילים בפרוצדורה שנמשכה לפחות חודש ואלפי כלי רכב מסוגים שונים.
        האם קראת את ספרו של שאזאלי "חציית התעלה"?
        נכון – חלק מהימ"חים לא היו ערוכים כיוון שהצבא היה נתון בלחימה שוטפת.
        שגולדה שקלה התאבדות – זו אגדה אורבנית. הנכון הוא שגולדה הייתה מסורטנת ובאמצע טיפולים והקרנות. לנוכח המצב האישי והכללי היא הייתה הסלע המוצק במלחמה. יצא לי לשמוע אותה בפורומים מצומצמים, לפני המלחמה ואחריה, כמה פעמים והתרשמותי הייתה אחרת ממה שאתה מתאר.

        השב לתגובה
        • גדעון שניר
          גדעון שניר נובמבר 03 2020, 08:33
          בקצרה

          דגני, הדיון כאן חרג לנושא רחב יותר. נסכים שכול אחד רואה את המציאות בפרספקטיבה והתנסות אישית אחרת, ואנחנו מתנסחים בדם ליבנו ואני ומקבל בהערכה את דעתך. ואשיב בקצרה:
          -אני נסמך על מסמכים שנחשפו לאחרונה (2019) עי משרד החוץ האמריקני המפרטים תכתובת סודית בשעתה בין קיסינג'ר והשחקנים המרכזים באירוע, החושפים דברים שטרם הובאו לידיעת הציבור.
          -נרגיע, ואומר ששיתוף הפעולה של גולדה היה בעצם מוכנותה שלא לעשות דבר, גם לא להכניס את הסדיר לכוננות מלאה למרות שהיה לה המידע המדויק על תכניות המלחמה המצרי (נסתפק בזה). על חלקו של קיסינג'ר בכול "פרויקט מלחמת 1973"- שווה דיון בנפרד, מסטר-פיס של אדריכלות/תחמנות פוליטית.
          -הסדיר אכן בלם בגופו, במחיר דור שכמעט נכחד, ולא לכך התכוון דיין שכלל לא היה בטוח שניתן יהיה לעמוד במערכה ("חורבן הבית השלישי"). זו הייתה התרברבות וזלזול ביריב שמחירו בדם. כולם היו גיבורים, אבל דדו, עם כול הצער והערכה האישית כלפיו- כשל בהכנת הצבא למערכה בזמן אמת, זה שניצחנו בקרב, במחיר הקשה, אינו מעניק לו הנחה (לא פה לפרט).
          -גולדה והאגדה האורבנית, מלבד עדותה של מזכירתה- אין לי ידע נוסף, ובהיסוס רב ציינתי זאת. כי לאחר שהגיעה אליה רשימת החללים, הפצועים והשבויים, הבינה את חלקה באסון העם, ואפשר שמנהיג ברמתה ישקול זאת ברגע של חולשה (ראה בגין לאחר מלחמת לבנון:"כשל כוחי, אינני יכול עוד")

          השב לתגובה
  2. מרדכי קודיש
    מרדכי קודיש נובמבר 02 2020, 17:30
    טוב למצוא כאן מאמרים שלא מאשימים אותנו

    בכל הבעיות והצרות

    השב לתגובה
  3. צליל
    צליל נובמבר 03 2020, 17:32
    לא להגזים

    אך גם לא להתנער מעוולות שכן עשינו

    השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 04 2020, 09:30
    עוולות מלחמה

    מטבען של מלחמות שהן גם מוציאות מהאדם את הרוע שבו. אין בהיסטוריה האנושית מלחמה שלא התרחשו בה עוולות מסיבות וכיוונים שונים. אין להתעלם וראוי לתקן במקום שניתן. למשל סוגיית הפליטות הערבית המשומרת היטב בה מואשמת ישראל. בלהט הוויכוח "נשכח" לרגע שזו תוצאת המלחמה שהערבים יזמו. יעני מלחמה "דלוקס": אני- יוזם-מפסיד-פליט-אתה תשלם..". במקרה של הכפר בירעם בגליל למשל- הייתה זו ישראל שגירשה ולא עמדה בהבטחתה להשיב העקורים לביתם. זה עוול שראוי לתקן.
    יחד עם זאת אין להשכיח את העוול שנעשה ליהודים עם 700 אלף פליטים מארצות ערב…זוכרים עדיין?

    השב לתגובה
  5. ל.
    ל. נובמבר 04 2020, 21:52
    למה מנקודת מבט מסוימת הכיבוש של

    שטחי הרשות איננה יכולה להיחשב כמעשה שלילי? יש זכות לכל מיני נקודות מבט.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר נובמבר 06 2020, 20:01
      אכן, אפשר

      מענה ל—ל:
      אכן, מנקודת מבט מסוימת, כיבוש הגדה וודאי שיכול להיחשב מעשה שלילי,-כפי שמדינות רבות בעולם רואות זאת כך. באותה מידה, ניתן להניח לפי שיטתך, כי כיבוש הגדה המערבית עי הצבא הירדני ב 48 היה מעשה שלילי! מנגד- יש ויראו בכיבוש הגדה שחרור שטחי ארץ מולדת עתיקה נשגבת.
      בשאלתך אתה נוגע (מבלי משים) בסוגיה של צביעות רעיונית. אם כיבוש הגדה הוא "מעשה שלילי", אזי באותה מידה כיבוש שייח- מוניס, או הכותל-המערבי הם "מעשה שלילי", מה עוד שבשני המיקרים הייתה זו תוצאה של מלחמה שנכפתה על ישראל. אך בעוד שכיבוש ירושלים המזרחית נחשב בעיני רוב הישראלים לשחרור לגיטימי של הכותל- עדיין אומני ישראל מחרימים את הישובים היהודיים בגדה היושבים על חורבות ישובים עבריים עתיקים. צביעות אידאולוגיית?

      השב לתגובה
  6. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 05 2020, 04:26
    לד"ר גדעון שניר הנכבד

    כמה הערות לתגובתך הקודמת:
    האם קראת הספר "משבר – ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם" שכתב קיסינג'ר? מצאתי שם תובנות שונות ממה שכתבת לגבי גולדה.
    לכתוב "במחיר דור שכמעט נכחד" זו הגזמה נוראה.
    בגין כשל כשאמר איני יכול עוד – נכון. כך אמר. אולם זו לא דוגמה לשום דבר כיוון שבגין היה חולה אנוש בקדנציה השנייה שלו. זה לא שייך לעניין.
    גם האמירה של דיין על חורבן בית שלישי, אם הייתה, זה הביע סה"כ את תחושת דיין שגם הוא היה חולה וכאוב.
    לא חורבן בית שלישי ואף לא קרוב אליו. בצפון הכינו לירי אמצעים משוכללים – אבל לא ירו כי כבר לא היה צריך.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר נובמבר 05 2020, 15:24
      בבוא העת

      כבר אתה ציינת שכותבי הספרים מיפים את ההיסטוריה שלהם ככול שניתן, וקראתי לא מעט אך לא זה שאתה מציין אני חושב, אפילו קיסינגר נגוע בכך
      המסמכים שאני מדבר עליהם, ראיתי במו עיני ויפורסמו בעיתם בספר שמן הסתם החוקרים כותבים
      לגבי הסדיר ששילם את המחיר הכבד ביותר- המונח "נכחד" שאול מאחד הספרים שקראתי אני חושב של עמנואל סאקל "|הסדיר יבלום"

      השב לתגובה
  7. אבשלום לשם
    אבשלום לשם נובמבר 05 2020, 11:38
    לא אשמים בכל

    אך גם לא חפים מאשמה בכל

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר נובמבר 06 2020, 14:43
      איננו חפים מכול עוון

      אכן כך. שריפתה של בית משפחה ערביה בגדה על דייריה- היא עוולה

      השב לתגובה
    • למר אבשלום לשם
      למר אבשלום לשם נובמבר 06 2020, 17:08
      אתה טועה בגדול

      לא רק שלא חפים מאשמה אלא נקיים מכל עוון ואנו מתייחסים בכפפות של משי לאויבינו. כבר כמאה שנים אנו מציעים כל מיני הצעות ליישוב הסכסוך והם ממאנים.

      השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר נובמבר 06 2020, 19:59
      ראה בבקשה תגובה קודמת

      אבשלום- אתה צודק, ראה תגובתי מס 4 לצליל. הכול בפרופורציה

      השב לתגובה
  8. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 05 2020, 22:46
    גדעון מכובדי

    הספר של סאקל "הסדיר יבלום" מונח לפני. קראתיו. הוא כתב "נכחד" ביחס לדור של קציני הסדיר בשריון. בכלל – אם סאקל כך כתב – אני עומד דום ומצדיע.
    לגבי הספר של קיסינג'ר שהזכרתי – הוא ספר דוקומנטרי עב כרס המכיל העתקים מדויקים של מאות תכתובות ומברקים ללא ייפוי היסטוריה.
    בכלל זו הייתה תקופת השיא במשבר ווטרגייט ומזלנו הגדול הוא שקיסינג'ר היה באותה עת בעל מעמד חזק מאד בממשל האמריקאי והיה יכול לסייע לנו בהרתעת הסובייטים ואח"כ בהפעלת הרכבת האווירית בניגוד לדעת בכירים אחרים בממשל האמריקאי.
    כמובן שאשמח מאד לעיין במסמכים שאתה מדבר עליהם לכשיתפרסמו כיוון שאני עורך מחקר מקיף משלי על התקופה ההיא.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור