JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הסכם אוסלו כהונאה אסטרטגית (2)

תמימות ורשלנות שפגעו קשות בביטחון ישראל

הסכם אוסלו כהונאה אסטרטגית (2) ד"ר יצחק דגני
נובמבר 15
12:00 2020

בחלקו הקודם של המאמר הסברתי כיצד הושג רוב בכנסת לאישור הסכם אוסלו א', וציינתי שההצבעה על ההסכם הייתה ראשיתו של השבר הפוליטי בין שני המחנות בישראל. אם כן, על פי הסכם אוסלו א', במאי 1994 יצא צה"ל מהשטחים הפלסטיניים ברצועת עזה. ערפאת נכנס עם מאות מאנשיו לרצועה והקים שם ממשל. כשנה וחצי לאחר מכן, על פי ההסכם בינואר 1996, יצא צה"ל משטחי איו"ש (למעט מחברון).

ב-20 בינואר נערכו בחירות כלליות למועצה הלאומית הפלסטינית ולאחריהן הוקם ממשל פלסטיני עצמאי. המינהל האזרחי והממשל הצבאי הישראליים פורקו. מהלך זה העביר את הפלסטינים באיו"ש אל שלטון הרשות הפלסטינית (אש"ף). "מהיום יש מדינה פלסטינית" הכריז הד"ר (לגניקולוגיה) אחמד טיבי, יועצו הישראלי של ערפאת. להכרזה זו הצטרף גם השר לאיכות הסביבה יוסי שריד. והד"ר יוסי ביילין, האדריכל הראשי של הסכם אוסלו א', הכריז, בתמימות ובחוסר ההבנה מדהימים, כי הבחירות הפכו את תהליך הקמת המדינה הפלסטינית וסיום הכיבוש הישראלי לבלתי-הפיך (קארש אפרים, עיונים בביטחון מס' 123, פרסומי בס"א, 2016 עמ' 21).

ב-6 בנובמבר 1993, במלאת שבועיים לחתימה על הסכם אוסלו א', פורסם ב"מעריב" ריאיון ארוך עם יוסי ביילין. היו רבים שפקפקו בהיתכנות ההסכם. בתשובה לשאלה ענה ביילין כך: המבחן הגדול של ההסכם יהיה מבחן הדם. צריכה להיות ירידה מובהקת ברמת האלימות והטרור הפלסטיניים, תוך פרק זמן סביר, אחרי הקמת הרשות הפלסטינית. אולם אם לא נראה ירידה ברמת האלימות לא נוכל להמשיך לקיים את ההסכם. אזי צה"ל יצטרך לחזור למקומות שהוא יפנה כתוצאה מההסכם (קארש, שם, עמ' 46).

ב-27 השנים שחלפו מחתימת ההסכם חלו התפתחויות שלא עלו בקנה אחד עם האשליות שמכרו לנו ביילין ושלוחיו. אחת התוצאות החמורות ביותר שצמחו מההסכם הייתה הקצנה אנטי-ישראלית בקרב ערביי ישראל. ראיה לכך היא ההצבעה הגורפת של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת נגד "הסכם אברהם", שהתקיימה בכנסת ב-16 באוקטובר 2020.

ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשות יצחק רבין החלה לכהן ב-13 ביולי 1992. בארה"ב היו אלה החודשים האחרונים לכהונת הנשיא בוש האב. ב-20 בינואר 1993 נכנס הנשיא קלינטון לבית הלבן. במהלך מערכת הבחירות בישראל הצהיר רבין שהוא יפעל להשכנת שלום בין ישראל לשכנותיה. שנת 1993 הייתה השנה הראשונה לכהונות רבין וקלינטון בתפקידיהם החשובים. שני המנהיגים, שהעריכו זה את זה (שלום חבר), החלו לעבוד ביחד במטרה להרגיע את הזירה בין ישראל ושכניה. נוהל מו"מ עם הסורים כמו גם עם נציגים פלסטינים מערביי איו"ש. באותו הזמן החל יוסי ביילין לרקום את הסכם אוסלו מבלי לידע את האמריקאים ובהתחלה אף מבלי לידע את ראש הממשלה רבין ואת שר החוץ פרס.

כפי שכבר צוין בחלקו הקודם של המאמר, אש"ף וערפאת היו בשפל המדרגה. הם גורשו מירדן ומכוויית. ספגו מכה אנושה בלבנון והוגלו לטוניס. ארה"ב כללה אותם ברשימת ארגוני הטרור וכניסתם לשם נאסרה. מדינות ערב סלדו מאש"ף בשל תמיכתו בסדאם והכנסת טרור לכל מקום שאליו הגיע. קופת הארגון התרוקנה. שכר הפעילים וקצבאות הנכים קוצצו. הסובייטים שסייעו בהקמת אש"ף, אימון מחבליו, אספקת אמל"ח ומימון לטרוריסטים, נעלמו מהעולם. חל נתק בין ארגוני הפלסטינים בשטחים (אש"ף-פנים) לבין המפקדה והפעילים בטוניס (אש"ף-חוץ). שיחות בין ישראלים לאש"ף-פנים עם מעורבות אמריקאית התקדמו בעוד שאש"ף-חוץ עמד בפני חידלון (אינדיק מרטין "שלום אמריקני" הוצאת עם עובד, 2009, עמ' 72). הסכם אוסלו של ביילין הציל את אש"ף ואת ערפאת מחידלון, הקנה להם לגיטימיות ואפשר הקמת מדינת טרור באיו"ש ובעזה.

העברת השלטון ברצועת עזה לאש"ף טוניס יצרה שם שלטון רודני ומושחת, כאשר למעשה כוח זר השתלט על השלטון המקומי. על רקע זה צמחה ברצועה תנועת החמאס שלבסוף הדיחה את אש"ף מהשלטון והקימה שם מדינת טרור תת-קרקעית. ישראל יכולה לפלוש לרצועה ולחסל את חמסטאן. אולם מבצע מסוג זה יעלה בחיי מאות חיילים שישראל תהיה חייבת לשלם. מצב זה הוא עוד תוצאה של הסכם אוסלו שמאמללת את חיי תושבי "עוטף עזה".

ערפאת הקים "מוקטעה" ברמאללה, וממנה הפעיל שלטון רודני ומושחת על שטחי איו"ש. הוא הפר את ההסכמים שחתם עליהם עם ישראל. הקים מערך טרור עצום ויצר שיטת טרור חדשה על מנת להרוג ישראלים – פיגועי מתאבדים. מאז חתימת הסכם אוסלו ועד מותו של ערפאת התבצעו כ-5700 התקפות טרור שבהן נרצחו יותר מאלף ישראלים, כמחציתם בפיגועי מתאבדים (קארש, שם, עמ' 18). ביילין וחבריו קראו לנרצחים אלה "קורבנות השלום". זו לא הייתה רק איוולת בהתגלמותה, אלא גם חוצפה נוראה מצד מי שדרדרו את ישראל לבור תחתיות. מדינת ישראל נאלצה להשקיע סכומי עתק בבניית חומות וגדרות הפרדה מסביב לאיו"ש על מנת לבלום את הטרור. במבצע חומת מגן שבה ישראל לשלוט ביטחונית על מרבית שטחי איו"ש. גם זה במחיר חיי חיילים שנזקף לחשבון הדמים שצמח מהסכם אוסלו.

הפיצול במשטר הישראלי, שהחל להיווצר מאז ההצבעה הראשונה בכנסת לאשרור הסכם אוסלו, הוא כנראה התוצאה החמורה ביותר שצמחה מהסכם זה. מאז 1993 אף ממשלה בישראל (למעט אחת) לא הצליחה למלא את ימיה. ראשי ממשלה בישראל איבדו את תפקידם כתוצאה ישירה מהטרור הפלסטיני – שמעון פרס ב-1996, בנימין נתניהו ב-1999 ואהוד ברק ב-2001. המערכת הפוליטית בישראל לא הצליחה לשוב ל"מצב טרום-אוסלו" ממש עד לימינו אלה (שלהי 2020).

כיום אנו יודעים שערפאת וכנופייתו "עבדו על ישראל בעיניים". הם, בערמומיותם, ניצלו את הנאיביות של ביילין וחבריו, שהצליחו למשוך את שמעון פרס למרקחת שהם רקחו. ביחד הם גררו את יצחק רבין למפלה אסטרטגית זו. מזלנו הגדול הוא שישראל היא מדינה חזקה ובעלת תושייה, שמצאה בתוך עצמה את היכולת להתגבר על אסון אוסלו. יש לקוות שנפיק לקחים נכונים מהטעות האסטרטגית הנוראה הזאת לבל ניפול שוב לבור תחתיות.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

11 תגובות

  1. גיורא קימל
    גיורא קימל נובמבר 16 2020, 03:57
    מזרח תיכון ישן

    אחת התוצאות של כשלון הסכם אוסלו הוא אכזבת הציבור העברי מהשמאל ועליית הימין. אך מי שאשם בכך הוא לא השמאל אלא הפאתח והחמאס.השמאל התנהג כאילו הוא באירופה ופינטז על מזרח תיכון חדש. איראן, תורכיה, לבנוןוהפלשתינאים מנפצים לנו את החלום הזה בפרצופ ועם ישראל אינו טיפש ולקח לו זמן להוריד את השמאל מהשלטון.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 19 2020, 15:20
      לפרופ' קימל הנכבד

      מסכים עם כל מילה שכתבת בתגובתך. הסכם אוסלו סימן את סופה של מפא"י ההיסטורית שהקימה את המדינה ובסופו של דבר טעתה בדרך שהובילו יוסי ביילין וחבורתו.

      השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 16 2020, 12:42
    אי הבנת התרבות המזרח תיכונית

    אכן, ניתוח מדויק של השלכות ותוצאות הסכמי אוסלו
    מה שעצוב כאן היו הכוונות הטובות של אדריכלי ההסכם שהצליחו לגרור את הפוליטיקאים, רבים כמי שכפאם השד- לתהליך שאין ממנו חזרה, "ניסוי" בחיי אדם, מתוך חוסר הבנה של התרבות המזרח תיכונית (טעות שחזרה על עצמה בלבנון 82)- קריאה שגויה של האסטרטגיה הערבית שייחסו לה ערכים "אירופאיים".
    אנחנו נצטרך לחיות עם הטעויות הגגורליות האלה עד אחרית ימינו

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 19 2020, 15:31
      לד"ר גדעון שניר הנכבד

      נכון מאד. אולם בשל אי רצוני "לחמם את הגזרה" יותר מדי, כי הרי את הנעשה אין להשיב, לא ציינתי את עוצמת "הטעויות הגורליות" כפי שאתה כותב. מדובר על זלזול בחוק (איסור מפגשים עם אש"פ) דיווח חלקי לממונים בארץ. עירוב חברים שאינם עובדי מדינה במגעים עם אש"פ.
      אנא קרא בספרו שלמרטין אינדיק "שלום אמרוקאי" הוצאת עם עובד, 2009 את פרקים 4 ו- 5 כדי ללמוד איך לא מנהלים תהליך שלום.

      השב לתגובה
  3. צביקה
    צביקה נובמבר 16 2020, 18:51
    הסכם אוסלו נתן סיכוי לשלום משני הצדדים

    חוסר רצינות של המנהיגים משני הצדדים הביאה לאסונות לשני הצדדים. צריך כעת לחכות עד שיקומו מנהיגים חכמים וידיאו שלום. ללא שלום שני הצדדים מפסידים. כוחניות כשלעצמה רק מרחיקה משלום.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 19 2020, 16:34
      לצביקה היקר

      נכון. חוסר רצינות של "ביילין וחבריו" שסחבו אותנו לאוסלו המיט עלינו אסונות. דווקא ה"מנהיגים הפלסטינים" ייצגו ברצינות את העמדות הפוליטיות של הצד שלהם והצליחו להוליך אותנו שולל.
      והייתי מציע שתפנים עוד דבר – רק הכוחניות שלנו, וככל שתהייה יותר עוצמתית יותר טוב – תבטיח לנו את השלום.

      השב לתגובה
  4. אדם מ.
    אדם מ. נובמבר 18 2020, 12:44
    מי שלא מבין שחשוב להגיע לשלום

    ומי שלא מבין דמיוני להבין גם את הצד שכנגד
    לא ישיג שלום לכולם ולא משנה אם הוא ישראלי או פלסטיני

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 19 2020, 16:29
      לאדם מ.

      נכון. חשוב להבין את הצד שכנגד. ויש מי שמבינים. ומתוך הבנה זו עולה כי שלום שבהגדרתו הוא מצב בין מלחמות מתקיים כאן, וגם יתקיים כאן בעתיד, רק אם נהיה חזקים יותר מהצד שכנגד. אם לא נהיה יותר חזקים – לא נהיה כאן בכלל.

      השב לתגובה
  5. ברוך
    ברוך נובמבר 19 2020, 13:28
    לא מבין למה יש כאלה שמתעקשים

    לא לראות את העובדות
    לעצום עיניים
    ולא לראות את נזקי אוסלו

    השב לתגובה
  6. שמעון כרמי
    שמעון כרמי נובמבר 21 2020, 21:27
    התייחסות למאמר של יצחק דגני

    קראתי את מאמרך המעניין יצחק ולהלן תגובתי.
    אוסלו לא היתה מזימה . זה היה תהליך שהחל בשיחות בין נציגים ישראליים לבין הנהגת הפנים עוד משנות ה-80. רצה הגורל ונוצרה הזדמנות לפגישה בין הירשפלד לאבו עלא. בסיומה דווח לביילין. כעבור מס ימים דווח לפרס וכעבור שתי פגישות באוסלו דווח לרבין.
    הנהגת אוסלו חרף מצבה הקשה היתה עדיין הגוף המוביל את הפלסטינים.יש עדויות רבות לכך בספרי שנציגי הפנים סירבו להגיע להסכמות ללא אישור ערפאת. חלש או לא, הוא היה המנהיג ואין בליתו.
    החמא"ס קמה בדצמבר 87 עם פרוץ האנתפאצ'ה והיתה הגוף המוביל בפיגועים במיוחד אחרי הצהרת העקרונות וכשלון התהליך. אבל החמא"ס הגיעה לשיאה לאחר הנסיגה הישראלית ברצועה שם התנועה ביצעה הפיכה צבאית וגירשה את הפת"ח. מכאן הפכה הרצועה ליישות טרור (עד היום).
    באוסלו היו מעורבים רבים. כבר הגבתי בעבר להגדרות של תמימות, טיפשות וכד'.זאת לא ממש הנקודה החשובה. מה שהכי חשוב בהבנה הכוללת שאם צד אחד מפסיק לראות את השלום כאינטרס חיוני שלו – – לא יהיה שלום. לטנגו הזה דרושים שניים. אם נשקע בהאשמות(מוצדקות או לא) אנחנו לא נתקדם ונקבל בסוף מדינה דו לאומית.

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 22 2020, 09:37
    לד"ר שמעון כרמי הנכבד

    תודה על תשומת לבך ותגובתך החשובה למאמרי.
    אתחיל בנקודה החשובה (כדבריך) – עד ששני הצדדים לא ירצו בשלום לא יהיה שלום. נכון מאד. לצערנו הפלסטינים אף פעם לא רצו בשלום. כנראה שגם בעתיד לא ירצו.
    לגבי יתר הדברים – הירשפלד ואבו עלא לא נפגשו באקראי בלונדון. ב- 30 לנובמבר 1992 באו פונדק והירשפלד לביתה של חנן עשראווי והיא כיוונה את הירשפלד לפגישה עם אבו עלא.
    הצוות הישראלי שהתחיל בפגישות לא חוקיות עם הפלסטינים נפגש עמם כ- 15 פעמים. בתחילה בסתר. מדוע 15 פעמים? על מה התווכחו? על השלום ששני הצדדים רצו?
    נכון מאד – ערפאת שלט בשיחות. מעמדו היה איתן למרות שאש"פ היה "על הקרשים". הוא לא הסכים לוותר על הטרור. גם בהסכם שהתגבש הוא לא חתם על הפסקת הטרור (ראה בספרו של מרטין אינדיק "שלום אמריקאי". הוא הבין שבכוח הוא לא יצליח לגבור על הישראלים ולכן חישב מסלול מחדש דהיינו הונאה אסטרטגית. למלכודת הזו נפלו הישראלים. יש לכך כיום מספיק ממצאים שמוכיחים את התזה הזו.
    בעובדה – הסכם אוסלו נכשל. אני משוכנע שבמעמקי לבך אתה יודע שכך הדבר. על כן אם זו נאיביות או בורות בהבנת התאולוגיה המוסלמית – זה כבר לא כל כך חשוב. איך רבותא להתווכח על "חלב שנשפך".

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור