JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אכל ושתה כי מחר נמות

על כולנו להתאחד כחברה אנושית אחת כדי לנצח את המגפה

אכל ושתה כי מחר נמות ד"ר דוד אלטמן
דצמבר 01
09:30 2020

במבט על מרחבי העולם המוכר לנו נוכל לראות כי פרט לשינויים של מוטציות המתרחשות מפעם לפעם בטבע ומשנות סדרי עולם, מקיימים בעלי החיים את שגרת חייהם לאורך השנים. השינויים הקלים העוברים על כל אחת ואחת מצורות החיים מעידים עד כמה דפוסי החיים הם קבועים ויציבים לאורך הדורות.

אולם לא כך הוא המצב בחברה האנושית אשר בנויה על יצירתיות ודמיון. אולי זהו הבסיס למותר האדם מן הבהמה ולשונותו מכל יתר בעלי החיים בעולמנו. החברה האנושית משנה לעיתים מזומנות את דרך חייה, את אופייה. דרכי החיים משתנות ממשפחה לשבט, משבט לכפר, מכפר לעיר, מעיר למדינה וממדינה ליבשת או להתאגדות פוליטית כזו ואחרת.

ישנן שפע דוגמאות להבנה של עוצמת השינויים והתמורות, למשל מהפכת העץ והברזל, מהפכת הגלגל, מהפכת הלקטים והציידים, הקדמה הטכנולוגית, החשמל, האלקטרוניקה והתקשורת. לכל עידן מאפיינים שונים המושפעים מהמצאות התקופה.

לא די להכיר בעובדה כי חיינו משתנים לפרקים, ראוי גם להבין אילו המצאות הן המשמעותיות ביותר בכל עידן ומה השלכותיהן להמשכיות הקיום של המין האנושי. אפשר לבחון המצאה אחת בולטת וחשובה בכל מאה, שהשפיעה על ההתנהגות האנושית, ולהבין את השלכותיה על חיינו ועתידנו.

לדוגמה, במאה העשרים שינתה הגלולה למניעת היריון את ההתנהגות האנושית. הגלולה הביאה לשינויים מהותיים ביותר בחיי האדם, בתפוצתו בהתנהגותו, באחריותו, בתפיסת עולמו, במעמדם של הגבר, האישה, הילד והזקן. בעקבות המצאה זו, השתנה אופיין של מערכות היחסים והן ממלאות סיפוקים יותר מאשר יעדים. היחיד חש כי זכותו ויכולתו למלא את רצונו או את צרכיו מבלי לשלם על כך מחיר, והם אלה המכתיבים את דרך חייו בעולם החדש.

המאה העשרים ואחת מורכבת אף יותר. המצאות רבות בתחומי התקשורת, האלקטרוניקה, המחשוב ואיכויות חיים אחרות מגדירות את החברות האנושיות מחדש.

המצאת ה-SELFY  ("הסלפי") למשל מעידה על כך שהאדם רואה את עצמו במרכזם של האירועים המתרחשים מסביבו. האדם רואה עצמו כצרכן וכקבלן הראשי לסיפוק צרכיו המיידים. כך הוא רוצה את העולם שלו. נקודת ההשקפה הזו לא נובעת מראייה אובייקטיבית ומרחבית, אלא מתוך ראייה מצומצמת ואישית של כל אחד מהפרטים, מדרכו האישית הנתפסת בעדשת המצלמה או העין האנושית המסתכלת סביב.

שתי המצאות אלה, של המאה העשרים והמאה העשרים ואחת, הולידו חברה אגוצנטרית, הדורשת סיפוקים מיידים. הביטוי המוזכר בספר ישעיהו, "אכול ושתה כי מחר נמות", הפך לסלוגן מקובל בחיי היומיום שלנו. מעין אג'נדה חברתית הדוגלת בדאגה לצרכים האישיים ובהטלת האחריות למילוי החובות על אנשים אחרים.

בראשית דרכה דיברה היהדות על חסד, והציבה מצוות כדוגמת לקט, שכחה ופאה (השארת תבואה לנזקקים ולעניים) מצוות אלה מאפשרות לאדם יכולת להעניק לאחר תוך שמירה על כבודו של המקבל והמלקט. בזכות ערכים אלה של סולידריות ניתן לנצח מלחמות ומאבקים, ובעיקר מגפות, אולם לצערנו, ערכים אלה הולכים ונשכחים מאיתנו.

מגפת הקורונה נחתה על עולם משוסע, אגואיסטי ובעל השקפה נהנתנית, הביטוי "מגיע לי" הוא חלק מהווייתו. דרישת האדם מעצמו פוחתת ואילו הדרישה כלפי האחר למלא את חובתו הולכת וגדלה. אי לכך המחאות, ההפגנות, הביקורת והמאבק מתגברים ומתעצמים. תפיסתו האגואיסטי של היחיד בחברה האנושית גורמת לנזק חברתי קשה לכלל החברה. וכך ניצבת החברה השסועה חסרת אונים אל מול המגפה.

גם המוסדות החברתיים מושפעים מההתנהגות האגוצנטרית הזו. זכויותיו של היחיד נפגעות ואנו הופכים לחלק מהשתלטות של משטרת מחשבות שגורמת לנו להתנהג כמצופה ולא כנדרש מאיתנו בהתאם. המגפה נוגסת בכל תחומי החיים: בבריאות, בכלכלה, באחריות ההדדית שקיימת בחברה, היא יוצרת עוינות בכיסים חברתיים. עוינות זו משתלטת על חברות ויוצרת קבוצות אינטרסנטיות הלוחמות אלה באלה.

אם תצליח החברה לאחד כוחות ולהתמודד יחד אל מול האויב המשותף ולחסל את האיום, היא תצלח את המבחן. אך כשהאויב הוא נעלם, לא ברור ולא מוגדר, החברה עומדת כנדהמת, ומאחר שחונכה כי "איש הישר בעיניו יעשה" ודרשה מהיחידים לפתור את בעיותיהם מייד וללא דיחוי, היא ניצבת חסרת אונים וחסרת דרך, ואינה יודעת להגדיר את עצמה ואת עתידה.

הבעיה המרכזית של חברה נפגעת מגפה היא היותה של המגפה בעיה ארוכת טווח, מתמשכת ומסתבכת. היא מעוררת רגשות עזים המשפיעים על ההתנהגות האנושית ויש לכך השלכות רבות, המרכזית שבהן היא הפגיעה בסולידריות.

חברה שסועה תתרסק אל מול הבעיות והקשיים הרבים, אל מול השמועות ואל מול ההסתה. במקום להילחם באויב האמיתי – המגפה – פרטים בחברה מגדירים אנשים מסוימים כאויבים פוטנציאלים או כיריבים, וכך מלחמת הקיום הופכת למלחמה אישית המופנית כלפי אויב שאפשר לראותו בעין או להצביע עליו, ואין חולק על כך שקל יותר להיאבק באויב מוגדר. אולם כך אנו יוצאים אחד נגד השני, כך נוצרים בידוד חברתי, תסכול, פחד ובדידות גדולה, מועקה כבדה וקושי בכל תחומי החיים. עמדת הנחיתות, זעם וחוסר האונים שחשים חלקים בציבור עשויים להחריב את יסודות החברה.

אנו מתמודדים עם הקשיים שניצבים בפני החברה האנושית בדרך של כיבוי שריפות, ניסיונות נקודתיים לפתור בעיות ללא ראייה כוללת וארוכת טווח. עד שלא יקום גוף שיבין את הקושי, את השאלות האמיתיות העומדות במרכז, את העובדה שחלק מהמאבקים שאנו מנהלים הם הסכנות שאיתן אנו מתמודדים, לא נוכל להתאחד כדי לפתור את הבעיות הקשות והמהותיות העומדות לפתחינו.

עלינו להפנים את העובדה שהמגפה אינה עומדת להיעלם בקרוב, היא תלווה אותנו עוד זמן רב. היא נוגעת ופוגעת בכל תחומי חיינו החשובים. היא נמצאת בבסיס שמאחד אותנו ויוצר את המציאות שלנו כעם המנסה לפתור את בעיותיו. אולם ככל שאנו מתרחקים זה מזה אנו מתקשים להגיע לפתרונות הרצויים והנדרשים.

בתקווה שנוכל ליצור לעצמנו את השינוי, על כל פרט ויחיד במעגל הפנימי שלו לצאת אל המעגלים והמרחבים הגדולים בסביבתו, בכל העולם. כך תיווצר תהודה של עשיית הטוב והדדיות תהא מילת המפתח, ומתוך כך יקום ויעלה עולם טוב יותר, אכפתי והדדי. כך הרבה יחידים יהפכו למקשה אחת חיה ונושמת בעלת אינטרס משותף לעולם טוב יותר.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, מנכ"ל וסגן נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

3 תגובות

  1. ד.
    ד. דצמבר 02 2020, 08:57
    המנהיגים הם הבעיה

    טראמפ ברמה העולמית
    נתניהו ברמה הלאומית
    תראו מה קורה
    וההמונים נוהגים אחרי מפולגים כאלה

    השב לתגובה
  2. יואב שדה
    יואב שדה דצמבר 02 2020, 09:36
    כמה שאתה צודק

    וכדאי שהתובנה תחלחל מהר בטרם יהיה מאוחר

    השב לתגובה
  3. ס.
    ס. דצמבר 04 2020, 18:09
    אין סיכוי לאחדות

    אפילו בתוך המחנות יש פיצוצי פיצוחים וכולם רבים עם כולם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור