JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הגיע הזמן להחליף דיסקט

היום שאחרי "צוק איתן" – טור אישי

הגיע הזמן להחליף דיסקט
אוגוסט 07
10:22 2014

צום תשעה באב. המקפידים נוהגים לומר "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו בשנאת חינם – נבנה וייבנה העולם עמנו באהבת חינם". היום, על רקע "צוק איתן" והאיום הקיומי הרובץ לפתחנו, האמרה הזו רלוונטית מתמיד. חשבתי הרבה על המצב. ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, וכאימא לבן שכנראה ייאלץ לשרת בצבא ההגנה לישראל, אין זה פשוט להתמודד עם המצב, עם הפחדים ועם האיומים, כשברקע הסכנות רק מתגברות.

בראש עוברים ללא הרף הרהורים על הטכנולוגיה שבינתיים שומרת עלינו כאן, ועל היכולת שלנו לחדש ולהמציא המצאות מו"פ מתקדמות. אין ספק שכיפת ברזל היא המנצחת הגדולה של המלחמה הזו, לפחות מבחינת הציבור הישראלי. אבל לא בטוח שהיא תהיה שם תמיד, כי לא לעולם חוסן.

גם החמאס למד והסיק מסקנות. גם הוא, סביר להניח, ישתכלל במערכה הבאה. יהיה חזק יותר ועמיד יותר, ובעיקר – הוא אולי יצליח לשכנע את העולם להעניק לו כיפת ברזל משלו (על חשבון ישראל).

בשורה התחתונה – בואו נודה על האמת – אנחנו לא כאלה חכמים. אנחנו, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת שלנו, לקינו. לא ידענו מראש על גודל סכנת המנהרות ועל העוצמה שהן מעניקות לחמאס, ולא היינו ערוכים מספיק לקרב הזה. לא הבנו את פשר המלחמה הקשה הזו, והדברים אמורים גם בחזית התקשורתית הבינלאומית.

לא הצלחנו להעביר את המסר שרצינו בעניין הלוחמה הקשה באויב שמשתמש בעמו שלו – נשים וילדים – כמגן אנושי. נקלענו למעגל קסמים תקשורתי של מרואיינים ומתראיינים שמצטדקים ומצדיקים, במקום להשתמש בטכנולוגיות סטרימינג ומדיה להעברת מסרים ברורים ומדויקים.

נדמה היה שהתקשורת המקומית מחפשת סיבות לדבר עוד ועוד, ממשיכה את הרומן שלה עם עצמה מבלי לחשוב על ההשלכות הציבוריות, ובעיקר מבלי לעמוד על החשיבות הקיומית של הצורך להראות לעולם את סגולותינו בלחימה נגד אויב אכזרי כל כך שפועל באופן שיטתי בטקטיקות פסולות מבחינה מוסרית. טקטיקות לא אנושיות, לא ראויות. הן מימין והן משמאל, לא הצלחנו להתאחד במערכה. לא הצלחנו להעביר מסר לעולם. תקראו לזה דמוקרטיה, ואולי זאת הבעיה. אבל גם במסגרת דמוקרטיה, במדינת מדיה שכזו, שיש בה שלושה ערוצים שעסוקים בייצור חדשות מקומיות תוך שנאה והלקאה עצמית, יש מקום לכיווני מחשבה חדשים במערכות החדשות.

יש מקום לפרשנויות אחרות, פחות סובייקטיביות ומתנשאות. יש מקום לחשיבה תקשורתית שתוצריה הם הצבת ישראל על המפה העולמית והצגת החמאס כאויב אכזר שמשתמש באזרחיו כמגן אנושי. יש מקום לקרוא לארגוני זכויות אדם להציל את האזרחים משלטון החמאס, ולהוכיח להם מי באמת אשם.

אבל במקום כל זאת קורה ההפך. ביום שבו נגמר לחמאס הנשק והוא זקוק לתחמושת חדשה הוא יוצא להפסקת אש ומאפשר לעולם לכעוס. לכעוס בעיקר על ישראל ה"רעה, רעה, רעה", שאינה מבינה במה פשעה.

העולם צופה במראות באמצעות טכנולוגיה פשוטה שמציגה את ההרס, כי העולם אינו זקוק לחדשנות הישראלית. הוא גם אינו מתפעל ממנה. הוא אפילו בז לישראל, ומאשים אותה. מצידו שישראל לא תהיה חדשנית ושכיפת ברזל לא תגן עליה, שכן כעת האומללות העזתית מנצחת בקרב על דעת הקהל העולמית. ישראל מוצגת לעומתה באופן שלילי ביותר, שכן התוצאה היא שקובעת, ולא המקור להרס. לא השלטון האכזרי שהחליט יום אחד לתקוף את ישראל, כי כך הוא מתכנן כבר שנים, כי זה מה שיש לו באג'נדה, מה שמצוי אצלו בארסנל.

העולם פשוט רואה את מה שמראים לו, בעיקר במדיה. את מה שמראים לו גם כאן בישראל: את הקונפליקט העצום שיש בין השמאל לימין, בין האני לאחר. העולם לא באמת רואה את מלחמת הקיום של המדינה הקטנה הזו, המוקפת אויבים, אויבים שמאיימים גם על העולם הנאור.

אותי באופן אישי זה מתסכל ומלחיץ. בלי קשר לדעה פוליטית – זו המדינה שלי. המדינה שאולי בשבילה יש לי זכות קיום בעולם הזה. מדינה יחידה לעם היהודי, שהיום, אולי יותר מאשר לפני "צוק איתן", חשוב שתישאר בית לעם היהודי. כיום השנאה כלפינו רושמת שיאים חדשים, וברקע מתהווה איום חדש מצד ארגון קיצוני מהחמאס – דאע"ש, שנכנס בימים אלה ללבנון והצבא הלבנוני מתקשה לפעול מולו. על כן היום, יותר מתמיד, זה הזמן לשמור על הבית, ובעיקר להחליף דיסקט.

על המחבר / המחברת

דבי קאופמן

דבי קאופמן

עורכת: מדור ספורט. מרימת משקולות בעבר. מאמנת כושר וריצות ארוכות, עוסקת כיום בספורט טריאתלון וריצה. עורכת ויועצת תקשורת כלכלית, דירקטורית בחברה ציבורית ומנהלת תקשורת ופיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן בטכניון.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור