JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שִׁבעים פנים לשִׁבעים פרים

שלום העולם ושבעים הפרים של חג הסוכות

שִׁבעים פנים לשִׁבעים פרים צילום: Forum concoursvaches.fr-wikimedia commons
אוקטובר 15
07:10 2014

נדירים ביותר המקרים שבהם נמצא במקורות היהדות דאגה לשלומן ולטובתן של אומות העולם. על פי רוב, הגויים נתפסים כאויבי ישראל, כאויבי האמונה היהודית ומכאן גם כאויבי האל. המסקנה הנפוצה הייתה שיש להיבדל מהם, ואם ניתן אף להכחיד אותם. סוגיית שִׁבעים הפרים של חג הסוכות מערערת במידת מה על תפיסה זו ומציגה בפנינו תפיסה נוספת, שמהותה תפילה לשלומם של העמים. משך הדורות, בעיקר במקומות שיהודים סבלו התנכלויות מרושעות מצד הגויים, התקשו פרשנים עם תפיסה ייחודית זו, וניסו לפרש אותה כך שתתאם את התפיסה הקלאסית: יהודים טובים מול גויים רעים. להלן נעמוד על שתי הגישות כל כמה שהן קשורות לסוגיית קורבן שבעים פרים של חג הסוכות. נתקדם צעד אחר צעד, וכמו שאומרים: פרה-פרה.

התורה (במדבר כט, יב ואילך) מצווה להקריב במקדש 70 פרים במשך שבעת ימי חג הסוכות. פרים אלה, לצד קורבנות נוספים, הוקרבו בסדר יורד, החל מ-13 ביום הראשון ועד 7 ביום האחרון. חז"ל ביקשו לתת טעם למצווה זו וקבעו כי שבעים הפרים הם כנגד שבעים אומות העולם (סוכה נה, ע"ב). טעם זה חייב הסבר לשאלה מהותית: מדוע היהודים צריכים להקריב למען אומות העולם, למען הגויים ובמקרים רבים למען האויבים? שאלה זו עוררה גל של פרשנויות לאורך כל ההיסטוריה היהודית. היו מי שפירשו זאת כסמל לאחריות העם היהודי לכלל האנושות והיו מי שפירשו זאת כסמל לסילוקם של הגויים מעל פני האדמה. בין שני הקצוות האלה אפשר למצוא כמה פרשנויות נוספות.

נימוקים אנושיים בפרשנות – נתחיל מהצד ההומניסטי יותר והוא הדאגה לשלומם ולרווחתם של הגויים. כבר באותו המקום (סוכה נה, ע"ב) קובע רבי יוחנן כי שבעים הפרים נועדו לכפר על הגויים. משמע, הפרים יסבלו את עונשם של הגויים וכך יינצלו הם מדינו של הקב"ה, וזאת בדומה לקורבנות אחרים המכפרים על ישראל. רש"י באותו המקום מוסיף ומפרש, שכפרה זו באה כדי להתפלל על הגשמים לטובת הגויים גם כן, שהרי החל משמיני עצרת מתפללים על הגשמים. כך לא יסבלו הגויים בצורת וחרפת רעב. הפסיקתא מוסיפה נימוק, שמטרת הטקסים הללו היא כדי שיהיו הגויים יושבים בשלווה (פסדר"כ כח, א. הלכות גדולות סימן ע).

המקובל רבי מאיר אבן גבאי מדגיש את ערך החלוקה של השפע האלוהי עם הגויים: "כדי שיתברכו בברכותינו" (ספר תולעת יעקב, סוד שמיני עצרת). כך גם הפרשן הבא: "מרוב שמחתנו נותנים להם בעין טוב" (פרוש הר"ז על זוהר במדבר 993). הרב ישעיהו לב הורוביץ רואה תלות הדדית בין ישראל לאומות בהקשר זה: "בהתברך השורש יתברך הענפים" (השל"ה סוכה, תורה אור ה). למותר לציין שהשורש הוא ישראל. אם אנו נהנים, מדוע שגם הם לא ייהנו. רבנו מנחם עזריה מפאנו מדגיש את ערך הפיוס שבין בני אדם (ספר עשרה מאמרות, מאמר המידות). סוכות הוא הזדמנות חגיגית להביא לידי פיוס בין כל בני האדם באשר הם. רבנו שמואל די אוזידא מביא אמרה בשמו של רבנו יונה (כנראה ג'ירונדי) ולפיה "יש לו לאדם להתפלל על שלום כל העולם ולהצטער בצער האחרים" (מדרש שמואל על אבות פ"ג, מ"ב). רבי נתן שטרנהרץ מברסלב מנמק זאת בפשטות: זהו חסד חינם שהיהדות מעניקה לאומות העולם, וחסד זה הוא שמאפשר את החיים שלהן (ליקוטי הלכות או"ח, בית כנסת ה). אפשר לומר שכל הנימוקים, לטובת הגויים או לרעתם, נגועים בפטרנליזם ושמים באופן בלעדי את ישראל במרכז.

נימוקים תועלתניים בפרשנות – יש מי שסבורים שטקסי הקרבת הפרים אינם באים כמחווה אבירית כפי שתיארנו לעיל, אלא כדי לקדם את מצבו של העם. מה שמייחד את הנימוקים התועלתניים הוא שאין הם פוגעניים, כפי שנראה להלן. נתחיל בספרות חז"ל, שם ניתן טעם נוסף להקרבת הפרים: "שלא יצדה העולם מהם" (שהש"ר א, סד. איכה רבה כ, כג). משמע, אנו מקריבים למען הגויים כדי שהעולם לא יישאר שומם בלעדיהם. בדומה למה שנאמר בתורה: "פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כג, כט). עולם שומם מגויים מסוכן לישראל ומכאן שיש להתפלל בטובתם. נימוק שכזה, עושה את הגויים למכשיר לטובת היהודים. רבנו משה אלשייך מבקש "להפיס דעת החיצוניים לבל יאחזו בישראל" (תורת משה על דברים ט, כה–כו). הקרבת הפרים מחלצת את עם ישראל מידי הגויים ומקרבת למעשה את הגאולה. רבי נתן שטרנהרץ הנ"ל קובע שכל התהליך נועד לעורר את הגויים להכיר בעובדה "שֶׁהָעִקָּר הֵם יִשְֹרָאֵל וְשֶׁעִקַּר תַּכְלִיתָם [של הגויים] לִטְרֹחַ עֲבוּר פַּרְנָסַת יִשְֹרָאֵל, וְעַל כֵּן אָנוּ מַקְרִיבִין בִּשְׁבִילָם קָרְבָּנוֹת" (ליקוטי הלכות חו"מ אמנין ד). במקום אחר הוא מוסיף: "כְּדֵי לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם לְהַעֲלוֹת גֵּרִים" (ליקוטי הלכות חו"מ נזיקין ה).

נימוקים בדלניים וגזעניים בפרשנות – התפיסה של שלילת הגויים היא תופעה נפוצה בספרות הרבנית ויש לה יסודות איתנים גם במקרא וגם בספרות חז"ל. כאן נסתפק בבחינה של גישה זאת כל כמה שהיא נוגעת לטקסי הקרבת שבעים הפרים כנגד שבעים אומות העולם. אני מוצא מקום להתנצל בפני הקוראים שיחושו פגועים מהדברים הבאים. שלילת הגויים נובעת בין השאר מכך שישראל מייחסים להם טומאה, והקרבת הפרים ממעטת את הטומאה שבהם (שפע טל, חלק טל ג, א). מיעוט כוחות הטומאה יבוא בדרך של מיעוט מספר הגויים וכוחם הפיזי. רבי פרץ הכהן מייחל כי גורלם של הגויים יהיה כגורל הפרים. כשם שהפרים מתמעטים והולכים כך יתמעט כוחם של הגויים לעומת כוחם של ישראל שילך ויגבר (מערכת האלוקות י"ג. תורת המנחה ס"ג). הרב חיים ויטאל שם בראש שבעים האומות את גוג (פרי עץ חיים, שער הלולב ה), ואילו רבי אליעזר קאליר שם בראשם את עמלק. את שניהם יש למחות מעל פני האדמה. באותה הרוח דון יצחק אברבנאל מייחד מדור גיהינום לכל עשר משבעים האומות (ישועות משיחו ח"ג, פי"ב). משלים את המלאכה רבי נתן הנ"ל באמרו: "הָעַכּוּ"ם נִקְרָאִים בְּהֵמוֹת וְיִשְֹרָאֵל נִקְרָאִין אָדָם" (ליקוטי הלכות חו"מ הלכות מקח וממכר ד). וכאן אפשר לומר שהפנטזיה שלנו על הומניזם יהודי סובלת ממחלה ממארת.

רמזתי למעלה כי יש לראות את הפרשנויות החריפות הללו בהקשר של חיים בגלות בסביבת גויים עוינת למדי. לכן, כבר מימי חז"ל עושים שימוש נרחב בפסוק: "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי, וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהילים קט, ד). משמע, אף על פי שאנחנו, ישראל, דורשים ומתפללים בשלומם ובטובתם של הגויים, הם שונאים אותנו ומתנכלים לנו (במדבר רבה כא, כד). אם כן, שבעים פנים לשבעים פרים ולשבעים אומות… ונותר רק לאחל חג של סוכת שלום.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

4 תגובות

  1. יהורם
    יהורם אוקטובר 15 2014, 09:58
    לא מאמין אבל קראתי את המאמר

    בחיים לא הייתי מאמין שאני אקרא מאמר בתחום הדתי
    נכנסתי כמעט בטעות וזה נראה לימעניין
    קראתי עד הסוף
    אני כמובן בעד הפרשנות ההומניסטית והמתחשבת בגויים
    אתה לא יכול להיות גזען כלפי הגויים ואחר כך לבוא אליהם בטענות של אנטישמיות

    השב לתגובה
  2. יעקב מעוז
    יעקב מעוז אוקטובר 15 2014, 13:04
    תגובה ליהורם

    מאמרים כגון אלה פונים בעיקר לאנשים כמותך, לכאלה שענייני מורשת היהדות זרים ומוזרים להם. כוונתם להצביע על התכנים ההומניסטיים והאוניברסאליים שיש ביהדות, ומתוך כך לתקן במשהו את החיים החברתיים והמוסריים שלנו בישראל. תודה על התגובה, והמשך יבוא. יעקב.

    השב לתגובה
  3. דינה ג.
    דינה ג. אוקטובר 21 2014, 16:06
    דרכך מקרבת

    אני מסכימה שיש לך דרך המקרבת חילוניים כמוני לטקסטים יהודים ומקווה שדיעותיך אינן נדירות בקרב האוכלוסיה הדתית.
    אני מחברת זאת גם למאמרך הקודם המדיד חשיבותו של השלום ומגלה כאן רצף שאפשר להזדהות עימו.

    השב לתגובה
  4. יעקב מעוז
    יעקב מעוז אוקטובר 23 2014, 09:19
    תגובה לדינה ג.

    עלי להבהיר, אינני אדם דתי. אני מנסה באורח חיי להיות יהודי המודע למורשת התרבותית היהודית העשירה ולראות בה מקור יצירה והתפתחות. יש כמוני רבים, דתיים וחילוניים השותפים לדרך הזאת, ואת תמיד מוזמנת להצטרף. בדקי בגוגל: המדרשה באורנים. בינה. פנים להתחדשות יהודית. מרכז יעקב הרצוג. התחדשות יהודית בחברה למתנסים. תנועת תיקון. ועוד.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!