JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

כוחה של המילה הכתובה

אברהם שביט וסיפור חייו בשואה "אדם בכל דרכיו"

כוחה של המילה הכתובה תמונה: Daniel Ullrich, Threedots
מאי 05
10:10 2016

את המאמר זה כתבתי בגוף ראשון בשמו של הסופר אברהם שביט ז"ל, בהתבסס על מפגש ריאיון שקיימתי עמו.

——————-

חיכיתי לרגע שבו אצא לגמלאות כדי לשחרר את האבן המונחת על לבי זה שנים רבות. אותה אבן כבדה האוצרת בתוכה את סודות ילדותי – סודות כמוסים שלא העזתי לספר אפילו לילדיי.

הרגע הגדול הגיע. אני גמלאי! את זמני הקדשתי לתיעוד חיי בספר "אדם בכל דרכיו", שיצא בהוצאת "יד ושם". כתבתי בגוף ראשון – את מה שראיתי, הרגשתי וחוויתי בהיותי ילד יתום ניצול שואה. רק בזכות השתעבדות לאיכר פולני ורצון עז לשרוד ולחיות נשארתי בחיים.

ואז… סוף סוף נגולה האבן מעל לבי והוקל לי. תולדות חיי נחשפו לכול.

עד לפני זמן קצר ידעתי שכמעט כל בני משפחתי נספו בשואה, והייתי משוכנע שלעולם לא אזכה לאות חיים מהם. לא היה גבול להפתעתי כשיום אחד קיבלתי אי-מייל מארצות הברית. הכותבת יידעה אותי שהיא בת משפחה שלי ושמה רוברטה פליישמן. מעולם לא שמעתי שם זה וחשבתי שהיא טועה.

היא החלה לספר פרטים על עצמה. שנים רבות עבדה בהוראה, וכשיצאה לגמלאות החליטה לחפש את שורשיה, שורשים שסבתה מלכה זמוסקביץ הבטיחה לספר לה עליהם. למרבה הצער הסבתא נפטרה קודם לכן.

רוברטה חיפשה בגוגל את העיירה "סקמפה" שבפולין, מקום הולדתה של הסבתא. היות שספרי מתחיל במשפט "נולדתי בעיירה סקמפה שבפולין", הופיע על צג המחשב מידע על אודות אברהם שביט, מחברו של הספר "אדם בכל דרכיו". היא המשיכה לחקור והגיעה אליי דרך עורך הספר ד"ר רמי סערי. כך גילתה שאמי חוה זמוסקביץ ז"ל, המוזכרת בספר, היא אחותה הצעירה של סבתה. איזו הפתעה!

רוברטה כתבה לי שבין השנים 1910 ו-1920 היגרו מהעיירה סקמפה ארבע אחיות ושני אחים של אמי, והגיעו לארצות הברית. הם התחתנו והקימו משפחות והצאצאים מפוזרים ברחבי ארצות הברית. אני לא ידעתי דבר על כך.

מאז אנו מתכתבים תכופות. אני שמח לגלות עוד ועוד בני משפחה. איזה כיף! איזה אושר! הכול בזכות כוחה של המילה הכתובה.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

חדוה בק

גמלאית עם ותק של עשרות שנים במערכת החינוך.

10 תגובות

  1. דור שני לשואה
    דור שני לשואה מאי 05 2016, 11:53
    לזכור

    לא לשכוח
    להעביר הלאה

    השב לתגובה
  2. ציפי
    ציפי מאי 05 2016, 15:41
    תודות

    תודה לך מר יונתן קורפל, על פירסום הכתבה: "כוחה של מילה".
    תודה מיוחדת לך גב' חדוה בק, על הראיון שקיימת עם אברהם שביט. ראיון ששופך אור על ארוע בחייו של ניצול שואה, ושמוכיח שלמילה יש כוח והשפעה.

    השב לתגובה
  3. ריבה
    ריבה מאי 05 2016, 21:02
    הנצחון על הנאצים

    השרידים הקימו בישראל משפחות לתפארת

    השב לתגובה
  4. דודי
    דודי מאי 06 2016, 09:04
    מרגש

    השנים חולפות ובזכות המילה הכתובה הגחלים ממשיכים ללחוש את סודותיהם, מדי פעם להבה קטנה פורצת ומאירה פינות חדשות.
    תודה על הכתבה.

    השב לתגובה
  5. בן של שורד שואה ז
    בן של שורד שואה ז"ל מאי 06 2016, 10:22
    השורדים היו הגיבואים האמיתיים

    היה יותר קל להימלט לעולם האחר, בו אין ענויים
    אבל מלחמת הקיום האכזרית שאחריה הגעה לארץ היהודים ולהלחם על עצמאותה עם הרבה קורבנות
    ואז לעבור לחיים רגילים
    זאת הגבורה

    השב לתגובה
  6. ערן מוסקוביץ
    ערן מוסקוביץ מאי 08 2016, 09:36
    יש להגביר העברת הנושא בבתי ספר

    מספר השורדים קטן ובעוד שנים לא ישאר אחד. היצירות שכתבו מעטים מהם נשכחות ונעלמות כי לא מלמדים זאת בבתי ספר. מי ידע משהו על השואה בעוד כמה שנים. היכן משרד החינוך.

    השב לתגובה
  7. jחדוה בק
    jחדוה בק מאי 11 2016, 00:04
    בזכות המילה הכתובה

    מר ערן מוסקוביץ הנכבד.
    תודה על תגובתך שכל כך קלעה למחשבתי ומזדהה עם מה שכתבת. מאד מצרה על החסר שקיים בנושא הזה אצל הדור הצעיר כולל אצל

    נכדי .

    השב לתגובה
  8. ציפי
    ציפי מאי 11 2016, 19:54
    צל"ש למנהלים, למורים, ולתלמידים, בגבעתיים.

    תלמידי "אורט טכניקום", "קלעי, ו"שב"צ", נפגשים ופועלים עם שורדי שואה במשך כל השנה: כל שבועיים ב"קפה אירופה". כל חג חוגגים איתם עם תכנית אומנותית וארוחה בבתיה"ס. ומראיינים אותם בבתיהם. מנהלת "שב"צ" ערכה את הראיונות והם נימצאים במוזיאון השואה בוושינגטון בארה"ב. פעילויות למופת !

    השב לתגובה
  9. jחדוה בק
    jחדוה בק מאי 11 2016, 21:59
    כוחה של המילה הכתובה

    אכן מגיע לתלמידי אורט צל"ש והפעילות שלהם היא שם דבר וראוי לחיקוי
    חבל שזבו "פרט שאינו מלמד על הכלל".

    השב לתגובה
  10. ציפי
    ציפי מאי 12 2016, 07:27
    מיטל מבבי"ס גורדון.

    לא אשכח את מיטל ויסמן (לוי), תלמידת כתה ז' בבי"ס "גורדון" בגבעתיים. לאחר שמיטל ובני משפחתה קראו את ספרו של אברהם שביט "אדם בכל דרכיו", היא בנתה מיצג יפהפה המתאר קטע מרגש מתוך הספר. המיצג הוצג בספריית ביה"ס. בנוסף היא קראה לפני התלמידים חיבור בנושא השואה שכתבה בעיקבות קריאת הספר. כן ירבו כמוה וכמו בני מישפחתה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור