JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יומן מסע חוצה ארה"ב (4)

תובנות על האדם, הסביבה וזרעי הסקויה

יומן מסע חוצה ארה"ב (4) דניאל ג'ינו – פארק יוסמטי
אוגוסט 11
18:18 2016

את המאמר הזה הייתי רוצה להקדיש לאורי פרידלנד.

אני כבר בשבוע שלישי במסע שלי. ממשיך לחרוש את הכבישים של ארצות הברית על הבהמה. כבר התרחקתי מהחוף הפסיפי הקסום והגעתי לאזור נוודה, שם ביקרתי בכמה חוות ועיירות שעשו לי טוב על הלב.

יצאתי מהחווה של אביב ודנית לכיוון אגם טאהו (Tahoe Lake). בדרך חציתי לראשונה את רכס הרי הסיירה-נוודה (Sierra Nevada). עקפתי את אגם טאהו ממערב. היעד הוא להגיע ליוסמיטי לפני השקיעה. מזג האוויר היה מעולה – לא חם, לא קר, יבש, אידאלי לרכיבה.

השהייה הממושכת על האופנוע בזמן הרכיבות הארוכות, כשהרוח בפנים והנוף מסביב חולף לו במהירות של 120 קמ"ש, יכולה לעורר את המחשבות להתחיל להתרוצץ בראש. לפעמים המחשבות חולפות כמו הנוף שמתחלף לו במהירות, אבל לפעמים לא. אתה מוצא את עצמך עם מחשבה טורדנית שתקועה לך בתוך הקסדה, תרתי משמע. מחשבה שאתה מנסה להילחם בה שתלך, מנסה להתרכז בנוף המדהים שסביבך, מנסה להשאיר אותה מאחור. אבל לא, המחשבה הזאת תקועה אתך לאורך קילומטרים רבים. ואתה צולל בה, מתמודד ומתעמת איתה. שיעור חשוב על בריחה ומחשבה שהרכיבה על האופנוע מלמדת – אתה יכול לברוח עם האופנוע, אך אתה לא יכול לברוח ממי וממה שאתה.

מבחינת ציר ההתקדמות, חישבתי כי יש לי כשבוע עד שאצטרך להגיע ללאס וגאס כדי לפגוש את אורי, בן כיתה שלי מהתיכון. יש לי זמן, כך חשבתי. לכן החלטתי לתור את רכס הסיירה-נוודה הידוע. כעבור רכיבה של שלוש שעות הגעתי לצד המזרחי של הרכס. מזג האוויר בצד הזה חם יותר באופן ניכר. עצרתי בנקודת תצפית כדי להתרשם משינוי הנוף הדרמטי. המשכתי ברכיבה דרומה עד לאגם נוסף, "מונו לייק", אם תרצו הגרסה הקליפורנית לים המלח. עצירה קצרה לקפה והמשכתי לרכוב.

עליתי דרך הכניסה המזרחית של פארק יוסמיטי. תוך רכיבה של כ-20 דקות חציתי מגוון רחב של בתי גידול. מאקלים מדברי במרגלות הרכס דרך יערות מחטניים במרכזו ועד לפסגות ההרים, שבעונה זו של השנה עדיין מכוסים בכתמי שלג. הגוף מתנהג כמו תרמומוטר – כל עלייה בגובה, אפילו של כמה מטרים, גוררת עמה שינוי אקלימי ואטמוספרי. הנוף פשוט מעלף, עוצר נשימה. אתה מרגיש כאילו אתה עולה לרגל, עומד בפאתי מקדש.

התמקמתי מחוץ לפארק, בחניון הנמצא בשולי אגם הניזון מהפשרת מי שלגים. בעונת הקיץ הפארק מתויר מאוד וקשה למצוא נקודות קמפינג פנויות. למזלי פגשתי במקום זוג שוודים שמטיילים בעולם עם הפולסוואגן טרנספורטר. הם הזמינו אותי לחלוק איתם את השטח המוגדר שלהם.

קמתי בבוקר, טבלתי באגם הקפוא ויצאתי לתור את המקדש, את הפלא המיוחד הזה. יוסמיטי. מבחינה גאומורפולוגית ההרים ביוסמיטי עוצבו לאורך עשרות אלפי שנים על ידי קרחונים ששחקו את המסלע ופיסלו אותו בצורות מקומרות וחלקות. מתוך מדרונות הסלע החשופים והתלולים מגיחים להם זרמי מים שנופלים במפלי ענק אל תוך עמקים ירוקים.

הנוף הזה מעורר בך משהו, משהו שמקרב אותך ומרחיק אותך גם יחד, משהו שמכניס אותך לפרספקטיבה ומגמד אותך לגודל טבעי. ממחיש לך עד כמה אתה זמני וזניח ביחס לסביבה.

במהלך שהותי בפארק שוחחתי עם אחד מהפקחים, אנדי שמו, הוא עורר את תשומת לבי לכמה אתגרים העומדים לפניו, רובם קשורים לכמות המבקרים השנתית, העומדת על כ-3 וחצי מיליון איש בשנה. לכמות המבקרים השפעה מרחיקת לכת על בעלי החיים בפארק, שחלקם בסכנת הכחדה, כדוגמת הדובים השחורים. במקביל, תופעות הקשורות בהתחממות גלובלית יוצרות בשנים שחונות מצאי דליל של מים שמקורם מהפשרת השלגים הנערמים בפסגות.

לאחר השיחה עם אנדי רכבתי עד לנקודת התצפית של הקרחון "גליישר פוינט" (Glacier Point). משם התכוונתי להגיע לגן הלאומי הסמוך סקויה וללון שם. רכבתי דרום-מערבה לרכס ושוב עליתי לתוכו. השמש כבר כמעט שקעה ועוד לא מצאתי מקום ללון בו. כמה קילומטרים לפני הכניסה לגן הלאומי סקויה מצאתי אתר קמפינג. הקמתי את האוהל ונרדמתי.

למחרת המשכתי מעלה, שוב אל פסגת הרכס, בציפייה רבה לראות את פלאי הטבע, את "מכונות הזמן", את הפנתאונים הטבעיים הללו – עצי הסקויה. בתור נצר למשפחת חקלאים וגנן מושבע תמיד הוקסמתי מאיך שהאדמה מוציאה מתוכה קסמים שכאלו.

הרכיבה במעלה הרכס מפותלת מאוד, לקח לי כ-50 דקות רכיבה עד שלפתע, כך פתאום, ממש בשולי הדרך, הופיע לו עץ סקויה ענק. החניתי את הבהמה וירדתי בהליכה אל תוך יער הסקויה. הלכתי בין עצי הענק עד שכבר לא שמעתי את כלי הרכב חולפים בכביש, ואז נעמדתי בסמוך לאחד העצים, נגעתי בגזע הרחב שלו, הבטתי מעלה לכיוון הצמרת שלו, מנסה לראות היכן היא נגמרת. וואו… כמה דברים שהעץ הזה בוודאי ראה במהלך חייו.

התיישבתי ונשענתי על גזע. כשעה אחת ארוכה ישבתי. סופג את היער. בתנועה לא מכוונת אני מלטף את הקרקע, ולפתע אחת מאצבעותיי נוגעת באצטרובל קטן. אוחז בו ומתבונן, בתוכו יש זרעים. שולף זרע קטן בגודל זרע של שיבולת. מניח את הזרע בכף ידי, בוחן אותו. מעיף מבט שוב לכיוון צמרת העץ שאני לא רואה את סופה. ותוהה איך זרע קטן כל כך, כזה שכמעט אי אפשר לראות, מתפתח וגדל לעץ הענק הזה.

בכולנו יש זרע סקויה. עם התובנה הזו חזרתי לבהמה והמשכתי לרכוב.

כיוונתי להגיע לאזור "דת' ואלי" (Death Valley), הנקודה הנמוכה והחמה ביותר בארה"ב, הממוקמת בצד הדרום-מזרחי של הרכס. רכבתי כשעתיים, כמו ציפור מרחף לי בפיתולי הכביש שעולה ויורד לו בתוך היער. כולי מלא שלווה.

ואז, ואז קרה הדבר שממנו חששתי מכול. פתאום הבהמה החלה לחרחר. מערכת ההילוכים לא מגיבה. היא הלכה באמצע הרי הסיירה-נוודה, במקום בלי קליטה, עוד שעה וחצי לילה, ואני אפילו לא יודע איפה אני נמצא…

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

6 תגובות

  1. עמוס
    עמוס אוגוסט 12 2016, 16:27
    עוד...

    איזה כיף לקרוא….חוויות באופן במצעי

    השב לתגובה
  2. אייל
    אייל אוגוסט 12 2016, 22:12
    ענק

    אתה ענק !!!
    צריך עזרה אני בא …

    השב לתגובה
  3. נטע ג'ינו
    נטע ג'ינו אוגוסט 12 2016, 22:22
    מקסים ומעורר השראה

    דניאל הנסיך על הסוס הלבן. נדמה טהורה תמשיך לטייל, לחוות, להנות.וחשתף אותנו בתובנותיך המעוררות.השראה. כתבת מקסים כמו מי שאתה. אוהבת
    נטע ג'ינו

    השב לתגובה
  4. ודים
    ודים אוגוסט 13 2016, 08:52
    איזה מ

    הסוף נשמע קצת כמו התחלה של סרט פעולה.
    מחכים כבר לפרק הבא..

    השב לתגובה
  5. ירון דהן
    ירון דהן אוגוסט 13 2016, 13:07
    רוצה גם......

    בתכנון מסע חוצה אמריקה, המסע שלך מרתק מאוד ממתין בקוצר רוח להתפתחויות… רכיבה נעימה!

    השב לתגובה
    • דניאל
      דניאל נובמבר 05 2016, 17:30
      ירון דהן

      במידה ויש לך שאלות, או תרצה להתיעץ צור עימי קשר אשמח לסייע לך

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!