JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (10)

דברים שלמדתי באכסניית הנוער בדנוור

חוצה ארה"ב על אופנוע (10) אכסניית הנוער של דנוור צילום: דניאל ג'ינו
ספטמבר 20
19:30 2016

כבר כתבתי, בתחילת המסע, עד כמה חשוף רוכב האופנוע למזג האוויר, על קסמיו וגחמותיו. אחרי המדבריות של נוודה והסערה בויומינג, גם בדרך לדנוור היה עליי להתמודד עם אימא-טבע.

השעה הייתה 19:00, דמדומים. התחלתי לרכב מטה על כביש 70, מרכס הרוקי לכיוון דנוור. תוך כדי הירידה, לפתע נפתח הנוף, ומסך שחור נפרש לנגד עיניי. מסך שחור שממנו בקעו ברקים שכאילו סדקו את השמים והאירו את העיר מלמעלה באימתניות. כל דנוור סערה.

30 ק"מ נותרו לי עד למיטה החמה והמקלחת באכסניית הנוער של דנוור. גשם שוטף התחיל לרדת והרטיב כל חלק בגופי, ערפל סמיך חסם את הראייה. רק 30 ק"מ, קדימה עוד קצת. לאט ובזהירות רכבתי, מנסה שלא לבלום חזק ומהר כדי לא להחליק. לבסוף הגעתי, עייף ורטוב עד לשד עצמותיי, לאכסניית הנוער המיוחלת.

שום דבר לא יכול היה להכין אותי לשהייה באכסניה. כשאתם חושבים על אכסניית נוער העולה 19$ ללילה, התמונה שעולה בראשכם בוודאי דומה לזו שעלתה לי – מקום נחמד, זול ופשוט, עם קצת תלמידי בית ספר ותיירים אירופים. נכון?

אז זהו שלא.

החניתי את הלביאה ונכנסתי לבניין האכסניה. ברגע שנכנסתי עלה בנחיריי גל ריח מצחין, ריח של עוני, של יאוש, של אומללות. הריח הזה ליווה אותי לאורך כל שהותי במקום וגם קצת לאחר שעזבתי. ריח שלא אשכח לעולם.

מדובר במעין בית מחסה לחסרי בית. לא אכסניית נוער ולא נעליים. אני חשבתי ש-19$ ללילה למיטה בחדר מעונות זה מחיר סביר. הבחור בקבלה הביט בי בתימהון והבין שלא הייתי מודע ולא הבנתי לאן הגעתי. בכל אופן השעה כבר 22:00, אני עייף וכל המוטלים וההוסטלים סגורים. אשן פה לילה. עדיף מלחזור אל הרוקי באמצע הסערה ולמצוא מקום להקים בו את האוהל. הבחור בקבלה ליווה אותי אל החדר והראה לי היכן ממוקמת מיטתי ללילה.

חדר מס 17 באכסניית הנוער של דנוור. מה שראיתי שם, מה שלמדתי שם בלילה אחד, שווה ערך לשנת לימודים אקדמית. נכנסתי בשקט, מנסה לא להעיר את הישנים. מיטות הקומתיים מונחות במקביל לקירות, כל מיטה מלאה בחפציהם האישיים והיחידים של הלנים במקום, מונחים באופן שמשאיר רק מקום צר לאורך קצה המיטה שבו ניתן לשכב .

מיטתי היא בקומה העליונה בפינה צדדית מול השירותים והמקלחת. אני מניח את חפציי ומפנה מבט אל מיטת השכן שלי מלמטה. איני רואה את פרצופו, רק את חלק גופו התחתון רועד. במיטה הסמוכה לשלי זוג רגליים שחורות ומפויחות מבצבצות להן מתוך הווילון. חם, מחניק ומצחין. כל החדר ישן. לאן הגעתי, ריבונו של עולם!

יצאתי למרפסת החדר, לנשום קצת אוויר צח. הסערה שקטה. לפתע יוצא אל המרפסת אחד השותפים. הוא מתיישב לידי בלי לומר מילה, שולף את מקטרת הגראס שלו ומעשן את כולה בנשימה אחת. התחלנו לדבר בלחש על מי אני ומאיפה אני בא. הוא סיפר לי על עצמו. קוראים לו רייאן. לאט לאט הצטרפו אל מרפסת החדר עוד אנשים, הם ממש הסתקרנו ממני ורצו לדעת היכן טיילתי ומה ראיתי. אך אני הייתי מסוקרן מהם הרבה יותר. תוך כדי השיחות כל אחד סיפר לי בתמצית את סיפור חייו. לאחר כשעה, בלי לשים לב, כל החדר היה במרפסת, כולם ישובים סביבי במעגל, קשובים, נדהמים מהישראלי בעל השיער הארוך שרוכב על אופנוע לאורך ארצם.

השכן מלמטה, זה שלא ראיתי את פרצופו, פול שמו, שירת כ-12 שנה במארינס, חזר מעירק הלום קרב, נפל לסמים ומאז הוא ברחובות. זה שבמיטה לידי, לוסאן, סיפר לי כיצד הוריו הנרקומנים נפלו לסם, איבדו את כל רכושם, ולבסוף מצאו את עצמם גרים בחצר אחורית של משפחה, בצריף ללא חשמל. איך באמצע החורף הקפוא דלק רק נר אחד במרכז הצריף, ואפילו בלהבתו היחידה השתמשו הוריו כדי לעשן קראק. עבור הומלסים רבים, הוא אמר לי, השינה בבית המחסה הזה היא לוקסוס. אנחנו משתדלים לתמוך זה בזה כמה שאנחנו יכולים. זה הדבר היחיד שיש לנו, אחוות הומלסים, אחוות האומללים.

ביקשתי לראות את החברה האמריקנית והנה אני בניתוח לב פתוח שלה. הצד האפל של הקפיטליזם. השעה כבר היתה 1:30 בלילה. עם צחנה או בלי, אחרי רכיבה של 620 ק"מ דרך רכס הרוקי וסערה, גם בתוך ג'ורה של ביוב הייתי נרדם עכשיו. בירכתי את כולם בלילה טוב ונשכבתי.

בבוקר למחרת הבנתי שלילה אחד באכסניה הספיק לי. לוסאן ליווה אותי לדיינר הסמוך והזמין אותי לקפה. לפני שיצאתי לתור את העיר התחתית של דנוור, לוסאן – שדרך אגב בצעירותו היה מתאגרף מקצועי ב-MMA – בירך אותי ואמר: "כולם מקבלים אגרופים, אבל לא כולם קמים מהם. ואתה דניאל הישראלי, אתה, אני מאחל לך שתמיד תקום". נפרדנו בלי לחיצות ידיים, בלי חיבוקים, רק במבט.

וירדתי לתור את העיר התחתית של דנוור, מריץ בראשי את שיחות אמש. לאחר כשעה, בעודי משוטט ברחובות העיר התחתית ומהרהר על חיי, קבלתי הודעה מאיימי, חניכה שלי לשעבר מאחת התגליות. רכבתי אליה. יצאנו ליום כיף ברכס הרוקי. בלילה השני כבר התארחתי אצלה בדירה.

לאחר יומיים בדנוור המשכתי לרכוב דרומה לכיוון ניו מקסיקו. עזבתי את דנוור, אך ביני לביני אני יודע שמשהו מדנוור נשאר בי.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

5 תגובות

  1. טדי
    טדי ספטמבר 21 2016, 11:17
    תמונה מדליקה והכותרת - ג'יפה

    אתה מגלה עולם ומלואו

    השב לתגובה
  2. ע
    ע ספטמבר 22 2016, 17:44
    מה נשמע?

    כמה התגרדת אחרי-באמת?

    השב לתגובה
  3. עמוס
    עמוס ספטמבר 23 2016, 20:33
    המקום הנמוך ביותר באמריקה

    נשמע כמוך המקום הנמוך ביותר באמריקה…גם לשם חשוב להגיע בכדי לגלות את אמריקה האמיתיצ

    השב לתגובה
  4. עמוס
    עמוס ספטמבר 23 2016, 20:33
    המקום הנמוך ביותר באמריקה

    נשמע כמוך המקום הנמוך ביותר באמריקה…גם לשם חשוב להגיע בכדי לגלות את אמריקה האמיתית

    השב לתגובה
  5. נסים צור
    נסים צור ספטמבר 25 2016, 16:11
    כולם חושבים שאה"ב זה ניו-יורק

    המאמרים שלך מסבירים את המצב האמיתי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!