JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (12)

שאי אביר החופש

חוצה ארה"ב על אופנוע (12) דניאל ג'ינו עם שאי אביר החופש
אוקטובר 01
19:30 2016

הדרך הזאת מזמנת לי אין-סוף מפגשים מדהימים, אנשים שלא הייתי מאמין שאפגוש. במדבריות המלח פגשתי את שיאנית העולם ברכיבה מהירה על אופנוע, בדנוור פגשתי קבוצה של חסרי בית שלימדו אותי שיעור על החיים, ועכשיו, בעמק סאן לואיס, עמדתי לפגוש קבוצת אנרכיסטים.

אני מתאר לעצמי שכאשר רוב האנשים שומעים את המילה "אנרכיסט", עולה בראשם דמות פאנקיסט גלוח ראש, כזה הלבוש מעיל עור שחור, עגיל באפו, בידו האחת אלה והשנייה אוחזת ספריי צבע אדום. ככה, פחות או יותר, אני דמיינתי את זה. אך מסתבר שטעיתי, ממש טעיתי.

סיימתי לנגב את צלחת החומוס במסעדה בטאוס, ואז הגיע שאי והתיישב מולי. אדם בשנות ה-40 לחייו, לבוש ברישול, חולצתו מוכתמת מקמח. במבט ראשוני הוא נראה כמו איזה תלוש מקומי. כזה שהחיים הביאו אותו להיות אופה פיתות שלוש פעמים בשבוע. מראה של אמריקני ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, היפי פאראקסלנס. אך אני לא נתתי למראה שלו לתעתע בי. משהו בשפת גופו ובצורת הדיבור שלו הביא אותי להבנה כי מולי יושב אדם מיוחד, צנוע, קשוב, משכיל ויצירתי. אדם מכובד שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

הוא החל מתחקר אותי על הרפתקאותיי ושאל איך שמעתי על האנרכיסטים. עניתי לשאלות שלו תוך שאני בוחן את תגובותיו, מנסה לעצב בראשי את דמות האנרכיסט החדש. לאחר השיחה הקצרה שניהלנו הוא הזמין אותי ללון במתחם שבבעלותו, הנמצא כ-30 ק"מ מערבית לעיר, מעבר לנהר הריו גראנדה. עמוק בין ההרים.

יצאנו מהמסעדה כשעה לפני השקיעה. שאי נהג בוואן הישן שלו, שבתוכו ישבו אשתו ובתו הקטנה, ואני רכבתי אחריהם על הלביאה. הדרך אל המתחם מורכבת מכ-17 ק"מ של דרך עפר מבוצבצת. השמש הייתה בדיוק מולי, קרניה חודרות בעדינות דרך האופק המעונן במקצת. השמים בצבע תכלת עדין, ובהדרגתיות, כסולם גוונים של סגול-כתום-צהוב-ירוק, נצבעו להן נקודות המפגש של האופק והשמים שממעלה. השמש, כנקודה גדולה ובהירה, האירה ושלחה את קרניה, שליטפו כמשיכות מכחול והכתימו את המרחב הנראה לעין בהרמוניה מושלמת. כדי לשלוט על הלביאה ולקרוא את הדרך טוב יותר רכבתי בעמידה לאורך כל אותם הקילומטרים. הייתי מגדיר את הרכיבה אל המתחם של שאי כ-20 דקות של אושר צרוף.

הגעתי, פרקתי את הציוד מהלביאה והקמתי את האוהל. המתחם, בהסתכלות ראשונה, נראה כמו עזובה צוענית, עם גרוטאות וקראוונים ישנים פזורים מסביב וגינות ירק ושיחי מריחואנה השתולים להם באקראיות. בין ערמות הקש והקומפוסט הסתובבה בחופשיות להקת כלבים, ולמשמע כל רעש חשוד פרצה מקהלת נביחות שהבליעה, לכמה רגעים, את השקט.

גודל המתחם כחמישה דונם והוא הרחוק ביותר מבין מתחמי האנרכיסטים הפזורים לאורך מדרון ההר והעמק הנמצא למרגלותיו. המתחם אינו מחובר בתשתית לשום רשת ממסדית – המים נשאבים מבאר סמוכה, החשמל מופק באמצעות פנלים סולאריים ושבשבות רוח, בית הכיסא, בצד המרוחק של המתחם, מחובר למערכת קומפוסט המונעת את הצורך בקו ביוב.

הדלקנו מדורה וישבנו סביבה – שאי, בתו הקטנה, שנרדמה לאחר זמן קצר בזרועותיו, ואני. עד השעות הקטנות של הלילה ישבנו, משוחחים.

שיתפתי את שאי בכך שלאורך המסע כשפגשתי באזרחים, תמיד סוקרנתי להבין מה ההגדרה, מה משמעות המונח "אמריקני" עבורם. הרוב ענה לי מיד "להיות אמריקני זה להיות חופשי", "פרידום”. ואני בתוך עצמי תהיתי מה בדיוק זה אומר, להיות חופשי. שאלתי גם אותו כיצד הוא מגדיר את המונח "אמריקני".

הוא ענה לי בפירוט: "אני כאן על ההר כבר 16 שנה. במהלכן היו לי שלוש נשים, כל אישה ילדה לי ילד. אין לי כרטיס אשראי ולא חשבון בנק, לא דרכון, לא רישיון נהיגה, לא ביטוח רפואי, מכשיר הסלולר שלי הוא חשבון "טופ אפ", אין לי מוצרי חשמל ולא מחשב, רק ואן ישן ומקרטע בלי ביטוח, שכרגע הוא גם משטח הלינה שלי. למדתי שש שנים באוניברסיטה אך סירבתי לקחת את התואר. לא שלחתי את ילדיי לבית הספר, לימדתי אותם לבד לקרוא ולכתוב, אין לי חשבונות, אין לי חובות. אין לי רצון להיות חלק משום מערכת, רק לחיות את חיי בדרכי ובשקט. אני עובד כאופה הפיתות של המסעדה שלוש פעמים בשבוע, רק כדי להרוויח קצת מזומנים שאיתם אני רוכש מצרכים בסיסיים שנחוצים לי ולילדיי.

נכון, חופש דת ודיבור הוא בבסיס החוקה האמריקנית, וגם הזכות לרדוף אחר האושר. אבל לצערי אזרחים רבים באמריקה כלואים במרדף. המוצרים הסובבים אותם נקנו באשראי בכסף לא שלהם, הבגדים שעל גופם, רכב הספורט שקנו, החזרי ההלוואות הסטודנטיאליות שפרוסים להם לעוד 20 שנה, בשילוב המשכנתא וההלוואה שלקחו לחתונה, שמכסה על הלוואה שלקחו לחופשה באיי הבהמאס, שמכסה על הלוואה של הפרקט החדש בבית והמטבח.

איך אפשר לצייר כך חופש? הם משועבדים, משועבדים לאשראי, משועבדים לבנק, משועבדים למותגים, משועבדים חברתית לעמוד בסטנדרט מסוים של אותו חתך חברתי שאליו הם רוצים להשתייך. כבולים למוסכמות ולנורמות חברתיות. מושפעים מהרגלי צריכה לא נחוצים. חופש, האם זה חופש?"

שוחחנו עוד שעות ארוכות, יושבים סביב המדורה.

במידה מסוימת, דרך החיים שלו טומנת בחובה הקרבה רבה, בייחוד לאלו הקרובים אליו, שצרכיהם אינם עומדים בקנה אחד עם אורח החיים הבדלני והסוליסטי שבחר. ממבט צד ניתן לומר שהמילה "עני" מתארת אותו היטב. אך מנגד, המילה "חופשי" מתארת אותו אפילו טוב יותר.

שאי אביר אמריקה החופשי. תודה לך ולילה טוב.

בבוקר שלמחרת התארגנתי, ולפני יציאתי הגיעו שאי, אשתו ובתו להיפרד ממני לשלום. שלפתי מתיקי אצטרובל סקויה, אחד שמצאתי שבועות קודם לכן באותו יער קסום. ירדתי על ברכיי ונתתי אותו לבתו הקטנה בת השבע. שחררתי קלאץ'. טקסס, תתכונני, הנה אני בא…

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

5 תגובות

  1. יונתן
    יונתן אוקטובר 01 2016, 22:57
    מלך

    הכתיבה שלך נותנת הרגשה אמיתית שאני שם איתך, תודה!

    השב לתגובה
  2. עמוס
    עמוס אוקטובר 02 2016, 14:15
    האושר תמיד בהישג יד...מתחת לאף

    שנה טובה ….

    השב לתגובה
  3. נהוראי
    נהוראי אוקטובר 02 2016, 23:37
    נשמע שיש מה ללמוד משאי הזה

    .

    השב לתגובה
  4. ודים
    ודים אוקטובר 10 2016, 09:32
    נשמע ששאי הוא אכן דמות

    יש אלף פרצופים לחופש ואושר, נשמע ששאי מצא את שלו.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!