JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (16)

פרפרים בראש בדרך למקסיקו

חוצה ארה"ב על אופנוע (16) אוסטין צילום: LoneStarMike commons.wikimedia.org
נובמבר 10
22:25 2016

יום לפני שעזבתי את דאלאס לכיוון מקסיקו, התקשרה אליי אמי היקרה והאהובה. היא ידעה שאני מתכנן לנסוע דרך אוסטין שבטקסס, ושאלה אם שמעתי על הסערה הגדולה שעומדת לפקוד את האזור. עניתי לה באדישות, מנסה להסתיר ממנה את העובדה שלא ראיתי את התחזית. מנסה להרגיע אותה, שלא תדאג. אין סערה ואין כלום. הכול טוב. מנסה למזער את המצב. אך תוך כדי חשבתי לעצמי שאם אמא התקשרה מישראל כדי ליידע אותי על הסערה הגדולה שעתידה לפקוד את טקסס, סימן שאולי כדאי להציץ בתחזית.

אפשר לומר שאני חסר אחריות. לאורך כל המסע עד לנקודה זו לא מצאתי לנכון להביט בתחזית מזג האוויר אפילו פעם אחת. משהו ברכיבה במקום לא מוכר אל הבלתי צפוי והלא ידוע גורם לנתון מזג האוויר להיות עוד אחד מסימני השאלה הרבים שבדרך. עוד משהו שמתגלה תוך כדי תנועה. אתה מקבל את העובדה שלפעמים פשוט יורד עליך גשם, ואתה רטוב, וזה בסדר כי זה חלק מהדרך. הרי כבר עברתי סערות לא קלות, למשל בדרך מויומינג ליוטה. מעבר לכך, מניסיון העבר שלי טבען של תחזיות מזג אוויר שיש בהן סטיות קלות, הן ברמת התזמון והן ברמת המשקעים, ובשילוב קצב הרכיבה המשתנה – אין טעם לתכנן מראש. וחוץ מזה קיץ עכשיו, מה הקשר סערות?

אחרי שבוע קסום ובלתי נשכח בדאלאס, כף היד שלי החלה מגרדת. רוצה לאחוז שוב את מצערת הגז. התכנון היה לצאת לכיוון אוסטין, לפגוש בערב את ז'ק – חניך שלי מאחת ה"תגליות" שהדרכתי, ללון שם לילה ובבוקר למחרת לעשות גיחה למקסיקו כדי להאריך את הוויזה. ומשם תוך שבוע וחצי להגיע לאזור מיאמי, אחרי שבדרך אעצור ביוסטון, ניו אורלינס ועוד איזה שתי נקודות בפלורידה.

בבוקר היציאה יצאתי למרפסת הדירה כשבידי כוס הקפה של הבוקר. גשם שוטף מסביב, המרזבים מלאים מים. רחבת החניה של הבניין, הנשקפת ממרפסת הדירה, מוצפת. אין ראות טובה. מה לעשות עכשיו, אני חייב להתקדם. נכנסתי לאחד מאתרי האינטרנט המשדרים את מכ"מ העננים כדי לראות עד כמה מזג האוויר חמור. מניתוח תמונות המכ"מ חישבתי כי בערך בשעה 14:00 יש לי חלון זמן של כשעה וחצי שבו לא מופיעים עננים באזור דאלאס. וכ-110 ק"מ לכיוון אוסטין יש עוד חלון – בערך בשעה 15:30. זאת אומרת, אם אצא ב-14:00 אני יכול לנצל את חלונות הזמן האלו ולרכוב ללא גשם. החלטתי להמר.

ארזתי וזיוודתי את חפציי ללביאה, נפרדתי מאורי ויצאתי לדרך, בתפילה שעד הערב אגיע בשלום לאוסטין ואפגוש את ז'ק.

הכבישים רטובים, רוח קלה נושבת נגד כיוון הרכיבה, לעתים אפשר לחוש במין גשם קל הנוצר מענן מיניאטורי שכזה, תוצאה של טיפות מים הניתזות מגלגלי המכוניות והמשאיות. הטיפות חודרות דרך החריץ של מגן העיניים בקסדה, שבכוונה לא סגור עד הסוף, כדי למנוע היווצרות של אדים בחלקו הפנימי. הטיפות שחודרות נדבקות ללחיים, זולגות על המשקפיים ומטשטשות את שדה הראייה. אני כולי דרוך. האצבעות לא יורדות מידיות הבלם והמצמד, שומר מרחק מכלי הרכב שבכביש, בעיקר מהמשאיות.

לאורך כל קטע הרכיבה מדאלאס לאוסטין, כשלוש וחצי שעות, ירד עליי גשם רק עשר דקות. התכנון הצליח. הגעתי לאוסטין בשלום. איזו רכיבה מאתגרת זו הייתה. הבנתי שיש מצבים שבהם חייבים להתחשב בתחזית. בערב פגשתי את ז'ק וחבריו ויצאנו למרכז העיר. אוסטין היא בהחלט פנינה. עיר צעירה, נקייה ונעימה.

בבוקר יצאתי לכיוון מקסיקו. כ-380 ק"מ לפניי. הגשם עוד טפטף קלות, אך ככל שהדרמתי נעלמו העננים והתפזרו להם. התכוונתי לעבור את הגבול בעיירה לארדו, זו נקודת המעבר היבשתית האחרונה שאוכל לנצל להארכת הוויזה.

בדרך, על אחד הכבישים הסלולים לאורך המישור האין-סופי הזה, בעודי רוכב מאחורי משאית ומדפדף במחשבותיי, שמתי לב לכל מיני חתיכות חומות שעפות להן בשמים. בהתחלה חשבתי שאלו חתיכות בוץ שעפות מגלגלי המשאית או מהמטען שהמשאית מובילה. לא הבנתי מה התופעה הזאת שאני רואה. לאחר כמה דקות – ארוכות, יש לציין – בעודי מנסה לחשוב מה החתיכות החומות הללו שנראות כאילו הן מרחפות – אחת מהן התנגשה בי והתרסקה לתוך מגן הרוח שלי.

וואו, אני תופס את עצמי, זו להקת פרפרים ענקית. שובל ארוך של פרפרים, וואו, מדהים, וואו וואו וואו. ואז אני נזכר שלפני שנים ראיתי איזה סרט טבע על הפרפרים האלו. מין של דנאית שנודדים ממקסיקו לצפון אמריקה כל שנה. והנה אני רוכב בדיוק בתוך הענן שהם יוצרים בזמן הנדידה שלהם. קסם קסם קסם.

לצערי פילטר האוויר, הקסדה, המעיל, המוצ'ילה וכל הציוד שלי – הכול היה מלא חתיכות פרפרים. אבל איזה רגע מתוק ומיוחד זה היה, לרכוב בתוך ענן הפרפרים הזה.

החלטתי להאריך את הוויזה כי אין לי תכנית ברורה אחרי שאגיע למיאמי. אני רק יודע שאני רוצה לחצות את האוקיאנוס האטלנטי בהפלגה. וכדי לא להילחץ מתפוגת הוויזה החלטתי להאריך אותה וכך לקנות לעצמי עוד כמה שבועות שבהם אוכל לתכנן את ההפלגה.

אחח מקסיקו, מקסיקו. העניין הוא כזה: לפני שיצאתי למסע, בשלבי ההתארגנות בסאן קלמנטה שבקליפורניה, חשבתי לרכוב למקסיקו עם גיא – חברי הטוב, זה שהתארחתי בביתו לאורך שלושת השבועות שלפני המסע. הרעיון היה נהדר – שנינו יחד על הבהמה, טיול הכנה לקראת המסע. תכננו לקפוץ למקסיקו ל-24 שעות לאזור באחה קליפורניה דרך מעבר הגבול בסאן דייגו, לגלוש קצת ולחזור.

רכבנו על הבהמה – אני נהגתי וגיא במושב הנוסע. לא יודע איך בדיוק זה קרה, אבל מצאנו את עצמנו מסתובבים בפאבלות של אינסנדה (Ensenada) בשלוש לפנות בוקר אחרי ביקור במועדון חשפנות שבור. גם התארחנו אצל איזה "מנהיג" מפוקפק של אחד מהקרטלים המקומיים.

חזרנו למלון בארבע לפנות בוקר. לא הצלחנו להירדם, אפילו לא היינו קרובים לזה. החלטנו שכדאי שנצא בלילה ונגיע חזרה לסאן קלמנטה מוקדם בצהריים. וכך קרה… ולמזלנו הגענו חזרה בשלום. פחד וטירוף באינסנדה. לקח לנו שישה ימים להתאושש מה-24 שעות הללו ללא שינה. לא צחוק מה שהלך שם.

אחרי החוויה הזאת חשבתי שכדאי לקחת הפסקה ממקסיקו. תבינו, אני אוהב את מקסיקו ואת אנשיה, אבל חשבתי שרק בעוד עשר שנים, אולי, אחזור לבקר אותה. והנה אני מוצא את עצמי חוזר אליה, הפעם רק אני והלביאה…

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

4 תגובות

  1. החופר
    החופר נובמבר 11 2016, 07:31
    עוד קצת פרטים על הלילה הקשה?

    יכול להיות מעניין מאד ….

    השב לתגובה
  2. עמית
    עמית נובמבר 14 2016, 07:49
    טוב שהספקת לעבור למכסיקו

    לפני שבונים את חומת טראמפ

    השב לתגובה
  3. ודים
    ודים נובמבר 14 2016, 19:00
    הרפתקאות ג'ינו בגולה

    שיחקת אותה עם מזג האוויר, המזל הולך עם הטובים. מחכים לפרקים הבאים!

    השב לתגובה
  4. דניאל
    דניאל דצמבר 11 2016, 20:59
    ודים

    בהחלט מזל.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!