JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (17)

מקסיקו-יוסטון-לואיזיאנה

חוצה ארה"ב על אופנוע (17) לואיזיאנה צילום: דניאל ג'ינו
נובמבר 20
03:30 2016

השינוי במעבר למקסיקו קצת קיצוני. ארצות הברית היא מקום מסודר, עם חוק ומשפט ותשתיות מתפקדות, והמצב של מקסיקו האהובה קצת שונה, בלשון המעטה. ההתנהלות הממשלתית והמוסדית מסודרת וחזקה פחות. זו מעין שכונה גדולה ומבולגנת, לטוב ולרע, וזו בדיוק טביעת האצבע הייחודית והקסומה של מקסיקו. כשנמצאים במקסיקו קשה לצפות מה יקרה, הכול יכול לקרות. הזיה.

באזור זה הגבול בין ארה"ב למקסיקו הוא חלקו הדרומי של נהר הריו גראנדה, שכבר פגשתי. מעבר הגבול הזה מלא אמצעי אבטחה בכמות עצומה, שורות של מצלמות המתעדות כל תנועה ותנועה מכל זווית אפשרית.

מטרת ביקורי במקסיקו, שנרקמה במהלך ליל שתייה עם אורי בדאלאס, היא להאריך את הוויזה ולחזור. זאת אומרת שאני לא מתכוון לצאת להרפתקאות בתוך מקסיקו, ואני גם לא ערוך לזה לוגיסטית. לכן אמרתי לעצמי שאכנס למוטל הראשון שאראה, אשהה שם במהלך הלילה ובבוקר אצא ואעבור את הגבול חזרה.

עברתי לצד המקסיקני ב-16:30. מיד לאחר שחציתי את הנהר, כ-200 מטר מהגבול, מצאתי מוטל. נכנסתי והתמקמתי בחדרי. תוך כדי שאני פורק את הציוד מהלביאה נעמד לידי בחור, לואיס שמו, שגם הוא התארח במוטל. התחלנו לשוחח. 18 שנה עברו מאז שהוא חצה את נהר הריו גראנדה בשחייה באמצע הלילה, צעד במדבר כשלושה ימים ולבסוף מצא התחלה חדשה. 18 שנה שהוא שוהה בלתי חוקי בארצות הברית. עכשיו, בגיל 36, הוא חוזר חזרה לביתו, להוריו ולמשפחתו כשבידיו הכסף שחסך ובכוונתו להקים לו בית. לואיס לקח אותי למסעדה מקומית והזמין אותי לארוחת ערב. כשחזרנו למוטל הוא השביע אותי שלא לצאת מחדרי עד למחרת בבוקר. לארדו מסוכנת, כך אמר, ואני הקשבתי לו. נפרדנו.

מוקדם בבוקר, עם הנץ החמה, יצאתי חזרה. רציתי להימנע מפקקי התנועה הנוצרים במעבר הגבול. תוך 20 דקות כבר הייתי חזרה בארה"ב, עם ויזה לעוד שלושה חודשים. יצאתי מלארדו שמח וטוב לבב, לא מביט לאחור, רק קדימה, אל המישור האין-סופי של טקסס. המישור שאינו נגמר. יש יש יש, שמחתי לעצמי, לפחות קניתי לי עוד קצת זמן שבו אוכל לתכנן איך אחצה את האטלנטי.

הרכיבה ממקסיקו ליוסטון הייתה מדהימה. המורל גבוה, מזג האוויר מושלם – לא חם לא קר. הכבישים ריקים, שדות מרעה של פרות וסוסים מלווים אותי. באמצע הדרך ליוסטון עצרתי מתחת לעץ אלון בודד שהיה נטוע על גבעה גלמודה שהשקיפה על מישור. פתחתי את פק"ל הקפה והתבוננתי. חיפשתי במבטי עוד ענני פרפרים כמו אלו שרכבתי דרכם אמש. אני אוהב את הרגעים האלו, כשפתאום אתה מוצא את עצמך לבד בטבע, משקיף מגבעה, נשען על גזע עץ אלון עתיק ובודד וסביבך שממה. חיוך גדול נפרש על פניי. הפרות שמסביב החלו מתקבצות ליד הלביאה, מנסות להבין ולפענח את התופעה הזאת.

סיימתי לשתות את כוס הקפה והמשכתי ברכיבה. הלביאה – כמה שהיא מדהימה, כמה עוצמה עצורה בה. כמה רגש, כמה אצילות. פשוט לקחת אותה ולהגיע איתה לכל מקום.

הגעתי ליוסטון אחר הצהריים ופגשתי שוב את אורי וגם את גל, חבר שלו שלא ראיתי כמה שנים. אכלנו ארוחת שישי ואז יצאנו לבדוק את חיי הלילה של העיר. המקום הראשון שאליו יצאנו היה מעין מסיבת מוזיקה אפריקנית. אנחנו היינו הלבנים היחידים. משם המשכנו לאיזה מועדון באחת משכונות הגטו של יוסטון. וואו, שם המראות היו לא קלים, חזק מאוד.

פתאום, תוך כדי שאני מפזז לצלילי אחד השירים בעיניים עצומות, אני מרגיש יד רכה ועדינה מלטפת את לחיי השמאלית. פותח לאט את עיניי ומולי עומדת לה אנג'ל. והיא באמת מלאך, בחורה אפרו-אמריקנית בצבע שוקולד מבריק, מלכת שבא גרסת 2016, איזו מדהימה… חזרנו לפנות בוקר לבית של גל ואני התרסקתי על הספה – לצערי בלי אנג'ל, אבל עם חיוך גדול.

במוצאי שבת תכננתי לפרוט את ציר הרכיבה ליומיים הקרובים. לפני כארבעה ימים באזור לואיזיאנה התרחשה הצפה גדולה מאוד שגבתה קורבנות רבים, ועכשיו חלק מהכבישים והתשתיות עדיין חסומים. תכננתי ציר רכיבה שבו, על פי הנתונים שהיו לי, היה אמור להיות הציר היפה ביותר והנוח ביותר למעבר. נוסף לכך, לפי התחזית מחר תיכנס לטקסס מערכת גשם די רצינית, והיא תימשך לאורך כל הבוקר. אם לא הייתי חייב להגיע למיאמי תוך שבוע ימים הייתי מחכה ביוסטון, אבל אני חייב להתקדם. זה המצב, מה לעשות.

ביום ראשון בבוקר אורי חזר לדאלאס ואני המשכתי ברכיבה מערבה לכיוון ניו אורלינס. לפני שיצאתי הודיתי לגל על האירוח המדהים. אדם יקר. ברגע שיצאתי מיוסטון התחיל מבול. רכבתי בתוך המבול ונספגתי כולי. הרגשתי כאילו אני צולל עם הלביאה, הכול מים. אחרי שעתיים הגשם נרגע אך לא פסק לחלוטין, מפעם לפעם צצו שברי ענן והמטירו עליי מלמעלה. הרכיבה מאתגרת – 100% ריכוז, לא יכול להרשות לעצמי למצמץ.

בגלל מזג האוויר רכבתי לאט יחסית, והבנתי שלניו אורלינס לא אספיק להגיע היום. מוטב שאקים אוהל באחד החניונים שבדרך. על גבול טקסס-לואיזיאנה עצרתי לתדלק. נכנסתי אל תוך חנות תחנת הדלק, הסרתי את הקסדה ואת המעיל הרטוב. בקופה עומד אדם מבוגר בשנות השישים לחייו, פניו חרושות קמטים ומעוטרות בשפם לבן, ידיו מלאות קעקועים, כאלו המעידים כי שהה זמן רב בג'ונגלים של ויאטנם.

"תגיד לי אתה משוגע?", הוא פנה אליי, "לאן בדיוק אתה רוכב?". "למה משוגע? התכנון שלי היה להגיע לניו אורלינס, אבל לא נראה שאספיק להגיע היום, אז חשבתי לחנות בשולי הדרך איפה שהוא", עניתי. "אתה כן משוגע, אתה הרבה משוגע. תראה, בן," הוא אומר לי, "אתה צריך לבדוק אילו כבישים חסומים, לפני כארבעה ימים כל באטון רוז' וחלקים גדולים מלואיזיאנה הוצפו, התשתיות שניזוקו מההצפות הללו עדיין לא חזרו לשימוש". עניתי לו: "אני יודע, ובחרתי בציר רכיבה שרץ במקביל לחוף".

הוא פתח אפליקציית מפות והבטנו בה יחד, וכפי שצפיתי זה היה הציר היחיד שבאמת היה פתוח. כביש מס' 82 רץ במקביל למפרץ מקסיקו וחוצה את הדלתא של המיסיסיפי, כולו ביצות על גבי ביצות. נפרדנו לשלום והוא בירך אותי בדרך צלחה.

ונכנסתי ללואיזיאנה. ברגע שעברתי את הגשר המהווה את הגבול בין שתי המדינות, החלו להתקבץ עננים שחורים כפחם וקישטו את השמים באימה. אין מה לעשות, אני לא יכול להתעכב וגם אין לי מקום להסתתר עכשיו. ארכב בתוך הסערה. למזלי כל התפאורה השחורה הזאת עברה והורידה גשם כמה מאות מטרים ממני; אני לא נרטבתי.

המשכתי על הכביש שחוצה את הביצה ולאחר כמה דקות, לאחר שחלפתי על יד קבוצת העננים השחורה והאימתנית, פתאום יצאה השמש, ובין רגע עלה בנחיריי ריח, ריח מוכר כל כך, ריח מלוח מתובל בעשב ים. מפרץ מקסיקו. הים. חצי דמעה נוצרה בצד עיני השמאלית מרוב התרגשות. איזה אושר. סוף סוף, אני מתקרב…

 

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

10 תגובות

  1. ל
    ל נובמבר 20 2016, 18:47
    זה נראה כמו מסע של חודשים רבים

    אי אפשר לעשות זאת פחות זמן
    אין לי זמן בלי הגבלה

    השב לתגובה
    • דניאל
      דניאל דצמבר 11 2016, 17:37
      ל

      היי
      לי לוקח המסע כחודשיים ימים. באופן תאורתי ניתן לחצות את ארה"ב בכ- 4-5 ימים. תכנון ציר נסיעה היא פונקציה של זמן נקודות עניין תקציב ורצון. גם בפרק זמן של בשבועיים שלושה ניתן לבצע מסע יפיפה בארה"ב. אני ממליץ לך לעשות כן. במידה ואתה רואה מקום בו הניסיון שלי יכול לסייע לך. בבקשה צור עימי קשר. המשך קריאה מהנה ודרך צלחה

      השב לתגובה
  2. עמוס
    עמוס נובמבר 21 2016, 20:47
    גדול

    גדול

    השב לתגובה
  3. ש
    ש נובמבר 21 2016, 21:54
    אוי הקנאה הקנאה

    יש אנשים שיודעים איך לחיות

    השב לתגובה
  4. תל-אביבי
    תל-אביבי נובמבר 23 2016, 23:15
    בוא אלינו

    מה יש לך לעשות שם?

    השב לתגובה
  5. מאיר
    מאיר נובמבר 24 2016, 15:52
    מסע ארוך ומעייף

    מסע ארוך ומייגע. קשה כבר לעקוב אחריו.

    השב לתגובה
  6. אלכס
    אלכס נובמבר 24 2016, 19:51
    כל הכבוד גבר

    תמשיך ותהנה

    השב לתגובה
  7. אלי
    אלי נובמבר 25 2016, 16:45
    שמור על עצמך ילד !!!

    מדהים חוויה בלתי נשכחת שרק אלופים מסוגלים שמור על עצמך ותמשיך להינות דש לאורי וגל

    השב לתגובה
  8. אייל
    אייל נובמבר 25 2016, 20:47
    מתגעגעים !!!

    דניאל תחזור לעם !!! נצא לים עם הסירה שלי אני מאמין שנהנה יותר

    השב לתגובה
  9. אילן מדינה
    אילן מדינה מאי 18 2019, 09:32
    קצת מידע...

    דניאל שלום,
    הייתי איתך בקשר לפני כשנתיים כשנדבקתי בפנטזיהץ מאז הספקתי לרכוש F700GS בקליפורניה, לעשות בקייץ שעבר 3 חודשים רכיבה לבד במדינות המערב, ועוד שבועיים בקטנה לפני כחודש וחצי. שומר את האופנוע, ומתכנן לצאת לכחודשיים בזמן הקרוב.
    לעשות מקליפורניה דרך אריזונה, ניו מקסיקו, טקסס, מיסיסיפי, אלבמה, ג'ורג'יה עד מיאמי. שם כנראה אמכור את האופנוע…
    אשמח אם תוכל לתת לי נקודות בציר הזה פחות או יותר, שממש אסור לפספס! אני כרגע מנסה לבנות שלד מסלול, והכל פתוח מבחינתי. האוהל יודע להפתח בכל מקום::))
    תודה!! ושבת שלום

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!