JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (19)

ניו אורלינס, העיר המכושפת בשפך המיסיסיפי

חוצה ארה"ב על אופנוע (19) נהר המיסיסיפי צילום: דניאל ג'ינו
דצמבר 06
21:35 2016

אחרי יום רכיבה דרך ביצות שורצות תנינים, חניית הלילה באבוויל היטיבה אתי מאוד. בבוקר יצאתי לכיוון ניו אורלינס. חלפתי מעל נהר המיסיסיפי – ציון דרך גאוגרפי המחלק את הערבה התיכונה של ארה"ב לשניים וכפועל יוצא את ארה"ב כולה. רגע קטן של סיפוק, כמה תמונות מעל הגשר הכביר והמשכתי.

מזג האוויר היה בהיר, השמש האירה בנעימות, השמים כחולים ללא עננים באופק, מפרץ מקסיקו ניבט מדרום, שחפים ועופות מים מפוזרים להם מעליי. יום מקסים להגיע לניו אורלינס. מעט ידעתי על העיר המסתורית והמגוונת הזאת, בכוונה לא חקרתי עליה יותר מדי. רק מעט אני יודע: העבר הצרפתי שלה והיותה מרכז מוזיקלי עשיר ונמל חשוב. לא ידעתי מה אעשה שם, היכן אלון או את מי אפגוש. מה שכן, ידעתי בביטחון שאני צריך להיות שם. תכננתי לשהות שם שני לילות ואז להמשיך לכיוון מיאמי, הרי אני במרוץ נגד עונת ההוריקנים הקרבה.

הגעתי לעיר ומצאתי אכסניה זולה. התמקמתי בחדר מעונות עם עוד כמה בחורות גרמניות ואוסטרליות, חמודות. ויצאתי לתור את העיר. בחשמלית התיישבה מולי אישה כבת 40. פניתי אליה כדי לשאול היכן התחנה של הרובע הצרפתי, והיא ענתה לי בחביבות "בעוד שתי תחנות”. המבטא שלה נשמע לי מוכר. "סליחה, מאיפה המבטא שלך?" "אני מישראל", היא ענתה. "די, באמת, אני גם". קוראים לה אתי. מאיפה היא נשלחה אליי אני לא יודע. ירדנו באותה תחנה והיא הפנתה אותי והסבירה לי דברים רבים על העיר. היא חיה כאן כבר 12 שנה ועובדת בחנות למוצרי טבק ברובע הצרפתי. כשנפרדנו היא הזמינה אותי לבקר במקום עבודתה.

יצאתי ללכת לאיבוד בסמטאות העיר. שעות ארוכות שוטטתי בין סמטאות הרובע המעוצבות בסגנון בנייה אירופי ונכנסתי לכמה בארים עממיים כדי לטעום את מיטב הבירות המקומיות. בכל פינת רחוב מתנגנת לה מוזיקה חיה. אנשים צבעוניים בעלי גישה תיאטרלית משהו מחופשים לדמויות ליצניות לא ברורות מסתובבים ומוסיפים עניין למתרחש ברחוב. זונות לבושות במחוכים וביריות עומדות להן באקראי בין המסבאות. קוראי קלפים ישובים להם מאחורי שולחנות ומחכים להשמיע בפניך את שצופן עתידך. על מרפסות הבתים עומדות להן עלמות בלבוש מינימלי וזורקות שרשראות חרוזים, ובמצב הרוח הנכון חושפות את שדיהן. ברחובות ניו אורלינס נדמה כאילו בשולי נהר המיסיסיפי זורמים לא מים, אלא קסם וכישוף. אתה מרגיש כמו פיראט שעלה ליבשה בכוכב אחר.

מצאתי את עצמי הולך ברחוב ההולנדי שבסמוך לרובע הצרפתי, ליד חנות מכולת. הפניתי את מבטי ופתאום, דרך חלון הראווה, ניבטה אליי אישה. ולא סתם אישה. היא בשנות ה-60 לחייה, אני חושב, שיערה קלוע בראסטות ורודות-לבנות, היא לבושה מכנסי טייץ מנומרים וחולצת בטן סגלגלה וניכר שמיטב המנתחים הפלסטיים של ארה"ב השאירו בה את חותמם – משופצת לחלוטין מכף רגל ועד ראש. מה זה, בחיים לא ראיתי מישהי שנראית כך.

ניגשתי אליה. הצגתי את עצמי. תכירו: זוהי טיילור. והנה פיסת המידע הראשונה שאספר עליה: בעבר הייתה דוגמנית צמרת והפילגש של המלך חוסיין. בכל אופן היא בדיוק סיימה לערוך את הקניות ואני ליוויתי אותה לביתה תוך כדי שיחה. היא הייתה נשואה חמש פעמים. בשלוש השנים האחרונות היא גרה בניו אורלינס ובחצי השנה האחרונה היא מנהלת מלון בוטיק של מכר שלה. יש לה שלושה ילדים, והדבר שהיא הכי אוהבת בניו אורלינס זה שאין דבר כזה "נורמלי".

הגענו למלון שהיא מנהלת, הנחתי את שקיות הקניות בתוך מתחם הכניסה ועמדתי להיפרד ממנה לשלום. ואז טיילור פונה אליי ושואלת: "תגיד, יש לך תכניות להערב? אם תרצה, בוא אליי למועדון הקנטרי קלאב שלי. אני צריכה להתאמן." בוודאי טיילור, איזו שאלה, ודאי שאצטרף.

וכך קרה. הלכתי כבן לווייתה של טיילור לקאנטרי קלאב העתיק ביותר בניו אורלינס. טיילור הדפה משקולות כבדות למדי – ושוב, להזכירכם, היא בשנות ה-60 לחייה – ותוך כדי כך המשיכה לספר לי על אודותיה ועל מעלליה בעולם. מסתבר שבתקופה שקדמה לניהול המלון היא התגרשה ועזבה את בעלה החמישי ונותרה ללא פרוטה, וכך מצאה את עצמה עובדת במעין אתר אינטרנט של סוטים – מין צ'אט שבו לקוחות משלמים כדי לראות כל מיני דברים ביזאריים. כמה שאני תמים, לא ייאמן. לא ידעתי שיש דברים כאלו ועוד בהיקף גדול כל כך. טיילור החלה מספרת לי עד כמה תחום הפורנו מפותח, וואי כמה שאני תמים, ועל סוג הלקוחות שבאים איתה במגע. איזה עולם משוגע!

אחרי האימון ליוויתי אותה חזרה לביתה, נפרדנו לשלום וקבענו שמחר בצהריים היא מזמינה אותי לבית הקפה המפורסם ביותר בעיר "קפה דה מונד", לאכול את המאכל המפורסם של ניו אורלינס: בניֶה (beignets), מעין סופגניות מרובעות שטובלים בקפה.

למחרת חזרתי לרובע הצרפתי והתהלכתי לאורך נהר המיסיסיפי, שותה בירה קרה של בוקר. ניו אורלינס היא המקום היחיד בארה"ב שבו ניתן לשתות אלכוהול בפומבי. התיישבתי לגדת הנהר הידוע, מהרהר על חיי, מביט על תנועת כלי השיט העוברים במורד ובמעלה הזרם. ופתאום שיחת טלפון מישראל. זה אמיתי, חבר טוב שלי. הוא הודיע לי שבאמצע חודש ספטמבר הוא הוזמן להגיע לכנס של פרויקט תגלית בניו יורק וישמח אם גם אני אוכל לבוא. "שמע אמיתי," אמרתי לו, "אני לא יודע, יש לי פה עונת הוריקנים שיושבת לי על העורף. תן לי להגיע למיאמי ואברר מה-מו-מי?" אחחח, איזה כיף לשמוע את הקול שלו.

מגדת הנהר המשכתי לבית הקפה המפורסם כדי לפגוש את טיילור. ישבנו, שתינו את הקפה ואכלנו את הסופגנייה המפורסמת, ואחר כך המשכנו ללכת ברחובות העיר. כל האנשים ברחוב מביטים בטיילור, ובמיוחד בישבנה, ונדהמים מהמראה המיוחד והלא שגרתי של האישה הזאת. נפרדתי ממנה לשלום והלכתי לחנות של אתי, להיפרד גם ממנה ולהודות לה.

למחרת בבוקר יצאתי מניו אורלינס הקסומה. היעד שלי: להגיע בשלושה ימים לדלריי ביץ' פלורידה, לבית של אלי, ידידה שלי. מרחק של כ-1700 ק”מ. בהצלחה.

שלום לך ניו אורלינס, עיר שבה רב הנסתר על הגלוי. זו עיר של חטאים, עיר של מלאכים, עיר של רוחות ושדים, עיר של קסמים וכשפים, עיר מהאגדות. עיר מלוכלכת, עיר נקייה, עיר משוגעת, עיר אבודה, עיר שאוהבת. ניו אורלינס בקצה המיסיסיפי יושבת לה ככלה ענוגה ומשומשת שמחכה לחתן שטרם הגיע. התאהבתי.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

5 תגובות

  1. אילנית
    אילנית דצמבר 07 2016, 10:28
    גם לדעתי זה גן העדן

    האמיתי

    השב לתגובה
  2. נתי
    נתי דצמבר 09 2016, 07:46
    ניו אורלינס בלי מוזיקה ג'ז?

    מועדון אחד לפחות עם תיאור של הג'ז הקלאסי והזמרים הזקנים. חסר לי מאד

    השב לתגובה
  3. יעל נ.
    יעל נ. דצמבר 10 2016, 13:53
    אני שוקלת להיות הראשונה

    אשה מהאאץ חוצה את ארצות הברית לבד באופנוע.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!