JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (20)

פנסיקולה – החול הלבן ביותר שראו עיניי

חוצה ארה"ב על אופנוע (20) צילום: דניאל ג'ינו
דצמבר 22
19:30 2016

השארתי מאחור את ניו אורלינס המכושפת ויצאתי ברכיבה לכיוון מזרח, במקביל לים, בעודי נמנע מכבישים ראשיים. היעד הוא להגיע לפנסיקולה, פלורידה, הממוקמת בצפון מערב המדינה, כ-50 ק”מ מהגבול עם אלבמה.

תוך כדי רכיבה אני מבחין כי אחיזת הכביש של הלביאה לא טובה, כשאני בולם במצעים רטובים אני מחליק קצת. בעצירת התדלוק הראשונה בדקתי את הצמיג הקדמי – וגיליתי שהוא גמור. רכבתי עליו למעלה מ-10,000 ק"מ במצטבר, הוא את שלו עשה. אני אסחט אותו עוד קצת עד שאגיע למיאמי, ושם אחליט מה לעשות. הצמיג צריך להחזיק לי עוד 1,650 ק"מ, זה לא מעט אבל אפשרי.

והנה הסלולרי שלי שוב מצלצל. מיקי על הקו.

– שמע, אדון ג'ינו. אני לא יודע איפה אתה, אבל שתדע שיש סבירות גבוהה להוריקן בעוד יום-יומיים או אולי שלושה. רק רציתי ליידע אותך. – מה? העונה אמורה להתחיל רק בעוד שבועיים-שלושה. – לא, היא מקדימה. – מיקי, תודה על העדכון. אהיה אתך בקשר כשאגיע לאזור. דרך אגב, שמעת על מישהו שמתכנן לחצות? – איפה, אדון ג'ינו, אני אומר לך יש הוריקן בדרך. – הבנתי. טוב תודה, אצור קשר כשאגיע.

הטלפון הבא היה לאלי, והיא אישרה את דבריו של מיקי. הודעתי לה שאנסה להגיע אליה תוך יומיים ולא שלושה ימים כמו שתכננתי, כדי להימנע מלרכוב בתוך ההוריקן – זה לא נראה לי רעיון מוצלח. ניתקתי. הבטתי לשמים ומשם לכיוון מפרץ מקסיקו, שנראה שלו כל כך באותו רגע. איך פתאום מצאתי את עצמי במצב כזה, להתחרות בהוריקן.

איום ההוריקן רודף אותי עוד מדאלאס, מהרגע שהחלטתי לחצות את האטלנטי. כשאני חושב על המילה הוריקן, האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש היא בוב דילן האהוב עם שירו הנודע. וגם למדתי על התופעה מתי שהוא בקורס מבוא לאקלים. אבל לא חשבתי שאי פעם אצטרך להיפגש איתה… לא תיארתי לעצמי. להרגיש את האטלנטי ביקשתי, והנה – עוד לפני שהגעתי אליו הוא מכה בי.

המשכתי ברכיבה דרך המדינות מיסיסיפי ואלבמה, ובשעות הערב כבר חציתי את הגבול ונכנסתי לפלורידה. הגעתי לפנסיקולה והחניתי את הלביאה כדי לחלץ את הרגליים ולמתוח את הגוף. ליד נקודת החניה היה מעין רציף קטן מעץ שנראה לי כמו מקום נחמד ללכת בו, להירגע ולחשוב.

כשהגעתי לקצה הרציף הבחנתי בשחף. במבט נוסף שמתי לב שהוא תקוע. השחף המסכן בלע חוט של חכה עם קרס בקצה, והחוט הסתבך בין קרשי העץ המרכיבים את רצפת הרציף. מסכן השחף הזה. שלפתי את האולר מכיסי ואחזתי את השחף בעדינות. ראיתי בעיניים שלו כמה הוא סובל, הקרס תקוע לו עמוק בגרון. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לחתוך את החוט בזהירות ולוודא שאיני מושך את הקרס מבפנים, ואז לשלח אותו לדרכו. וכך עשיתי. ליוויתי אותו במבט עד שנעלם במעופו אל תוך אופק. מקווה שהשחף הזה ישרוד. חזרתי ללביאה והמשכתי.

בחצי שעת האור האחרונה, על אחד האיים הארוכים והצרים המורכבים מהחול הלבן, חיפשתי מקום ללינת לילה. הורדתי את הקסדה כדי לתת לראש להתאוורר, השערות עפות להן ברוח ומתפתלות תוך כדי רכיבה. השמש בשלבי שקיעה, היא מלטפת אותי מאחור ומחממת בנעימות. אני מוקף מים, וריח המלח עולה ומתפשט בנחיריי. באופק הרחוק אפשר לראות ענני גשם מקומיים ובמגעם עם קרני השמש הם יוצרים קשת מדהימה. גלי החוף נשברים בסדר מופתי לאורך שפת הים הלבנה. הלביאה נוהמת לה בשקט, אני אחד איתה. השלווה נוטפת מכל דבר שהעין רואה והצלילים החודרים לאוזניי עוטפים את כל הסובב בהרמוניה מושלמת. ואני חושב שכך בוודאי מרגיש השקט שלפני הסערה.

לאחר כמה דקות של רכיבה פניתי אל אחד מחופי הרחצה, שבשעה זו כבר היו סגורים. אין כאן נפש חיה, רק אני, הלביאה ושלט "אין כניסה". נכנסתי בכל זאת ורכבתי לקצה המערבי של החוף. מולי סככה ומתחתיה שולחן ארוך שכמו כתוב עליו באותיות גדולות: "זה המקום שלך, דניאל ג'ינו". התמקמתי. ביני לבין הים רק רצועה של כ-50 מטר של חול לבן ונקי, החול הכי לבן שראיתי בחיי. פרשתי את מזרון השדה ואת שק השינה על השולחן, חלצתי את מגפיי והתחלתי מהלך יחף על החול הלבן במשך כל אותה שקיעה. ניסיתי לא לחשוב על ההוריקן. חזרתי לשק השינה שלי ונרדמתי מיד לקולות הים, הרוח והגשם הקל שהחל מטפטף.

מחר מחר מחר… צפוי לי יום מעניין. אני חייב להגיע לבית של אלי לפני ההוריקן. תחזיקו אצבעות, כי שלי לא הולכות לעזוב את המצמד והבלם. ומה יהיה על הצמיג הקדמי…

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

4 תגובות

  1. נהוראי
    נהוראי דצמבר 23 2016, 11:09
    מרתק

    טיול קרבי, מעניין מה יקרה בפרק הבא! שמור על עצמך

    השב לתגובה
  2. ורד מעוז
    ורד מעוז דצמבר 26 2016, 09:47
    טיול של יותר משבוע קשה לי

    אחרי 10 ימים אני משתגעת
    ואתה מסתובב חודשים
    צריך נשמה מיוחדת

    השב לתגובה
  3. מרסל
    מרסל דצמבר 27 2016, 10:06
    למה לא תגיע לאלסקה

    אם כבר אתה משוטט במקומות נידחים

    השב לתגובה
  4. עמוס
    עמוס ינואר 07 2017, 16:53
    אהבנו

    מתגעגעים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!