JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חוצה ארה"ב על אופנוע (25)

השאגה האחרונה

חוצה ארה"ב על אופנוע (25) צילום: Jacobolus Wikimedia Commons
מרץ 21
19:30 2017

אחרי שהדודים הודיעו לי שלא אוכל להישאר בביתם בוושינגטון, ואחרי שהתקשרתי לאנדרו ומצאתי מקום לינה בניו יורק, נשכבתי על הגב במיטה והבטתי לעבר התקרה. הרצתי בראש את החודשיים שחלפו מאז ששחררתי לראשונה את המצמד ויצאתי למסע חוצה ארה"ב מביתם של גיא ואשירה באורנג' קאונטי, קליפורניה.

הדניאל של אז זה לא הדניאל של עכשיו, הוא השתנה קצת, הוא עבר דרך. עליות וירידות, מחלפים והסתעפויות, סערות וסופות, נופים משתנים ועוצרי נשימה, אנשים, אנשים מדהימים שהדרך הפגישה אותי איתם. נדמה כאילו יד מכוונת הובילה אותי אליהם. האנשים שפגשתי היו לי כמלאכים שומרים וכמורי דרך. ואתם בטח זוכרים שבכלל התחלתי את המסע עם הבהמה, האופנוע הראשון שלי, שהתקלקל ברכס הסיירה נוודה.

רצף נקודות של רגעים, זוהי הדרך, רגעים המתבטאים בקשת רחבה של תחושות שאת חלקן עוד אצטרך לעכל, רגעים שבהם אתה עומד מול עצמך בלי מחסומים, בלי שקרים, רק אתה והחולשות שלך. זהו החופש האמתי – החופש לעמוד מול הפחד, מול עצמך. העולם יכול להתערער בכל רגע, בכל רגע אתה עומד מול הלא-נודע, פועל במרחב לא מוכר, שנות אור מחוץ לתחום הנוחות שלך, אתה לבד אך יחד עם זאת לעולם לא בודד.

הדבר היציב היחיד הוא האמונה בצדקת הדרך, הרגשה פנימית שלא מרפה ומדרבנת אותך להמשיך. אתה סמוך ובטוח בהחלטתך – שבחרת בפנייה הנכונה מתוך אין-סוף הפניות שעמדו לפניך, אתה לא מביט לאחור ולא שואל את עצמך מה היה יכול להיות אם…? אתה כאן וזה מה שיש.

לפני שיצאתי לדרך ביקשתי לראות את אמריקה, וב-17 המדינות שרכבתי דרכן הדרך בהחלט היטיבה עמי, האירה לי ופקחה את עיניי, הפגישה אותי עם אמריקה האמתית על צדדיה היפים ועל אלו שפחות, בלי מייקאפ ובלי פילטרים, פשוט כמו שהיא, ענקית, עוצמתית, חצויה ומפולגת, עשירה וענייה, מנוכרת וחמה, שחורה ולבנה, אמתית ומזויפת, שבורה ומדהימה, סואנת ושוממת, מסוממת. אמריקה של טראמפ וקצת מזו של הילרי, היא בהחלט ניסוי אנושי מעניין שאני לא מספיק בטוח לגבי הצלחתו.

אמריקה, איזו מראה שאת הצבת לי.

אני עדיין שוכב במיטה בביתם של דודיי ומביט בריכוז בתקרה. "יהיה בסדר, כבר בסדר". עוד אלפי קילומטרים לפניי, אין מה לסכם יותר מדי. יש עוד ניו יורק והאטלנטי ואז אירופה וגם אסיה ואז הפסיפי. יש עוד להקיף את העולם בלי מטוסים, העיקר לעמוד זקוף וללכת ישר, גם כשהוריקן נושף בעורף.

מעודד התקשרתי אל ג'יימס סוכן האניות: "ג'יימס שמע, אני מוכרח שתמצא פתרון לעניין הוויזה, אני צריך לחצות את האטלנטי".

ג'יימס, ששמע בקולי עד כמה אני זקוק לו, ענה: "תן לי לבדוק עוד אנייה אחת ואחזור אלייך".

"ג'יימס, תפזר את אבק הקסמים שלך. אני צריך אנייה".

אחרי שעתיים הוא חזר אליי במייל: "חדשות טובות אדון ג'ינו, מצאתי לך אנייה. היא יוצאת עוד חודש מדרום קרוליינה, מצ'ארלסטון. ב-12 ימי הפלגה היא תגיע לדרום ספרד לנמל של אלחסירס".

מדהים! כתבתי לו חזרה: "תודה ג'יימס, זה בדיוק האזור שאני צריך להגיע אליו, אנדלוסיה!". יש אנייה ומסתבר שיש לי גם חודש לחיות בניו יורק.

בבוקר למחרת רכבתי לסוכנות האופנועים כדי למכור את הלביאה שלי. זו הפעם האחרונה שאני רוכב עליה. הלביאה שלי. כל פעם שנגעתי בה, ב-300 הקילוגרמים שלה, כל פעם שהחלפתי שמן, שבדקתי לחץ בצמיגים, שתדלקתי, כל פעם שעליתי עליה, שהנעתי אותה, שהורדתי אותה מהרגלית, כל פעם שאחזתי את הכידון שלה, כל פעם שאצבעותיי ליטפו את ידיות הבלם והמצמד, כל פעם ששמעתי את המנוע שלה שואג במגע עם הרוח או משנה את המקצב בין הילוך להילוך, כל פעם שרטטתי יחד איתה בדרכי העפר – יצר זרם פורץ של אדרנלין, של אושר, שבקע מלבי ושצף בתוך ורידיי ועורקיי.

בכל פעם היא שיגרה אותי אל הלא-נודע ומתחה את גבולות נפשי. בכל פעם ידעתי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה, כל רוכב יודע זאת, זה היופי, הקסם, העוצמה שברכיבה, הראש צלול ונקי, אי אפשר לסטות, חובה להישאר מרוכז ודרוך, נוכח, חובה לקרוא את הדרך ולא רק לראות אותה, לשמור על שיווי משקל ועל איזון. אבן חצץ קטנה או כתם לא ברור על הכביש, משאית שעוקפת – הם בקלות יכולים לסיים את הסיפור.

אבל עכשיו זו באמת הפעם האחרונה שאני סוחט את המצערת והמנוע שלה שואג, זו השאגה האחרונה. כמה עוצמה, 1150 סמ"ק המצטמצמים ל-85 כוח סוס. אני חובק אותה ברגליי, את המנוע שלה, היא ואני אחד.

הגעתי לסוכנות, חתמתי על הניירת, הורדתי את לוחית הזיהוי שלה והשארתי אותה שם בין עשרות האופנועים שבחצר. וכך, בלי שטיחים אדומים, בלי זיקוקים, בלי שמפניות, בלי במות וזרקורים, בלי גביעים ומדליות, ללא קולות תרועה, בשקט, רק עם עצמי, סיימתי עכשיו פרק – "ים אל ים" גרסת ארה"ב 2016, פיצחתי.

עזבתי אותה שם בלי להביט לאחור. הלביאה, זר לא יבין זאת… כמה את מדהימה ועד כמה את חלק ממני, את איבר מגופי. אתך הגעתי למקומות שבדמיוני היה לי קשה לצייר, דרכך הגעתי אל עצמי ברובדים שלא תיארתי שניתן, את הובלת אותי, את הראית לי, שמרת עליי, כמה אושר הכנסת לחיי. אין עוד כמוך ולעולם לא תהיה, לביאה שלי. אדם ומכונה, איך שחומר הופך לרוח.

יומיים לאחר מכן, בבוקר ה-11 בספטמבר – בדיוק 15 שנים אחרי – דוד שלי הסיע אותי לתחנת האוטובוס בדי-סי. ירדתי מהאוטו ופתחתי את דלת תא המטען כדי להוציא את התרמיל שלי, ודוד שלי הביט בי דרך המראה הקדמית, רק את עיניו ראיתי. "דניאלי", הוא קרא לעברי.

הבטתי בעיניו שהשתקפו במראה, עניתי: "כן דוד".

"אני מאחל לך שתגיע לכל היעדים שלך".

"תודה דוד יקר, תודה, שתהיה לך שנה טובה ומתוקה".

סגרתי את דלת תא המטען ועליתי לאוטובוס שתוך ארבע שעות נסיעה עתיד להוריד אותי בלב הסואן של ניו יורק, במנהטן.

קדימה, באו ניתן איזה ביס של חודש בתפוח הזה!

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

7 תגובות

  1. גדעון
    גדעון מרץ 21 2017, 19:52
    זהו נגמר?

    חבל
    אחרי כל זה חזרת לארץ לחיי שגרה

    השב לתגובה
  2. נהוראי
    נהוראי מרץ 22 2017, 18:52
    ישר כוח

    בהצלחה בהמשך הדרך!

    השב לתגובה
  3. גלית אמסלם
    גלית אמסלם מרץ 23 2017, 13:16
    די עם האופנועים

    אתה כבר לא ילד
    זה מסוכן מידי

    השב לתגובה
  4. ברק
    ברק מרץ 23 2017, 20:05
    הדמעה הראשונה...

    וואלה ריגשת אותי…
    אני מדמיין אותך בסיטואציות ״גלעדי״ אתה נשמה אמיתית…!!
    אוהב ומתגעגע יא מאסטר ❤️

    השב לתגובה
  5. עמוס
    עמוס מרץ 24 2017, 12:05
    אוהב ומתגעגע

    האושר אכן מתחת לאף…כשהידיים על מצערת היד.

    השב לתגובה
  6. ודים
    ודים מרץ 24 2017, 12:22
    חתיכת מסע עברת שם

    כיף לקרוא את זה. שמח שהמסע עבר בשלום!

    השב לתגובה
  7. נחמיה מזרחי
    נחמיה מזרחי אפריל 13 2017, 00:06
    כל הכבוד על הדבקות במטרה

    כל הכבוד

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!