JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הוואי – יעד רחוק ומרתק (1)

טיול בנופים משתנים ששיאו באי מאווי

הוואי – יעד רחוק ומרתק (1) הוואי צילום: אלון ילין
דצמבר 05
19:30 2017

קבוצת איי הוואי שבאוקיינוס השקט, נמצאת בצדו השני של כדור הארץ. משך הטיסה המינימלי אליה הוא 23 שעות, והפרש הזמן בינה לבין ישראל הוא 13 שעות. האם מסע כזה ארוך באמת שווה את המאמץ? במאמר הזה ובמאמר הבא אשתדל לפרוש לפניכם את כל העובדות כמו גם את חוויותיי האישיות, כך שתוכלו להחליט לעצמכם.

מכיוון שאין טיסה ישירה ליעד הזה, ההיגיון מחייב שנתיב לכיוון מזרח יארך פחות זמן, הן בגלל המרחק והן בשל כיוון הרוחות. אף שיש טיסות רבות מאוד בין יפן לאיי הוואי, לא הצלחתי למצוא לוח זמנים ותמחור שפוי לכיוון טיסה כזה. אם כך, נותרנו עם הטיסה לכיוון מערב.

כאן האפשרויות רבות ומגוונות וכוללות נחיתות ביניים באירופה, בניו יורק, בלוס אנג'לס, או בסאן פרנסיסקו. נחיתת ביניים בארה"ב דורשת layover של לפחות שעתיים בגלל הצורך לעבור את ביקורת הדרכונים והמכס ולעבור לטיסת פנים. ניתן לטוס בטיסת אל על ישירה ללוס אנג'לס ומשם להמשיך, או בטיסת יונייטד לסאן פרנסיסקו. האחרונה בדרך כלל זולה יותר וגם מאפשרת המשך עם אותה חברה להוואי ושיתוף עם טיסות פנים בין האיים. אפשר כמובן להוזיל את המחיר בטיסות הכוללות כמה עצירות ביניים וחברות זולות יותר, אך גם כך זוהי טיסה מפרכת ביותר, ואין טעם להאריכהּ עוד יותר. לבעלי הממון אני ממליץ על טיסה במחלקת עסקים, או לפחות בתיירים פלוס. כדאי גם לזכור שבמרבית האיים המתויירים יש נמלי תעופה בין-לאומיים, כך שלא חייבים לנחות דווקא בהונולולו ולהמריא ממנה.

כידוע, הוואי מורכבת מאיים וולקניים רבים. במסגרת הטיול לא ניתן כמובן לבקר בכולם, על כן כדאי לבחור לפי הטעם האישי או לפי המלצות. ניתן לעבור בין האיים בספינות, אך עדיף בעיניי בטיסה משום שהיא קצרה (כחצי שעה) ולוח הזמנים שלה מהימן יותר. בעיקרון, הצד הצפוני של כל אי הוא מסולע, בעל מצוקים וגשום, ואילו הצד הדרומי יבש בהרבה, שטוח וחופיו חוליים. מהטעם הזה מלונות הנופש נמצאים בצד הדרומי ואזורי הנוף הפראי ויערות הגשם בצד הצפוני.

נחתנו בהונולולו לקראת צוהרי היום, עייפים ורצוצים לאחר הטיסה הארוכה. אף על פי כן אספנו את הרכב השכור ויצאנו לדרך, שהרי כך אפשר למצות ולחוות את האיים באורח הראוי ביותר. שדה התעופה נמצא קרוב לבירה, וכך מצאנו את עצמנו כעבור כחצי שעה במלון הילטון ואיקיקי הנמצא בקו שני מהאוקיינוס. אין לי דברים רעים להגיד על המלון, אבל גם לא תשבחות מיוחדות. אציין רק שמהקומה הגבוהה שבה התאכסנו, נשקף לנגד עינינו המראה המקסים של האוקיינוס עם שלל הגולשים, ומנגד המראה המפורסם של Diamond Head שהוא למעשה לוע של הר געש כבוי, אתר שבהחלט שווה ביקור.

מלונות הנופש הטובים והיקרים יותר, נמצאים כמובן על רצועת החוף, לאורך שדרת Kalakaua, שהיא לב ליבה של ואיקיקי, ובה מרוכזים גם מרבית המסעדות, בתי בקפה, הברים וחנויות למכביר. את שארית היום בילינו בשיטוט ברחובות, ובצעידה על שפת הים שהיה שקט לחלוטין. הצלחנו למשוך עד שמונה בערב ולא נותר לנו כוח, אלא לאכול במסעדה הדי עלובה של המלון. למי שאינו גולש מתחיל, אין הרבה מה לעשות בוואיקיקי, פרט לביקור בכמה אתרים פולינזיים. רצועת החוף אומנם נהדרת, אך כמותה תמצאו גם במקומות רבים בעולם, וקרובים הרבה יותר.

למוחרת היום נסענו לפרל הרבור הידועה, על שלל אתרי המורשת שלה. זהו בהחלט מקום מעניין בזכות ההיסטוריה שלו ששינתה את מהלך מלחמת העולם השנייה. שווה להקדיש למקום לפחות שעתיים ולבקר באזור הספינות השקועות, או לעלות לסיור על אוניית המערכה הענקית, "מיזורי", האחרונה שהוכנסה לשירות בארה"ב (1944) והוצאה "לגמלאות" ב-1995, על סיפונה נערך טקס הכניעה של יפן. אינני זוכר בדיוק, אולי מפאת היעפת, מה עשינו באותו יום, פרט לכך שאכלנו במסעדה איטלקית טובה ויקרה בשם Taormina.

את היום השלישי הקדשנו לנסיעה סביב החוף הדרומי היפהפה, עתיר המצוקים והזרוע פה ושם חופי רחצה חוליים. המשכנו לחלק הדרום-מזרחי שבו יש כמה חופים מקסימים, הרבה יותר אטרקטיביים לגולשים מאשר חוף ואיקיקי. בערך לאחר שליש מהדרך, מול כביש הרוחב של האי, ישנה עיירה בשם קאילואה ובה חוף רחצה יפהפה. בכביש הגישה לחוף עומדת מסעדה מקומית נחמדה ביותר .Buzz's Steakhouse , מי שמזדמן לאזור וקיבתו מציקה לו, טוב יעשה אם יעצור לארוחה קלה. משם המשכנו לחלק הצפון-מזרחי שהוא הרבה יותר שטוח ואין בו אטרקציות תיירותיות מיוחדות, פרט למרכז התרבות הפולינזי – זהו מעין Epcot המוקדש לאיים הנקראים פולינזיים, והוא למעשה פרויקט ללא כוונת רווח, שנועד לממן את אוניברסיטת בריגהאם-יאנג של הוואי. לאחר ארוחת בופה סטנדרטית המלווה בריקודים שבטיים, חזרנו למלון די מאוכזבים.

ביום הרביעי לשהותנו בהוואי, טסנו לאי מאווי ונחתנו בשדה התעופה של Kahului, השוכן בצד הצפוני של המותן הצרה של האי. מלאי מרץ יצאנו ברכב השכור לכיוון דרום-מערב וסיירנו לאורך החוף הצפון-מערבי החולי האין-סופי, חולפים על פני עיירות ואזורי נופש יפהפיים, שהמשובח שבם הוא קאאנאפאלי ובו מלונות מפוארים בעלות של כ-500 דולר ללילה.

בצדי הדרך ניצבים רוכלים שמוכרים קוקוסים ענקיים, לא יכולנו שלא לעצור ליד אחד מהם, ולקנות ממרכולתו. שתינו את המיץ הלא-כל-כך-טעים, אכלנו את הציפוי הפנימי הדק והעדין ו"סימנו וי" על החוויה הזאת. עם הגיענו לפינה הצפונית ביותר של מאווי, חוף הונוקוהאו, שמנו לב לשינוי האדיר בנוף. מחוף שטוח וזהוב השתנה הנוף למצוקים ומפרצונים קטנים וגדולים המבהיקים בצבע כחול/סגול עמוק. בהמשך הדרך, ולמרות דלילות התנועה, החלטנו להמשיך בדרכנו בנוף של הרים ומצוקים, בכביש מפותל וצר, המספיק בחלקו בקושי למעבר רכב בודד. מפעם לפעם חצינו נחלים קטנים ועברנו בגשרונים האסורים לתנועת רכב כבד. רק עם חשיכה מוחלטת הגענו לכביש "נורמלי" שהוביל אותנו למקום הלינה שהזמנו. טיול רכוב לא קל, אך בהחלט שווה כל רגע!

את שני הלילות הבאים העברנו באכסניה קטנה בשם Old Wailuku Inn at Ulupono, שבה כשמונה חדרי אירוח מקסימים בתוך שני מבנים לשימור. החדרים מרווחים ומרוהטים באלגנטיות ובמקום מוגשת ארוחת בוקר מקורית לכל האורחים באותה שעה. זהו מקום מקסים ובהחלט כדאי להתאכסן בו. בערב יצאנו לאכול במסעדה The Mill House, השוכנת במטע קפה ישן שהוסב לגן בוטני. המקום מקסים, מזכיר את חוות רונית משודרגת בכמה דרגות, האוכל טעים, הכול קצת יומרני והמחירים בשמיים.

לצערנו נותר לנו רק יום אחד נוסף ולכן יצאנו די מוקדם, במונחים שלנו, לכיוון מזרח לאורך החוף הצפוני של האי בדרך The Road to Hana, החולפת בכביש מפותל בתוך יער גשם מופלא ואין-סופי ובו עשרות נחלים ומפלי מים קטנים ובינוניים. לאורך הכביש הצר יש נקודות עצירה רבות שבהן ניתן להשקיף על הנוף הקסום וגם לצאת למסלולי הליכה קצרים ובינוניים, או להשתכשך בפלגים ובבריכות שלרגלי המפלים. בעשרות המפרצונים הפזורים לאורך החוף יכולים הגולשים המנוסים ליהנות בתקופת החורף מגלים גבוהים כמו שרואים בסרטים. רוב התיירים מגיעים לעיירה האנה הנחמדה, שבה יש כמה מסעדות סבירות, ופונים 180 מעלות וחוזרים בדרך שבה באו.

מהאנה מערבה ממשיכה הדרך בכביש צר עוד הרבה יותר מהקודם, כביש רעוע ומשובש המתפתל בין יערות וגיאיות היורדים במורד תלול אל הים. הדרך המשובשת הופכת לדרך כורכר, שבאופן פרדוקסאלי, נוחה יותר מהכביש וגם רחבה יותר. אם איני טועה, חברות השכרת הרכב אינן מחילות את הביטוח על קטעי דרך אלה. על כל פנים, די מהר, ברגע שמגיעים לפינה הדרום-מערבית של מאווי, חל בנוף שינוי קיצוני.

מכאן והלאה נוסעים צפונה על מורדו של הר הגעש הגדול Haleakala, הכביש סלול על שדה לבה עצום ללא שום צמחייה, ומגיע עד לאוקיינוס השקט ללא רמז לחולות המפורסמים של חופי הוואי. בהמשך פונה הדרך צפונה ומובילה לכביש העולה לפסגת ההר בגובה של מעל שלושה קילומטרים ומשם אמורים לראות שקיעה מרהיבה. אלא מאי, גשם החל לרדת, כך שהגענו קצת מאוחר וכשעצרנו לשתות קפה, הסבירה לנו המוכרת שהדרך תיארך יותר מהצפוי בגלל הערפל, וגם אם נגיע לקראת השקיעה לא נראה אותה כי השמש תימצא מתחת לגובה העננים. בלב דואב נאלצו לנטוש את התוכנית המקורית ולהמשיך לכיוון האכסניה.

בדרך אפשר לעצור במרכז קניות Maui Mall ובו מבחר חנויות, כולל ויקטוריה סיקרטס, לשמחת הנשים שבינינו. באזור יש שתי מסעדות שזוכות לציון גבוה באתרים המובילים. Tante's Island Cuisine הוא מקום שאסור לעבור את מפתן הדלת שלו! לעומת זאת, "ביסטרו קזנובה", השוכנת מעבר לכביש במרחק 100 מטרים, היא מסעדה איטלקית המגישה מאכלים עשויים ממצרכים משובחים ובהכנה מדויקת, וגם התמחור הוגן ומפתיע.

שהייתנו במאווי הגיעה כמעט לקיצה, ובצער רב נאלצנו להיפרד מהאי השני בגודלו בהוואי ולהמריא למוחרת בבוקר לאי הגדול, הלא הוא הוואי. על קורותינו שם אמשיך לספר במאמר הבא.

על המחבר / המחברת

אלון ילין

אלון ילין

עורך מדור: רפואה. פרופ', לשעבר מנהל המחלקה לניתוחי בית החזה ב-שיבא, פרופ' אורח באוניברסיטאות קורנל והרווארד ופרופ' חבר באוניברסיטת ת"א. פרסם כ-130 מאמרים בעולם. כיום בין היתר בבי"ח ברזילי שם פתח שירות חדש לניתוחי בית החזה, מקדיש ממרצו בסיוע לאוכלוסייה בפריפריה.

4 תגובות

  1. תהל בן משה
    תהל בן משה דצמבר 05 2017, 19:52
    וואי. נדמה לי שזה רק לעשירים

    שכבר ראו הכל. כנראה לא מתאים לתרמילאים זרוקים עם כל הגשם.

    השב לתגובה
  2. צורי
    צורי דצמבר 06 2017, 13:22
    והגלים הגדולים עם הגולשים

    איפה הם?

    השב לתגובה
  3. עודד זיגל
    עודד זיגל דצמבר 06 2017, 18:44
    כנראה שאיי הוואי זה מקסימום פעם בחיים

    אם הכלל כי אין שם כנראה מי יודע מה לעשות

    השב לתגובה
  4. חגית נעמן
    חגית נעמן פברואר 18 2018, 11:28
    אתה כבר השני שמדווח על המקום

    ללא התלהבות מיוחדת
    בקיצור רק למי שכבר ראה את כל הדברים הסטנדרטים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!