JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ממסעות הצלב עד תבוסת וישי (2)

חופשה שלווה במחוז אוברניי, צרפת

ממסעות הצלב עד תבוסת וישי (2) צילום: אבי גולדברג
יולי 17
19:30 2018

כפי שהבטחתי בסוף חלקו הראשון של המאמר, בחלק זה אספר על הנסיבות שהביאוני לאוברניי במקום, למשל, לתאילנד. מלכתחילה תיארתי את המשיכה שבאה מהלב, ועתה אתאר את המשיכה למקום שבאה מחלק אחר של הגוף האנושי, ושאותו צריך לרצות לפחות שלוש פעמים ביום.

בפינת הרחוב שבו התגוררתי לפני שנים בפריז, שכנה מסעדה קטנה. המסעדה התהדרה בתפריט מזון משובח, אופייני למחוז אוברניי. כשחלפתי על פניה חדשות לבקרים שאפתי אל קרבי את הריחות שהתפשטו מהמטבח אל עבר המדרכה, ריחות המיטיבים עם ההולכים והשבים הרגילים לצחנת מפלטי דיזל מכל מכונית רנו קטנה. ובכן באותה מסעדה קטנת מידות, המפתה בריחותיה, התמכרתי למיטב הבישול הכפרי של חבל ארץ זה.

מיטב הנקניקים, הגבינות והירקות מגיעים ממחוז אוברניי היישר לשולחן הסועדים. מייד מתעורר בך רצון עז לארוז מזוודה קטנה ולתור את הארץ הטובה, השופעת נקניקים, כאלו המתוארים "בעלילות הענקים גרגנטואה ופנטגרואל" מאת רבלה. אלא שנסיבות החיים דחו את הנסיעה לשם בכעשרים שנה.

צילום הפסל

פסלו של רבלה בשינון על גדת הויין

.

דלפק עם מוצרים

יום שוק בכפר סנט ג'רווז דה אוברניי

כשגמלה בליבי ההחלטה לרדת לאוברניי, אילצו אותנו שביתות הרכבות המסורתיות להמריא בטיסת אייר פראנס מפריז לשדה הקטן שבקלרמון פראן. במאמר מוסגר אוסיף שאת הדרך חזרה נאלצנו לעשות ברכב שכור, שהרי גם אייר פראנס אינה נקייה ממחדלים.

בצפון מחוז אוברניי שוכנת לה עיר מעיינות המרפא והמים המינרליים הידועה – וישי. מזלן הרע של ערים הוא לעיתים כתם שדבק בשמן, "על לא עוול בכפן".

העיר השלווה שהתפתחה בשלהי המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, כעיר נופש ומרחצאות בריאות, הפכה לשם גנאי המסמל את כניעתה המבישה של ממשלת צרפת והאומה הצרפתית כולה ביוני 1940 בפני צבא גרמניה הדורסני.

הכניעה ללא תנאי נקשרה בשם העיר כמו שהסכם מביש אחר נתן למינכן, רק שנים אחדות קודם לכן, את סטיגמת הבגידה בצ'כוסלובקיה והסגרתה לידי היטלר ללא קרב, או כמו העיר הקטנה סיילם במסצ'וסטס, אמריקה שהוכתמה על ידי ציידי "המכשפות" בשלהי המאה ה-17.

כל "חטאה" של וישי היה במספר חדרי המלון הרב שבה, הכביש הנוח המקשר לפריז ומרכזת הטלפון שבעיר. כלומר, בחיפוש דחוף אחר תחליף לפריז כמרכז ממשל, בחרה הממשלה הצרפתית בעיר הרחוקה במרכזה של צרפת לאכסן בה את הבורחים הרבים מפני הקלגסים הנאצים השועטים לעבר פריז.

מווישי נוהל מו"ם קצר על תנאי כניעה, והוקם ממשל חדש בחסות הגרמנים – "ממשלת וישי", שם שייזכר לדיראון עולם. בתום המלחמה הובאו המרשל פטן וראש ממשלתו פייר לאוול למשפט בגין שיתוף הפעולה עם הנאצים.

האירועים הסוערים של מלחמת העולם השנייה חלפו עברו, אוברניי הכפרית נותרה בצל יערות והשתנתה אך מעט. בית האבן המשופץ בן מאות השנים שבו השתכנו למשך עשרה ימים שימש לנו נקודת יציאה. טיילנו בדרכים הצרות והריקות מאדם שבהן רובצות פרות בריאות בשר מגזע מקומי "פרנדז" ופרות עצלות מגזע "סלרס", מלחכות את העשב ונותנות מחלבן לייצור הגבינה המפורסמת.

במרכז המחוז מתנוססPuy de Dome  הר געש כבוי נמוך קומה, ובפסגתו הקטומה ניצב מקדש משוחזר לאל מרקורי, זכר להכנעת השבטים הגאלים, בני המקום, על ידי מי ששאף להיות הקיסר הראשון ברומא, אך נרצח בשל שאיפותיו, יוליוס קיסר.

בימי שוק מציגים איכרי האזור את תוצרתם ברחובו של כפר. אלו ימים של מפגש קהילתי שבועי שוקק, וכולם מתכנסים יחדיו בבית הקפה המקומי ללגימה. "הבר טבק" הישן והטוב של צרפת עדיין מספק אפריטיף של לפני צהריים במחיר שווה לכל כפרי. על כותלי הבר מתנוססות כרזות המציגות את דיוקניהם של רומי שניידר, אלן דלון הצעיר, לינו ונטורה השרירי – כולם אלילי שנות ה-60.

דומה שהזמן עצר מלכת בחבל ארץ זה. חלפנו על פני השדות וכיוונו פעמינו על פי שילוט מוזר שמשך את תשומת ליבנו, אל עבר מקדש מוזהב שגגו נצנץ בין השדות. מקדש זה הוקם על ידי חסידי הבודהה, האיש מהמזרח. פסל ענק שלו שוכן בתווך המקדש. בניגוד למרכזי חב"ד, במקום שורר שקט מוחלט. את החרב של יוליוס קיסר החליף הצלב של אורבנוס השני ואת האחרון מחליפים נזירים בודהיסטים המשוטטים מסביב למקדש הזוי בין שדות.

צילום המקדש מבפנים

מקדש בודהה באוברניי

אלו המבקשים להשתתף בחיי קהילת הבודהיסטים, מגיעים מרחבי היבשת הישנה שוכרים או רוכשים בתים כפריים באזור ומתקבצים סביב המקדש. כשלעצמי, מצאתי באזור רוגע רב ללא צורך במדיטציה בודהיסטית. די בישיבה על ספסל אל מול אגם, בהייה באדוות הקטנות ובהשתקפות קרני השמש במים, ובהמהום שירו של בראסנס על שבחי הספסל הציבורי. די בניתוק הנייד לשעה כדי לשכוח את עפיפוני האש וליהנות משלווה כפרית.

על המחבר / המחברת

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

5 תגובות

  1. יוסי שמחון
    יוסי שמחון יולי 18 2018, 13:36
    גם אני בעד תיירות למקומות רגועים

    שהאוירה בהם נותרה כמו בעבר הרחוק, שיש להם ניחוח מקומי ולא עוד מקום גלובלי, ובעיקר שאין בהם המוני עדרי אנשים שנוהרים ברחובות

    השב לתגובה
  2. משה אטיאס
    משה אטיאס יולי 19 2018, 12:49
    לנסוע למחוזות עלומים

    לא בבית ספרנו

    השב לתגובה
  3. גיורא לבני
    גיורא לבני יולי 20 2018, 13:48
    ועצות מעשיות

    למי זלא מכיר את האיזור

    השב לתגובה
  4. יהודית גלר
    יהודית גלר יולי 22 2018, 13:38
    הדרך הנכונה לגלות עולם ולהנות

    לנסוע למקומות כאלה לחצי שנה ולחיות שם ברגיעה תוך הכרת האנשים והסביבה בדירה שכורה ולא במלון.

    השב לתגובה
  5. ראובן שפילמן
    ראובן שפילמן ספטמבר 11 2018, 13:01
    הייתי באזור

    כמוך גם אני אהבתי
    אוטנטי וכמעט לא תיירותי מלאכותי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!