JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יום כיפור בברוקלין

סתיו בניו יורק (3)

יום כיפור בברוקלין מפקדת חב"ד בניו-יורק צילום: דניאל גינו
דצמבר 27
19:30 2018

במהלך השהות בניו יורק הזמין אותי נוח, שהיה חניך שלי, להופעה של הלהקה שלו באחד מהמועדונים ליד הווילג'. הלהקה עושה קאברים לשירי רוק קלאסיים ויש להם גם כמה שירים מקוריים. נוח מנגן מדהים, אבל הוא כל כך צנוע שהוא לא מבין איזה כוכב הוא. הלהקה שלו נשמעת נהדר והסולנית של הלהקה היא בחורה גדולה עם קול עצום שנדמה כאילו מישהו זרק רימון על הבמה והשבבים שיוצאים מהקול שלה חודרים לך לנפש באלפי ריקושטים ומשאירים אותך בהלם.

ניו יורק, ניו יורק, לא תכננתי לחלוף בך אך הנה שוב הצטלבו דרכינו.

אחרי כמה ימים של חיפושי דירה הפנה אותי נוח אל בחור ששמו ג'ימסון, בחור עדין וססגוני שעובד לפרנסתו בברוקלין כשרת במעין קומונה הנקראת אוטופיה. ברגע שנעמדתי מול הבניין הבנתי שזה המקום שלי. לכל אחד מ-15 הדיירים במקום יש חדר פרטי, והחללים של המטבח, השירותים, המקלחת והסלון משותפים לכל קומה. פעמיים בשבוע יש ארוחה משותפת לכל הדיירים. כמה מהחדרים מושכרים לתקופות קצרות. בבניין ארבע קומות וגג עצום שממנו רואים את קו הנוף של מנהטן.

שכרתי חדר לשלושה שבועות. בחדר שלי היה חלון שהאיר את חלל החדר ודרכו יכולתי לצאת לגרם מדרגות החירום, שיצר מרפסת קטנה ציורית ומאולתרת שהשקיפה מגובה צמרות העצים על הגינה המשותפת למטה. החדר בסיסי, בדיוק מה שהייתי צריך, שולחן כתיבה, כיסא ומיטה. הבניין עצמו ממוקם בשכונה לכאורה לא כל כך אטרקטיבית לאדם הלבן הממוצע – תערובת של מהגרים מכל העולם, ג'מייקנים, סנגלים, בנגלדשים, מקסיקנים, תימנים, איראנים, סינים, וייאטנמים, הכול מהכול. אני מצאתי בשכונה הזאת קסם רב. הבעלים של המבנה ומנהל הבית הוא בחור חצי סעודי שחלם ליצור קהילה שיתופית בלב הלוע הקפיטליסטי. בחור מיוחד ועדין עם דעות מעניינות. רוב הדיירים צעירים שעוסקים באמנויות שנות וחלק פעילים סביבתיים שעובדים עבור עמותות שונות, "כאלו שחושבים קצת אחרת".

ברוקלין שונה מאוד ממנהטן. מרווחת, נמוכה, שקטה יותר ובחלקים מסוימים מלאה ביהודים, אבל ממש מלאה. ירושלים בקטן. החלטתי שאם אני כבר פה אני חייב לראות את הבית של הרבי בשכונת קראון הייטס, הפנטגון גרסת חב”ד. זה היה לפני ראש השנה וברחוב היו פזורים דוכנים של ארבעת המינים, אווירת חג באוויר. הגעתי הנה כדי לקנות לאנדרו תפילין. נכנסתי לבניין הרבי, שהיה מלא עד אפס מקום בחסידים. ניגש אליי אברך צעיר: "הנחת תפילין היום?" "כן, תודה," עניתי. "רוצה שאראה לך את הבית של הרבי?” בטח שרציתי, ונזכרתי שראיתי בדיוק את אותו הבית בכפר חב"ד. הודיתי לאברך הצעיר ויצאתי. בארוחת החג הראשונה התארחתי בבית חב"ד, לא רחוק מהבניין שלי, וביום החג השני הזמינה אותי משפחתו של אנדרו לסעוד עימם בביתם הנמצא בלונג איילנד. ניו יורק טובה אליי מאוד.

כשבוע לפני תאריך ההפלגה המיוחל שלחתי מייל לסוכן האוניה – "אליסיה", זה השם שלה – כדי לוודא שאין הפתעות ושהכול מובן בקשר להצטרפות שלי להפלגה. בשיחה איתו אמר שישלח לי מייל עם כל הפרטים הרלוונטיים, כולל שעת ההיקשרות לרציף. כאן, קוראים יקרים, יש נקודה שאני מוכרח לציין: בניגוד לרכבת או אוטובוס וגם מטוס, המשפט "פספסת את הרכבת, אבל לא נורא, תבוא עוד אחת" – אינו נכון בעליל בכל מה שקשור לאוניות. פספסת את האונייה – סביר מאוד להניח שלא תבוא עוד אחת אחר כך. לכן על "האליסיה" האהובה שלי, ימות העולם, אני עולה ויהי מה!

יומיים לפני התאריך התקשרתי שוב לסוכן. הוא עונה, “שמע מיסטר ג'ינו, אני מתנצל אבל אני לא יכול לדבר, כרגע מפנים אותי מהמשרד. הוריקן "מתיו" בדרך אלינו. אעדכן אותך ברגע שיהיה לי מידע רלוונטי, סליחה." ומנתק. תבינו, אני חייב לדעת לפחות 48 שעות קודם. יש לי אוטובוס של 17 שעות מצ'יינהטאון שבניו יורק לדרום קרוליינה והוא יוצא רק פעם אחת ביום.

נו באמת, מה? מה? מה לעזאזל קורה פה עכשיו? אני לא מאמין שזה קורה לי. הייתי פה חודש רק בגלל האונייה הזאת. עוד הוריקן? חשבתי שהתופעה הזו מאחוריי והנה היא ממשיכה לרדוף אותי. אמריקה לא רוצה לתת לי ללכת, ואני – די, אני כבר ממש מוכן לעזוב אותה.

כל הנמלים של מזרח ארצות הברית מושבתים עד להודעה חדשה. אני עושה פה את כיפור. חשבתי שאהיה כבר בים. ושוב אני מוצא את עצמי נשכב על המיטה, הפעם בחדרי הקטן בברוקלין, מביט לתקרה וכל מה שנותר לי לעשות זה לנשום עמוק ולמלמל לעצמי שהכול לטובה ולהודות ולקבל שזה משמים. שוב!

ליום כיפור הוזמנתי לבית הכנסת הפורטוגזי. קיבלתי שני כרטיסים – כן, כרטיסים. חוויה בלתי נשכחת. התלוותה אליי חברה טובה, יבגניה, היא שחקנית כאן בניו יורק. את כל יום כיפור בילינו יחד, היה יום מיוחד מאוד. יום למחרת חזר אליי הסוכן – "האוניה נקשרת בעוד יומיים”. ארזתי את חפציי שהיו בדירה של אנדרו ויצאתי בליווי עידו, שהיה החובש שלי בכמה מהתגליות ובמקרה הגיע לניו יורק במקביל אליי. הוא עזר לי לסחוב את מיטלטליי הרבים, שכללו שלושה תיקים ושתי גיטרות – הטרטוגה שלי וגיטרה של סאני, חברה של איניאקי מטאריפה. היא השאירה אותה בניו יורק אצל מכר שלה וביקשה ממני להביא אותה איתי באונייה. נפרדתי מעידו, וכאן המקום להודות לו שוב. עידו, עזרת לי מאוד, תודה. עליתי על האוטובוס הסיני, הבטתי דרך החלון ונזכרתי ביום שהגעתי הנה לפני כחודש. נפרד מניו יורק, אך יש לי הרגשה שאשוב.

לפנות בוקר הגעתי לנמל בצ'ארלסטון, דרום קרוליינה. "האליסיה" בדיוק נקשרה, האהובה שלי. דמיינתי אותה כמה פעמים. נעמדתי על הרציף וחיכיתי עד שהימאים יסיימו לקשור אותה. "האליסיה" היא אוניית סוחר באורך 300 מטר מהחרטום ועד לירכתיים ובגובה 12 קומות מעל פני הים. תוך כדי ההמתנה אני נושם עמוקות, ממלא את נחיריי בריח. הריח שכל כך התגעגעתי אליו, ריח של מלח מתובל בעשב ים, סולר וחלודה. זה הריח של הים שלי. ברגע שדרכתי על הגאנגוואי (סולם הכניסה) שלה הציף אותי גל של אושר. איזו דרך שהייתי צריך לעבור עד לרגע הזה. בכל צעד שטיפסתי במעלה הסולם נזכרתי באנשים שהדרך הפגישה אותי איתם עד כה. כולם שונים זה מזה אך המכנה המשותף הוא שכולם הרעיפו עליי כמות עצומה של אהבה, חמלה ונתינה. זכיתי.

נכנסתי לגשר, אמרתי שלום לקפטן הפולני והפקדתי אצלו את הדרכון. הקצין השלישי מל ליווה אותי לחדר. 524 שנים ושלושה ימים בדיוק עברו מאז שכריסטופר קולומבוס חיפש לו דרך קיצור להודו. 524 שנים ושלושה ימים אחר כך אני עושה את דרכו מהצד השני.

אומרים שהכדור שלנו עגול, ואני אומר, אם כך לפחות בואו נבדוק ונגלה מה זה אומר…

על המחבר / המחברת

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

4 תגובות

  1. יהודה
    יהודה דצמבר 28 2018, 12:33
    סוף סוף חזרנו לסיפורי המסעות

    אבל זה הפרק האחרון? אין משהו על המסע.

    השב לתגובה
  2. א.
    א. דצמבר 31 2018, 19:24
    אני מבין שנהנית והצלחת

    דווח

    השב לתגובה
  3. נילי בשן
    נילי בשן ינואר 01 2019, 12:27
    תופעת החרדים בעיר ניו יורק מדהימה

    חייזרים שנחתו מעולם אחר ומשתלבים איך שהוא

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!