JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

תזמורת האוקיינוס

טרנס אטלנטי (1)

תזמורת האוקיינוס צילום: דניאל ג'ינו היציאה מנמל צ'ארלסטון
פברואר 14
19:30 2019

שלוש הצפירות של האונייה "האליסיה" העירו אותי. שלוש צפירות שמסכמות את מסע חוצה ארה"ב שלי – ארבעה חודשים, 10,000 מייל, שלושה הוריקנים ואין-סוף רגעים של הכרת תודה. שלוש צפירות שכל כך חיכיתי לשמוע. יצאתי מחדר הקטן שלי בקומה התשיעית ישר לכיוון גשר הפיקוד. הגוררות נקשרו והחלו להדוף את האונייה מהרציף. אני תפסתי לי פינה בגשר כדי לראות ולהרגיש את המתרחש, לספוג את הרגע המיוחל.

השמש מלטפת בעדינות את השמיים ואותי, הים צבוע באין-סוף גוונים של כחול. האוויר המלוח של האוקיינוס ממלא את ריאותיי, הרוח שנושבת בעדינות מפזרת את שערותיי הארוכות לכל עבר. השלווה עוטפת את כל מה שהעין רואה, נדמה שמעולם לא חלף כאן הוריקן. אני עומד כשחיוך ענק מרוח לי על הפנים ובעיניי משתקף לו הנוף שדמיינתי. ואז, כמו בחלום שלא נגמר, אני מביט מטה מקומת הגשר לכיוון הדופן השמאלית, מתפעל מהגובה הרב, ומתחתיי בתוך המים אני מבחין בסנפיר, ואז בעוד אחד, ועוד אחד. אני משפשף את העיניים ומביט שוב, לוודא שראיתי נכון – שלושה דולפינים אפורים שוחים להם בצמוד לדופן. כאילו מנסים לעזור לגוררות למשוך אותנו אל הים, אל האוקיינוס. הנתב לקח את הפיקוד בגשר והתחלנו להתרחק.

המשכתי להסתכל מערבה כל אותו אחר צהריים. הסתכלתי איך אמריקה מתרחקת ונשארת מאחור, לאט לאט האופק סגר עליה והצבע הכחול השתלט, מותח את גבולות התודעה הגיאוגרפית שלי. השמש התחילה לשקוע, לסנוור ולשקף את הזיכרונות. התיישבתי בירכתיים ובהיתי בשובל הגלים ובמערבולות שהפיק מדחף האונייה. הכוכבים יצאו כסדרם והירח גם. המחשבות עלו. המים הללו שסובבים אותך מלמדים אותך שיעור על איזון, על מחזוריות, הכול בסופו של דבר מגיע אליו, שוקע בו ועולה חזרה. האוקיינוס הוא המסנן של הכוכב. הוא המראה האולטימטיבית, הוא מקום שמצד אחד לוקח אותך אך מצד שני מחזיר אותך. איך זה שתמיד בסוף אני מתנקז אליו.

תיאור כללי של האליסיה: היא נבנתה בדרום קוריאה ב-2001, אורכה 300 מטר, היא רשומה בהמבורג ובעלת דגל גרמני. על הסיפון 22 אנשי צוות מהפיליפינים ואיתם שלושה קצינים – מל הקצין השלישי, ג'ארום הקצין השני ופרנסיסקו הקצין הראשון. עוד איתנו הצ'יף הפולני רוברט, הקפטן הפולני יוז'י, יוהן – פנסיונר גרמני על תקן נוסע, האנס – סטאז'ר מכונה בן 17 מגרמניה, ועבדכם הנאמן. סך הכול 30 איש על סיפון האונייה.

סדר היום קבוע: בשמונה בבוקר ארוחת בוקר בחדר הקצינים שבסיפון הרביעי, בעשר בבוקר קפה ועוגה, בשתים עשרה בצהריים ארוחת צהריים, בשלוש אחר הצהריים הפסקת קפה ועוגה שנייה ובשש בערב ארוחת ערב. אין צוות בידור, אין קזינו, אין הופעות, אין בר ולא מסעדה. יש לך הרבה זמן, הרבה ים, הרבה שקט. אם אתה לא רגיל לים, אם את לא רגילה להיות עם עצמך לאורך זמן בלי גירויים חיצוניים – החוויה עלולה להיות לא כל כך חיובית עבורך. אבל אני מת על זה!

ביום השני להפלגה ישבו איתי הקפטן והצ'יף הפולנים לארוחת צהריים. הם היו משוכנעים שאני סוכן מוסד. הם חשבו שיש משהו חשוד ובכלל לא שגרתי בישראלי שנושא דרכון אירופי המצטרף כנוסע לסוחרת שלהם. אחרי השיחה הארוכה, שבה לא הפסקתי לצחוק, קיבלתי אישור להסתובב לבד בכל חלקי האונייה. הצ'יף רוברט הזמין אותי לסיור בחדר המכונות. מדובר במנוע שסביבו בנו אונייה. 18 צילינדרים, כל בוכנה שוקלת טון וחצי.

ביום השלישי להפלגה הגענו למשולש ברמודה. אין שום דבר מיוחד באזור מעבר לסימון המשולש על גבי המפות הימיות שבגשר. בימים הראשונים הייתה לי מעין שגרה, כל בוקר הייתי מקיף בהליכה את האונייה, נעצר בחרטום, מתישב בתוך גומחת החבל כשרגליי נעות באוויר מעל המים, מביט מטה על הגחון העגול ומקשיב לרעש הגלים הנשברים עליו באיטיות בזמן שהאונייה מפלחת את דרכה בים. משם הייתי הולך לירכתיים כדי לחשוב על אמריקה שהשארתי מאחור ועל מה שאמריקה השאירה בי. אחר כך חוזר לחדר האוכל לשתות קפה ואז עולה לחדר, לכתוב, לנגן ולקרוא. בצהריים הייתי יורד שוב לחדר האוכל לאכול ארוחת צהריים עם הקצינים והנוסע הגרמני יוהן, שדרך אגב נמצא על האונייה למעלה משלושים יום – הוא עלה עליה בהמבורג.

יוהן חשב ששיט על סוחרת יהיה הרפתקה נחמדה לכבוד היציאה שלו לפנסיה. מדובר ברואה חשבון גרמני שמעולם קודם לכן לא הפליג על אונייה יותר משבוע. לדעתי הוא היה קצת יותר מדי זמן על האליסיה. כל ארוחה היינו יושבים יחד ומשוחחים, וכמה פעמים קרה שבאמצע השיחה הוא עבר לגרמנית, ואני הייתי מביט בו ואומר, יוהן, אני לא דובר גרמנית, תחזור לאנגלית בבקשה. הוא אדם נעים בסך הכול, אבל הוא כבר יותר מדי זמן בים…

ביום הרביעי באמצע האוקיינוס אני מביט על הים, על הדפוס שהגלים יוצרים. ובאמצע השום מקום הכחול מגיעה ציפור קטנה ובודדה, עפה בתמרון מושלם בגובה של סנטימטרים ספורים מעל המים. מדי פעם היא גורפת עם מקורה את המים ותופסת דג. היא רחוקה מאוד מהיבשה, אני חושב לעצמי. כמה מפליא הקשר בין ציפורים ולב ים. יש בזה ניגוד מרתק. יצא לי לראות ציפורים שבאות למות על האונייה. איזה מחזה, להישען על מעקה שקוע בכחול שמקיף אותך, ופתאום בזווית העין – ציפור קטנה שמגיעה, נוחתת ונעלמת בין עמודות המיכליות. ציפור שנוחתת על אונייה בלב ים, כנראה לא תעוף שוב לעולם…

מעבר לכחול שסביבך עוטפים אותך הקולות של הים. הרוח המשתנה תכופות שורקת באין-סוף תדרים שעולים ויורדים בקצב הגלים, קול המים שניתזים בדופן מהדהד בחללי האונייה ומעניקים נופך דרמטי, רעש חריקת מוטות ההברגה של המיכליות הנעים בטלטולי הגלים – כל אלה יוצרים פס קול שמתווסף ונכנס לך אל תוך האוזן, ובסופו של דבר נשמע כאילו הים הוא תזמורת שמנגת אך ורק לכבודך.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

6 תגובות

  1. שלמה אפל
    שלמה אפל פברואר 15 2019, 17:42
    אם היה אפשר לטייל כל החיים הייתי עושה כך

    אבל מה לעשות שאי אפשר. יש כל מיני התחייבויות בחיים.

    השב לתגובה
  2. שלמה אפרגן
    שלמה אפרגן פברואר 17 2019, 16:27
    לאן פנינו מועדות?

    ספויילר …..

    השב לתגובה
  3. פעם שטתי בספינת משא
    פעם שטתי בספינת משא פברואר 17 2019, 18:41
    כנוסע

    ואז נשבעתי שיותר זה לא יקרה לי
    שעמום

    השב לתגובה
    • ערן פרקש
      ערן פרקש פברואר 19 2019, 13:58
      הניסיון שלי בדיוק הפוך

      למי שאוהב חוויות לא מרובעות יהנה מאוד מאוד

      השב לתגובה
  4. עמוס
    עמוס פברואר 18 2019, 17:53
    הולך ומשתבח

    קראתי בהשתוקקות , ריחות הים שעלו באפי והסימפוניה שמסביב באוזני , מעולם לא נשמעו כל כך אמתיים.
    יישר כוח.

    השב לתגובה
  5. שולמית חן
    שולמית חן פברואר 23 2019, 12:12
    רעיון יפה לסדרה

    .

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!