JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מסע במכונת הזמן

חוויות ורשמים מטיול באתיופיה

מסע במכונת הזמן אבי רוזנטל ובני שבט הדסאנץ'
מרץ 07
19:30 2019

בספרי ובסרטי המדע הבדיוני יש מכונות זמן. אנשים נכנסים למכונה, מכוונים אותה לתאריך כלשהו בעבר או בעתיד ומוסיפים מקום. תוך שניות הם מוצאים את עצמם באותו זמן ובאותו מקום.

כשהגעתי לעמק של נהר האומו בדרום אתיופיה כאילו נסעתי במכונת זמן כמה אלפי שנים אחורה.

הנסיעה לא הייתה חלקה ומהירה כמו בספרי המדע הבדיוני ובסרטים. הייתי צריך לטוס מאדיס אבבה לארבה מינץ' ומשם לנסוע במשך שעות ארוכות בג'יפ על כבישים מחוררים ומלאי בורות, במקרה הטוב, או על דרכי עפר, במקרה הפחות טוב. על הכבישים מסתובבים גם אחרים: פרות, עיזים, חמורים, עגלות רתומות לחמורים, אופנועים, טוקטוקים, בני אדם ואפילו מכוניות. צפו לנהגים ללא רישיון, שחלקם נערים. תאונות יש. נוכחות משטרתית היא תיאורטית בלבד. כל מי שאינו מקומי, מומלץ שלא ינהג שם.

בני השבטים המקומיים הם בחלקם הגדול רועי בקר וצאן. היתר הם חקלאים או משלבים רעיית בקר וצאן עם מעט חקלאות. הם סובלים ממחסור ומעוני. הם מבקשים מהתיירים שיתנו להם משהו: עט, כובע חולצת T, סבון, כפכפים ואפילו בקבוק מים ריק.

העליבות שלהם מתבטאת במיוחד כשהם מתחננים שיצלמו אותם. אין צילומים של אנשים בדרום הרחוק ללא תשלום. העלות היא 5 ביר אתיופי (בינואר 28 ביר היו שווים כדולר), סכום זניח לתייר אבל משמעותי לבני השבטים. ההתרשמות שלי היא שלא אחת הצילומים מבישים. בני ובנות השבט, מטף ועד זקן, מתגודדים סביב התיירים ומבקשים "פוטו". התיירים מביימים תמונות. הם מחליטים מי יצולם ומי לא ומי יעמוד ליד מי. לא אחת מצטרף תייר לתמונה.

 

בני זוג בלבוש מסורתי

זוג משבט המורסי

הם מתגוררים בבקתות קש. לפעמים הם הולכים חצי עירומים. במקרים רבים הם יחפים. הם צובעים את גופם ושערם. בחלק מהשבטים נשים לובשות חצאית מעור עיזים והחלק העליון של גופן חשוף.

כולם עובדים קשה כל הזמן. זה כולל גם נערים שעל כתפם רובצת האחריות לרכוש המשמעותי ביותר שלהם: העדרים. נערים ולפעמים ילדים יוצאים עם העדרים למרעה הרחק מהכפר. הם חוזרים לכפר אחת לשבועיים. הנשים אחראיות על הטיפול בילדים ועל תחזוקת הכפר. הגברים אחראים על הגנה על העדרים מפני גניבה או שוד.

המנהגים והטקסים עלולים להיראות אכזריים בעיני מתבונן מערבי. למשל ברית מילה לנשים או הלקאת נשים במסגרת טקס התבגרות של גברים צעירים, הכולל קפיצה על שוורים. צלקות על גבן של נשים נחשבות לדבר מכובד. הנשים המולקות הן בדרך כלל קרובות משפחה של הקופץ על שוורים, המבקשות להראות עד כמה קרוב המשפחה שלהן חשוב להן. בחלק מהשבטים יש פוליגמיה אבל צריך להיות עשיר על מנת לשאת מספר נשים. החתן המיועד צריך לשלם לאבי הכלה בפרות. לרוב מדובר בעשרות פרות לאישה.

בחלק מהשבטים הם תוקעים חפצים חדים בפניהם או בצווארם. לפי מיקום החפץ אפשר לזהות לפעמים באיזה שבט מדובר. בשבט המורסי חותכים את שפתן התחתונה של נשים לאחר החתונה ומרכיבים עליה דיסקית. בשבט ההאמר דיסקית על צוואר אישה מעידה שהיא נשואה.

כמעט כולם חסרי השכלה. את הסיור לתיירים המערביים עורך בן שבט דובר אנגלית. יש לו מעמד גבוה משום שהוא המתווך בין אנשי השבט לבין התיירים המצלמים אותם תמורת תשלום.

הכנסיה מבפנים

כנסיה באקסום

לא אחת שבטי הדרום מופלים לרעה על ידי השלטון, היושב בצפון המדינה. בצפון הנצרות דומיננטית יותר, ואומנם יש שם עוני, אך זהו עוני מסוג אחר. לא כולם עניים. רוב האתיופים בצפון ובמרכז הם חקלאים אבל אפשר לראות גם סוחרים ועובדי ציבור.

בשונה ממדינות אפריקה אחרות, שתושבים בהן הפכו לנוצרים רק עם הכיבוש בידי האירופים, אתיופיה כמעט לא הייתה תחת כיבוש של מדינה אירופית. פעמיים כבשו אותה האיטלקים ופעמיים הצליח צבא אתיופי שחור לנצח אותם ולגרש אותם. ההתנצרות הייתה יוזמה של קיסרים אתיופיים. במאה ה-4 הפכה ממלכת אקסום לנוצרית אורתודוקסית.

במקביל פרחה בצפון גם היהדות. אפילו הייתה ממלכה יהודית שנקראה "הגדעונים". שיא כוחה היה במאה ה-9 בראשות המלכה יהודית. היהודים האתיופים שמרו על יהדותם ללא כל קשר עם קהילות יהודיות אחרות. כתוצאה מכך היהדות האתיופית שונה מזרמים אחרים ביהדות, למשל הם שמרו על מנהגים המופיעים בספרים חיצוניים שלא נכנסו לתנ"ך. ביקרתי בכפר שבו התגוררה קהילת ביתא ישראל היהודית. לא נשארו שם יהודים ואך שרידים מעטים מעידים על הקהילה היהודית המפוארת שהייתה שם.

גם הנצרות האתיופית הייתה מבודדת מהנצרות באירופה. היה להם קשר עם הקופטים במצרים.

בצפון אפשר לבקר בכנסיות רבות. העיר אקסום היא מרכז נוצרי בולט. לפי האמונה של חלק מהאתיופים, ארון הברית הוברח לאקסום מהמקדש בירושלים. אפשר לבקר במקום שבו נמצא הארון, אבל אסור להיכנס למבנה. אפשר להתקרב אל הבניין אחרי בדיקה ביטחונית שלא הייתה מביישת גם את המקומות הכי מאובטחים בישראל. רק נזיר אחד מורשה להימצא בתוך המבנה שבו נמצא הארון. הוא נמצא שם 24 שעות ביום ושומר על הארון.

כדי שלא ייפגע הארון המקורי יצרו האתיופים הנוצרים העתקים של הארון, המכונים תבות (מילה דומה למילה "תיבה" בעברית). לכו תנחשו איזה מהם ארון הברית המקורי.

הטקס

חגיגות התימקט בגונדר

במהלך הביקור השתתפתי בחגיגות התימקט בעיר גונדר. זהו חג חשוב המסמל את הטבלתו של ישו לנצרות. בחגיגות הצבעוניות משתתפים מספר גדול של מקומיים לבושים בבגדים לבנים. בשעות אחר הצהריים ובערב הם צועדים ברחובות בנגינה ובשיר ומלווים את התבות (ארונות הברית), שאותם מוציאים מהכנסיות. עד הבוקר מגיעים כל ארונות הברית לאזור של ארמון, ושם מתקיים הטקס העיקרי. על מנת לצפות בטקס בבוקר צריך לקום באמצע הלילה ולתפוס מקומות. בסיום הטקס קפצו גברים צעירים מקומיים למים.

טקסי תימקט דומים מתקיימים באותו יום בערים אחרות. טקסי טימקט צנועים יותר המתייחסים להטבלתם של קדושים מקומיים מתקיימים בימים אחרים.

ביקרתי גם בלליבֶּלה, הקרויה גם ירושלים השנייה. אם חשבתם שיש רק ירושלים אחת – טעיתם. אני מכיר שלושה ישובים הקרויים בשם זה. השלישית היא ירושלים שבאוהיו, כפר בן 161 תושבים במדינת אוהיו שבארצות הברית. השנייה, והמעניינת יותר, זוהי העיר לליבלה באתיופיה, השוכנת על הר שגובהו יותר מ-2,000 מטר מעל פני הים.

גברה מסקל לליבלה היה אחד משושלת מלכים באזור של העיר הקרויה על שמו בצפון אתיופיה. הוא מלך בשנים 1189–1229. לפני תקופת מלכותו הצטרף למסע של הצלבנים לישראל וחי בירושלים שנים ארוכות. כששב והפך לקיסר החליט לבנות את ירושלים השנייה, והיום העיר קרויה על שמו.

לליבלה הקים מספר גדול של כנסיות חצובות בסלע המקומי, המזכירות למטיילים את פטרה בירדן יותר מאשר את ירושלים. אדריכלים שהוא הביא איתו מהעולם המערבי תכננו את אחת הכנסיות בהעתק מלא של כנסיית הקבר. ליד קברו של ישוע נמצא קברו של גברה מסקל לליבלה עצמו, שהפך לקדוש נוצרי מקומי. לליבלה נחשבת לאתר הנוצרי השני בחשיבותו באתיופיה אחרי אקסום.

בפתח הכניסה

לליבלה – בפתח כנסייה חצובה

כמובן הגעתי גם לאדיס אבבה. במדינה זו של יותר מ-105 מיליון תושבים אין כמעט ערים. אדיס אבבה (באמהרית: פרח חדש) הבירה היא העיר הגדולה היחידה. לפי ויקיפדיה, בשנת 2012 היו בה קצת יותר מ-3 מיליון תושבים. יש בה רובע מסודר שבנו האיטלקים, וכיום נבנים שיכונים חדשים מודרניים סביב העיר, בתים מרובי קומות הנבנים בידי הסינים ואינם נבדלים במראם משיכונים שכאלה במדינות רבות אחרות בעולם. בתווך יש אוסף לא מתוכנן של בתים ואזורים כפריים השזורים אלה באלה.

אוסיף כמה הבהקים לתיירים: טיילתי בטיול מאורגן של כשבועיים בקבוצה של חברה ישראלית. התרשמתי שטיול עצמאי בקצה הדרומי של המדינה לא יהיה קל ופשוט. הנה כמה נקודות ביחס למה אפשר לצפות מטיול באתיופיה:

  • זהו עולם שונה לגמרי מהעולם שאנו מכירים ולכן זוהי חוויה מרתקת.
  • אתיופיה היא מדינת הטרוגנית. יש קבוצות אוכלוסייה רבות ושפות רבות. יש כארבע-חמש קבוצות אוכלוסייה גדולות (אורומים, אמהריים, טיגרים ועוד) ועשרות שבטים שכמעט לכל אחד שפה משלו ותרבות משלו.
  • אל תצפו לתנאים טובים במלונות. אמנם שהינו בכמה במלונות מפוארים ומפנקים, אבל היו גם כאלה שהיה קשה לקבל בהם אפילו דברים בסיסיים, למשל מים חמים, חשמל או חיבור אלחוטי. אל תצפו לתנאים מפנקים בדרום. יש אזורים שלא תמצאו בהם אפילו מלון אחד כזה.
  • אתם עלולים לפגוש לא מעט יתושים מקומיים. יש להיערך בהתאם.
  • אם אתם חובבי קניות, חפשו יעד אחר. נכונה לכם אכזבה קשה. אתיופיה היא מדינה ענייה שמרבית הייצוא שלה חקלאי. אין לה כמעט מטבע זר. המעט שיש נועד לדברים בסיסיים, מזון ודלק למשל. תוכלו לקנות מזכרות סטנדרטיות וקפה (קפה הוא מוצר הייצוא החקלאי הבולט).
  • אם חשבתם על ספארי חפשו מדינה אפריקנית אחרת. בעלי חיים רבים הושמדו. הפילים ברחו לקניה השכנה. יערות רבים נעקרו. אנחנו ראינו בטבע קופים וציפורים.
  • אתיופיה היא מדינה גדולה פי 55 ממדינת ישראל ללא רכבות ולרוב גם ללא כבישים סבירים. אם אינכם מגבילים את הטיול שלכם לאזור מצומצם, תיאלצו לטוס טיסות פנים.
  • צפו להרבה אנשים בכלל ולאנשים שמבקשים מכם עזרה בפרט. יבקשו מכם כסף, כל חפץ שתעלו על דעתכם, צילום בתשלום. מדובר בילדים, מבוגרים וזקנים. מדובר גם בנכים חסרי בית. נוסף למבקשי עזרה תפגשו במוכרים שירצו למכור לכם דברים. בעיקר מזכרות קטנות. מלחמת ההישרדות היא קשה. אלה המבקשים מכם ואלה המנסים למכור לכם עלולים להיות עקשנים ולא להרפות מכם.
  • במדינה שבה רק קצת יותר משליש אינם אלפביתים, אל תצפו לפגוש בכל מקום דוברי אנגלית.

ההמלצה שלי: בקרו באתיופיה. לא ברור כמה זמן יחזיק מעמד המסע במכונת הזמן. חלק מהשבטים והתרבויות בדרום נמצאים בסכנת הכחדה ועלולים להיעלם.

על המחבר / המחברת

אבי רוזנטל

אבי רוזנטל

עורך מדור: ברידג'. מורה וכותב מאמרים בירחון הישראלי לברידג'. יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה. מוסמך בפסיכולוגיה ובוגר בסטטיסטיקה ובפסיכולוגיה. בעבר: יועץ, מרצה ומנהל במערכות מידע (IT).

14 תגובות

  1. אלישע מזרחי
    אלישע מזרחי מרץ 07 2019, 20:37
    מהמם

    רציני, מתועד, ובלתי שיגרתי

    השב לתגובה
  2. אודליה
    אודליה מרץ 08 2019, 12:00
    יתכן שצריך לחשב מסלולים מחדש

    פחות לונדון וניויורק ולבקר ארצות אחרות ושונות מעולמנו היומיומי.

    השב לתגובה
  3. א.
    א. מרץ 09 2019, 10:48
    חסרים קצת פרטים שימושיים לתייר

    מלונות,בילויים,מלו ות,מסעדות

    השב לתגובה
    • אבי רוזנאל
      אבי רוזנאל מרץ 09 2019, 13:49
      מדינה ענייה

      א. תודה על תגובתך.
      אתיופיה היא מדינה חקלאית ענייה. מעט המטבע הזר שיש לה מנוצל לרכישת מזון ודלק. לא נראה לי שמסעדות, בילויים ומלונות פאר הם הצד החזק שלה. בדרום לא תמיד יהיה חשמל במלון ולפעמים גם לא יהיו מים חמים או מים בכלל.

      השב לתגובה
  4. טובה אליהו
    טובה אליהו מרץ 09 2019, 13:56
    ומה יש לעשות באדיס?

    בטח שם שונה לגמרי

    השב לתגובה
  5. שרה נחמני
    שרה נחמני מרץ 10 2019, 12:31
    זה לא תיירות

    זה מסע אנתרופולוגי.

    השב לתגובה
    • אבי רוזנטל
      אבי רוזנטל Author מרץ 10 2019, 12:49
      יותר מדי יומרני

      שרה, תודה על תגובתך
      זה יותר מדי יומרני לקרוא לזה מסע אנתרופולוגי. חסר הרבה עומק וזמן על מנת שזה יהפוך לאנתרופולוגי.

      השב לתגובה
  6. אבי רוזנטל
    אבי רוזנטל Author מרץ 10 2019, 12:46
    אדיס אבבה

    טובה, תודה על תגובתך
    הזמן המועט שהייתי שם לא הפך אותי למומחה לעיר.
    אדיס אבבה היא למעשה העיר הגדולה היחידה באתיופיה ויש בה מעל ל-3 מיליון תושבים. יש בה קתדרלות נוצריות, כמה מוזיאונים. במוזיאון הלאומי נמצא בו שלד של "לוסי". אישה קדמונית שנמצאה באתיופיה ומהווה אולי את החוליה החסרה בהתפתחות ההומו סאפיינס. יש שווקים. הייתי במסעדה אתנית יקרה שיש בה גם הופעות. לטעמי היא "מלכודת תיירים". אל תצפי למשהו בסדר גודל של לונדון, פריז או ניו יורק.

    השב לתגובה
  7. שושי
    שושי מרץ 12 2019, 12:30
    מאמר התיירות הכי הכי שקראתי

    במדורי התיירות

    השב לתגובה
  8. אורלי מגן
    אורלי מגן מרץ 17 2019, 12:46
    נראה ונשמע באמת כמו כוכב אחר

    לגמרי

    השב לתגובה
  9. יונה לירז
    יונה לירז אפריל 07 2019, 10:27
    וואוו. זה טיול!

    ולא עוד נסיעה ללונדון או לפריז בפעם החמישית.

    השב לתגובה
  10. נורית גל
    נורית גל אפריל 12 2019, 12:03
    רעיון נהדר

    ממש מלהיב

    השב לתגובה
  11. אהרון שוקר
    אהרון שוקר מאי 22 2019, 11:59
    צריך להיות טיפוס מיוחד

    כדי לעזוב את הנוחיות בבית ולהסתובב בחורים כאלה. אני למשל כנראה לא מסוגל לכך.

    השב לתגובה
  12. שרינה
    שרינה יוני 24 2019, 07:54
    מדהים. כתיבה איכותית

    מדהיםם!
    כתוב גם ברור בסדר שקל להבין את אופי חייהם.
    תודה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!