JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מוזיקה, רום, ערים יפהפיות וגם עוני

מדריך למטייל המתחיל בקובה

מוזיקה, רום, ערים יפהפיות וגם עוני צילום: אדי סער
מאי 15
14:14 2014

קובה, אם לסכם במשפט אחד מסע בן שבועיים שממנו שבנו זוגתי ואני לאחרונה, היא ללא ספק ארץ מרתקת. מה שכל כך מרתק בה הוא לא רק הנופים. נכון, יש בקובה נופים מרהיבים של ג'ונגלים ונהרות, חופים יפהפיים מעוטרים בעצי קוקוס והרים (כמו רכס הרי הסיירה מאסטרה שבו התבצרו המהפכנים של פידל קסטרו עד לניצחונם), אבל יש בה גם מישורים משמימים ואין-סופיים של קני סוכר ומטעי בננות. הכי מרתקים, לפחות לטעמי, הם הניגודים, ובצדם הנוף האנושי, הערים והמוזיקה, שהיא חלק מהוויית החיים בקובה.

קובה היא ארץ נעימה וידידותית לתיירים, וארץ קשה מאוד לתושביה, הסובלים ממחסור בכמעט כל דבר. בקובה ערים יפהפיות, שופעות ארכיטקטורה קולוניאלית וצבעוניות, אבל גם בתים מתפוררים ורעועים, בעיקר בהוואנה הבירה. המכוניות העתיקות האייקוניות של קובה, בנות כ-60 שנה, גורמות להתרגשות אצל כל חובב נוסטלגיה, ובדרך כלל הן שמורות ומצוחצחות. מאידך גיסא יש בה גם מכוניות (בדרך כלל ענתיקות ממוצא סובייטי) שכל מה שמחזיק אותן הם כמה חוטי ברזל ונחישותו של הנהג.

קובה היא אחת המדינות האחרונות בעולם שבהן קיים משטר קומוניסטי נוקשה לכאורה, אך שיטוט ברחובותיה ובדרכיה אינו מגלה נוכחות בולטת של "האח הגדול". עם זאת התייר מרגיש בטוח מאוד, אין תחושה של פחד גם בשכונות הנידחות וחשוכות יותר בערים, כולל בהוואנה הבירה. המקום היחיד שבו הנוכחות השלטונית בולטת הוא נמל התעופה. התייר הנכנס, כמו גם זה היוצא, נדרש להתייצב בפני שוטרי ושוטרות משטרת הגבולות בעלי ההבעה החמורה. הוא מצולם והניירת נבדקת בקפדנות. אז נכון, פה ושם ינסו לסבן אותך ה"חינטרוס" – שם כולל בקובה לסרסורים, לטפילים, למתווכים, למאכרים ולנוכלים קטנים. הם יעצבנו אותך ויעיקו, ולאורך כל הדרך ינסו לחלוב ממך עוד פזו. כל זה בעיקר בערים הגדולות (הוואנה, סנטיאגו), אבל הכול "בקטנה", וניתן להתנער מזה בקלות יחסית.

אז איך מטיילים בקובה? קודם כול ולפני הכול צריך לדעת שאופי הטיול מושפע מצורתו הגאוגרפית של האי. קובה היא אי מאורך וצר המשתרע בין מזרח ומערב . לכן "טיולי כוכב", שהישראלים כל כך אוהבים, הם חסרי ערך בקובה. את קובה צריך לתור לאורך, ממערב למזרח או להפך. בוחרים 4–6 ערים, בהתאם לאורך השהות ולעומק הסקרנות, ושוהים בכל עיר לפחות שני לילות. רצוי יותר. בהוואנה מומלץ בחום שיותר.

קובה חוף

כמה מילים על כסף (למרבה הצער אי-אפשר בלי). בקובה יש בעצם שתי כלכלות מקבילות, כלכלה למקומיים וכלכלה לתיירים, ולכל אחת מהן מטבע משלה. התיירים משתמשים בפזו קונברטיבלה או בקיצור קוק (CUC – Cuban Convertible Peso). למטבע הזה יומר כספכם, ובמטבע הזה ייעשה רוב השימוש. המקומיים משתמשים במונדו נסיונל (Monedo Nacional) או בקיצור נסיונל. הקובנים קוראים למטבע הזה גם קופ, CUP, שהוא הקיצור של – Cuban Peso. היחס בין שני המטבעות הוא 1:25 וערכו של קוק אחד הוא דולר אמריקני אחד. לא אעמיק כאן בהסברים, אציין רק כמה דברים מעשיים הנוגעים לכסף: ראשית, בניגוד לכמה עצות שקיבלתי, בקוק אפשר להשיג כמעט כל דבר בקובה, בעיקר בחנויות הצמודות לבתי מלון. רוב  התשלומים הגדולים שלכם (קזות, מסעדות, נסיעות וכדומה) יהיו בקוק. עם זאת, כדאי שיהיו לכם בכיס כמה "קופים" בעיקר לטיפים ולקניית דברים קטנים (כמו אוכל רחוב), וזאת כדי להתגבר על נטייתם של הקובנים להגיד ש"אין לי עודף".  למטרה זו גם השתדלו שיהיו לכם "קוקים" בערכים הקטנים ביותר שיש, אחרת תמצאו את עצמכם משלמים קוק שלם כטיפ בשירותים, לדוגמה. שנית, קחו איתכם יורו (על המרת דולר אמריקני "מענישים", ובצדק מבחינתם, בעמלה של 10% בתגובה על האמברגו האמריקני) רצוי מזומן ובסכום גבוה מזה שאתם לוקחים לטיול רגיל, וזאת מאחר ש"כספומטים", גם אם הם קיימים ובעמלה לא גבוהה יחסית, שכיחים פחות, וגם בתור גיבוי למקרה שיש תקלה באשראי שלכם (קרה לנו) או בעיות תקשורת עם מרכזי האשראי (גם זה קרה לנו). הערה: הקוק הקובני שווה היום בערכו לדולר אמריקני. בהמשך, כשאדבר על דולר מקומי, הכוונה היא לקוק. בקובה יגידו לכם לפעמים "פזו" ולפעמים "דולר" – זה היינו הך.

התייר יכול לבחור בין שלושה אופני טיול בהתאם לאופיו ולנטיות לבו. ניתן לבחור בטיול מאורגן-קבוצתי, שבו הכול בידי סוכנות הנסיעות המארגנת – החל מלינה וכלה בסיורים ובבידור (בדרך כלל במקומות ובהופעות המיועדים לתיירים). במתכונת זו אין מקום לשום גמישות או אלתור, וכמובן נחוצה מידה גדולה של אהבת אדם, סבלנות וסובלנות כדי להתנהל בקבוצה. דרך אחרת היא טיולמאורגן-פרטי ("לתייר העצמאי"). גם כאן הכול מוזמן מראש ומתוזמן (כולל בחירת האתרים וביקור מודרך בהם). ההבדל העיקרי הוא שהכול מותאם לזוג אחד או לקבוצה קטנה (2–3 זוגות, נניח) ויש מידה של גמישות באפשרות לתכנן מסלול קצת שונה מהמוצע על ידי סוכנויות הנסיעות, ולהתאימו לרצונות הפרטיים. זה בעצם טיול מאורגן בוטיק, למי שלא מת לחזור על החוויות מהטיול השנתי בבית הספר אבל אוהב שמסדרים לו את העניינים וללכת על בטוח. זו, כמובן, גם האופציה היקרה ביותר. לטעמי, שתי הדרכים האלה דומות קצת להתבוננות בחנות דרך הוויטרינה בלי למשש או למדוד את הסחורה. הדרך השלישית היא כמובן טיול עצמאי לחלוטין. זו הדרך שבה אנו, רעייתי ואני, בחרנו.

בטיול עצמאי זה יש הכרח בתכנון מעמיק מראש: תכנון המסלול, תכנון אמצעי התחבורה ותכנון מקומות הלינה והשהות. מאחר שקובה היא לא ממש ארץ תיירות קלאסית, ובוודאי לא על מסלול התיור של התייר הישראלי, אמצעי עזר מצוין לתכנון טיול בעל אופי עצמאי הוא התייעצות וקבלת טיפים מטיילים ותיירים שהיו שם לאחרונה ובחרו אף הם בטיול עצמאי. הדברים שצריך להביא בחשבון הם: המסלול, מקומות הלינה והשהות וההתניידות.

בנוגע למסלול. ראשית צריך להחליט אם המסלול יהיה ממערב למזרח או להפך. זה לא ממש משנה, וזה תלוי למדי באמצעי ההתניידות ובזמינותם כפי שיוסבר בהמשך. אבל מובן שהוואנה חייבת להיות נקודת ההתחלה או הסיום (בדרך כלל נקודת ההתחלה, שכן רוב הטיסות הבין-לאומיות נוחתות שם או בורדרו הרחוקה ממנה כ-120 ק"מ, שהם ב"קובנית" כמעט שלוש שעות נסיעה). בהתאם להחלטה על הכיוון, המסלול יהיה מהוואנה לסנטיאגו או להפך. שנית, יש להחליט על אורך השהות, שכן הוא קובע את המקומות שבהם תבקרו במהלך הטיול ואת זמן השהות בכל אחד מהם (מבחינתי, שתי הערים שהן בבחינת חובת מינימום הן הוואנה וטרינידד. בכל אחת כדאי לשהות לפחות שלושה לילות). הבסיס לתכנון טוב הוא קודם כול גלישה מרובה באינטרנט (יבורך גוגל), יש שפע של מידע וצריך רק לברור את המוץ מהבר. קריאה של מדריך על קובה, עיון במסלולים מוצעים של סוכנויות נסיעה והרבה התייעצויות עם מי שהיו שם ,עוזרים מאוד בסינון האינפורמציה.

בנוגע ללינה ושהות. יש בקובה מלונות, כמובן, חלק מהם מפוארים ואפילו מפורסמים (כמו מלון "נשיונל" בהוואנה, שבכירי מאפיה רבים נהגו לשהות בו ולהתחכך ברודני קובה בימים הרעים ההם). אבל לתייר עצמאי הדרך הכי טובה והכי זולה היא לגור ב"קזות", כלומר ב"קזה פרטיקולרה" – בתים פרטיים שמקבלים תיירים לאירוח, באישור השלטונות כמובן. יש כל מיני קזות וכל מיני בעלי קזות, החל מקזות פשוטות, שהן בדרך כלל חדר בדירת המארחים, ועד קזות מושקעות, שבהן יש לפעמים יותר מחדר אחד, ריהוט בשפע יחסי והשירותים צמודים לחדר. המחירים זולים, 20–30 דולר מקומי. אם תרצו ארוחת בוקר (ולמה שלא תרצו? זו ארוחה טובה מאוד בדרך כלל, שופעת פירות ומיצי פירות) תתבקשו להוסיף כ-3 דולרים מקומיים. רצוי מאוד להצטייד בכמה כתובות וטלפונים של "קזות" מומלצות בערים שבהן אתם מתכוננים לשהות, כדי להימנע מהפתעות ומבזבוז זמן על חיפושים, או מנודניקים שיבחינו שאתם מחפשים קזה ויתנדבו ללוות אתכם לקזה של "אח שלי" תמורת טיפ קטן (גם מבעל הבית). אם אתם מהזן המאלתר והספונטני (ויש לשער שאתם כאלה אם בחרתם בטיול עצמאי) אין צורך של ממש להזמין מקום מראש. תוכלו להתקשר יום-יומיים לפני הגעתכם או אפילו לנחות בלי הודעה. אם אין מקום, בעלי הקזה ישלחו אתכם לקזה סמוכה, ויש הרבה קזות. גם אם לא קבעתם כלום, די להסתובב במרכזה של כל עיר, לזהות את סמל הרישוי של "קזה" בכניסה לבית (מעין עוגן כחול), להיכנס ולשאול על מקום פנוי. הקזה היחידה שבה חשוב לשריין מקום היא הראשונה שבה תשהו, והדבר החשוב ביותר הוא לקבל אישור במייל ולשמור למקרה הצורך עם הוויזה לקובה (לקובה נדרשת ויזה. כ-50 $ בכמה סוכנויות נסיעות בארץ), שכן בהיכנסכם לקובה תישאלו אם יש לכם מקום לינה. אם לא, יזמינו לכם הרשויות מקום, וזה בדרך כלל יהיה במלון (הממשלתי) הכי יקר שבנמצא.

התניידות. לפני שנדבר על התניידות ברחבי הארץ, כמה מלים על מוניות, שכן בערים תידרשו להן.  יש למעשה שלושה סוגי מוניות: רשמיות ממשלתיות, שניכרות בצבען הצהוב; חאפרים, שניכרים במכוניות עוד יותר רעועות מהממשלתיות ובצעקות נהגיהן: טקסי, טקסי; והמכוניות האמריקניות העתיקות, שבדרך כלל לוקחים אותן לנסיעות בין-עירוניות. מעבר לאלה יש שלל אמצעי תחבורה נוספים: כרכרות; רכב ייחודי לקובה הנקרא קוקו-טקסי' מעין הכלאה בין טוסטוס בעל שלושה גלגלים וחיפוי פלסטיק צהוב עגול הנקרא כך בשל דמיונו לקוקוס; וביס-טקסי, תלת אופן בעל ספסל קטן מאחור המונע על ידי כוח אדם אחד. השימוש באמצעי זה מביך קצת, אבל רבים משתמשים בו למרחקים קצרים. אני לא יודע איך, אבל כמעט כל נסיעה פנימית בעיר תעלה 5 קוק. גם התמקחות עם נהגי המוניות הפרטיות תביא אותך לבסוף למחיר הזה.

נסיעה ברחבי קובה כוללת לפחות שני סוגי תחבורה: מטוסים ואוטובוסים. לדעתי, על המטייל העצמאי לשקול בנוסף שכירת רכב לחלק מהשהות. בשל צורתו המאורכת של האי, טיסות הן אמצעי כמעט חיוני למי שרוצה לנצל היטב את השהות בקובה, ולא רוצה לחזור על מסלולי נסיעה ללא תכלית. טיסת פנים היא הדרך לדלג ממקום למקום ולפסוח על קטעים ארוכים (ומשעממים לעתים). יש שתי בעיות בטיסות פנים בקובה: האחת, שכמעט בלתי אפשרי להזמין טיסות כאלה מהארץ, והשנייה, שבמשרדי התיירות בקובה הטיסות לא תמיד זמינות בתאריך הנוח לך. לכן חשוב להשאיר מקום לאלתור: שינוי בתאריכים או טיסה למקום שונה שבכל זאת יקרב אותך אל היעד או יחסוך חלק מהמסלול. אנחנו טסנו מהוואנה לברקואה. מאחר שלא הייתה טיסה זמינה במועד הרצוי לנו, נדרשו לנו שינוי קטן בלוח הזמנים והתרוצצות קצרה בין משרדי הנסיעות, אבל בסופו של דבר זה הסתדר.

הדרך האחרת להתנייד היא אוטובוסים. בקובה קיימת חברת אוטובוסים משודרגת בשם "ויאסול" (Viasol), שהיא יקרה כמובן מחברת האוטובוסים "הפשוטה". האוטובוסים נוחים וממוזגים ברמה של הובלת בשר בקירור (לסובלים מקור – קחו סוודר, ז'קט או משהו דומה וגם גרביים!), ומתופעלים על ידי צוות של שני נהגים (שנראים ומתנהגים כמו קברניטים בחברת תעופה) ודייל שאחראי על… אין לי מושג על מה. האוטובוס עוצר כמה פעמים בדרך לצורכי התרוקנות (חשוב: החזיקו בכליכם באופן קבוע גליל נייר טואלט, מצרך חיוני בקובה שסובלת ממחסור חמור בפריט זה) ורכישת אוכל למי שלא הצטייד בו מראש. הנסיעה אטית בשל תנאי הכביש, אולם נוחה. נסיעות לילה הן פיתרון לא רע לקטעים ארוכים ומשעממים (יש, לדוגמה, נסיעת לילה של כ-10 שעות מסנטיאגו לטרינידד, כלומר ממזרח למערב, כ-600 ק"מ). את הכרטיס רצוי מאוד להזמין מראש ולא לחכות לדקה ה-90, שמא תמצאו את עצמכם ללא מקום. ההזמנה נעשית במשרדי "ויאסול" בכל עיר או בבתי מלון גדולים או בסוכנויות הנסיעות (כולן ממשלתיות), כגון Cubatur.

אנחנו בחרנו לעשות את "החזרה הארוכה מערבה", מסנטיאגו לורדרו (המקום שממנו חזרנו לארץ), ברכב שכור – כ-800 ק"מ במשך ארבעה ימים, כדי לעצור בדרך בניחותא בערים שעניינו אותנו (ובראשן טרינידד) וכדי להתרשם מהארץ בדרך בלתי אמצעית. הזמנת רכב מהארץ קשה מאוד. אנחנו לא כל כך הצלחנו. סוכן נסיעות אחד שמתמחה בקובה (!), שמפאת כבודו לא אציין את שמו, אפילו טרח להזהיר אותנו שלא כדאי לנסוע ברכב שכור בקובה כי "אין ביטוח, והקובנים נוטים לזרוק את עצמם מתחת לגלגלי הרכב כדי לבקש פיצויים, הדרכים קשות וקשה להתמצא וכדומה". שטויות! יש בקובה כמה סוכנויות קובניותלהשכרת רכב (לא של החברות הבין-לאומית הידועות), הכבישים אמנם משובשים וצרים אבל לעומת זאת התנועה המוטורית מחוץ לעיר דלילה (זוגתי אמרה שאם רואים שתי מכוניות ברצף זה כבר פקק תנועה). רק בקרבת הערים ובתוכן מתעבה התנועה, ואז היא כוללת גם עגלות, כרכרות, ריקשות, אופניים והולכי רגל שעומדים על זכותם להשתמש בכביש.

השילוט לא רע, ובמקומות שבהם הוא חסר או לא ברור תמיד אפשר לשאול מישהו ויעזרו לך בחפץ לב. גם בדרכים הנוכחות המשטרתית כמעט אפסית. יש אמנם נקודות ביקורת משטרתיות בכניסה וביציאה מכל עיר, אבל אף אחד לא טורח לעצור אותך או בכלל לצאת מהבודקה. בדרכים ראשיות ניתן לעצור למנוחה. יש שני סוגים של אזורי מנוחה:  לתיירים, שם אפשר למצוא כמעט כל דבר החל במזכרות וכלה בקוקטיילים למיניהם (נקראים "פרדור"), ולמקומיים, שם אפשר למצוא משקאות קלים במבחר לא גדול, בירה ורום (כמובן) ומבחר גלידות: קסטה או גלידה במיכל ענק. אבל זה המקום לפגוש את הקובנים עצמם. שתי בעיות עיקריות בשכירת רכב: יקר (העלות בערך כמו באירופה), ובתקופות התיירות הבוערות לא תמיד ניתן להשגה, בפרט אם רוצים לשכור לפרק זמן קצר או להחזיר את הרכב במקום אחר. אבל בכל עיר גדולה יש כמה סוכנויות להשכרה, וכל הסיכויים שבסוף זה יסתדר.

ואסיים באוכל ובשתייה, שהרי אלה הם חלק מכל טיול. קובה איננה ממש מֶכה  קולינרית. האוכל פשוט ובנאלי, ואפילו במסעדות פרטיות(הנקראות "פלדור"), שצצות שם לאחרונה כמו פטריות אחרי הגשם, האוכל הוא לא משהו לזכור. עצתי: לאכול את הארוחה המרכזית של היום בקזה. ברוב הקזות יש אפשרות לארוחת ערב במחיר זול עד בינוני, ושם אכלנו את האוכל הטעים ביותר בקובה. בצהריים אפשר לנשנש משהו – יש אוכל רחוב, כמו חטיפים וכריכים למיניהם ופיצות לא רעות בכלל. זה זול וטעים, ומניסיוננו אפשר לאכול בלי חשש גדול מקלקול קיבה.

על האוכל ארחיב במדור "אוכל ברחוב" הקרוב. אבל איך אפשר לדבר על קובה בלי להזכיר את הרום (ron כפי שקוראים לו בקובה)? הרום (הוואנה קלאב המשובח) על כל נגזרותיו וצורותיו – בקוקטיילים (מוחיטו היה המרענן הרשמי של טיולנו) או נקי (Puro), שמתאים באופן מיוחד לרום המיושן ולמי שרוצה להיות בטוח שהוא מקבל באמת את מה שהזמין – הוא זרם החיים בעורקיה של קובה. וחוץ מזה יש גם בירה: שני סוגי לאגר, כהה ובהיר – Bucanero ו-Cristal, וזהו. המחירים זולים, זולים, זולים. יש גם כל מיני משקאות קלים, מהם מומלץ ה-malta (סוג של בירה שחורה), ואל תוותרו בקזות על שייק בבוקר – ממיטב פירות הארץ. לסיגרים לא אתייחס, שכן אינני מעשן ולא התנסיתי. רק אומר שמעשנים אוהבים מאוד את ההיבט הזה של קובה.

עד כאן מדריך קצר למי ששוקל לטייל בארץ המרתקת הזאת. הארץ שפייסבוק עוד לא הגיע אליה וגם לא גוגל. האינטרנט בכלל בקושי קיים בה. מקדונלד וקוקה קולה עוד לא חדרו אליה (אבל סניף של רשת בשם "אל רפידו" יש כמעט בכל עיר). ילדים משחקים בה ברחובות אמתיים במשחקים אמתיים, ואנשים יושבים בה במבואות בתיהם בדלת פתוחה.

אנחנו עמוסי חוויות והתנסויות וגם עמוסי תהיות. אנחנו זוכרים את דמויות מנהיגי המהפכה הקובנית המתנוססים על הקירות, את המוזיקה שהיא רעש הרקע הקבוע וזורמת בעורקי הארץ הזו עם הרום. קובה, כך חווה התייר המזדמן, משנה את פניה. עסקים פרטיים חדשים נפתחים, יש פתיחות רבה יותר. אבל יש בארץ הזאת גם עוני עצום כתוצאה מהתקופה השחורה (החל מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת), שבה קרס הגוש הקומוניסטי שקובה נסמכה עליו, האמברגו הנקמני של ארצות הברית נמשך וקובה מצאה את עצמה תלויה בין שמיים וארץ וסובלת ממחסור נוראי ומעוני, שעליהם לא הצליח המשטר להתגבר במשך יותר מעשור ועד היום. היום, כך נדמה, קובה מתחילה להיחלץ מתקופה זו בעזרת התיירות. לאן כל זה יוביל? האם התיירות תשחית את קובה? האם תחזיר אותה לימים האפלים של שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שבהם הייתה קובה מאורת ההימורים ובית הבושת הגדול של הקאריביים והמאפיה שלטה בה? האם התהליך יביא להשתלטות הגלובליזציה והקפיטליזם החזירי נוסח האוליגרכים בעת קריסת ברית המועצות או לשדרוג של המשטר הנוכחי?  האם הקובנים ישכילו לאמץ את הטוב משני העולמות ולשדרג את הסוציאליזם?

כל התהיות הללו גם הן חלק מהחוויה המומלצת מאוד של מסע בקובה, ואחת הסיבות למהר ולהגיע לקובה לפני שתשתנה, ומן הסתם כנראה לא (רק) לטובה.

קובה תחבורה

על המחבר / המחברת

Avatar

אדי סער

עצמאי, בעל תואר שני במדעי הניהול, אבא וסבא, חובב בירה וותיק וכל המשתמע מכך.

13 תגובות

  1. the the
    the the מאי 15 2014, 14:39
    נראה נהדר

    ועושה חשק להזמין כרטיס טיטסה

    השב לתגובה
  2. אורי זלצינגר
    אורי זלצינגר מאי 16 2014, 09:59
    כתבה מעולה שמספקת מידע ראשוני חשוב

    למי שמתכוון להגיע לקובה בפעם הראשונה זו כתבה שחובה לקרוא ולהפנים.תודה לכותב.

    השב לתגובה
  3. חפצי
    חפצי אוגוסט 09 2014, 08:13
    מידע חיוני

    כתבת מידע חיוני ומסקרן על מקום מרתק

    השב לתגובה
  4. נאוה
    נאוה אוגוסט 16 2014, 10:13
    אחרי הטיול מה העדפות

    המאמר הזה הוא רק סיפתח . אני מעוניינת לדעת מה אהבת במיוחד שזה יהרג ובל יעבור.

    השב לתגובה
    • אדי
      אדי אוגוסט 23 2014, 12:16
      העדפות שלי

      נאוה, כמו שכתבתי בגוף הכתבה:"מבחינתי, שתי הערים שהן בבחינת חובת מינימום הן הוואנה וטרינידד. בכל אחת כדאי לשהות לפחות שלושה לילות"
      ואוסיף: אם היו אומרים לי יש לך לבחור מקום אחד בלבד, הייתי בוחר בטרינידד. ואגב, לא צריך "לההרג" (:

      השב לתגובה
  5. יעקב טל
    יעקב טל מרץ 02 2015, 11:21
    נדלקתי

    חיפשתי חומר והיגעתי איך שהוא גם למאמר הזה. נדלקתי על המקום. הבעיה שיקר להגיע לשם. נראה מה עושים.

    השב לתגובה
  6. יעל
    יעל ינואר 04 2016, 14:07
    שאלה על תכנון הטיול

    הי אדי-היה ממש מעניין לקרוא. אפשר לדעת במה התבטא התכנון המקדים שלכם?האם הזמנתם משהו מראש? ומה בדיוק תכננתם מבחינת מקומות ואמצעי תחבורה לפני? (תכנון כללי או ממש מסלול לפי יום?)

    השב לתגובה
    • אדי
      אדי ינואר 04 2016, 22:56
      תכנון

      קראנו, הסתכלנו במפות, התייעצנו עם אנשים שכבר ביקרו שם באופן עצמאי.הכנו מסלול טנטיבי לפי מה שכתבתי בכתבה (מערב-מזרח או ההיפך). צריך להשאיר מקום לאילתור לא כול אמצעי התחבורה זמינים כול הזמן (בעיקר טיסות). כמו שכתבתי הדבר היחיד שחיוני להזמין מראש זה מקום לינה ללילה הראשון. כול השאר ב"זרימה" זה חלק מהכיף ומהחוויות. בהצלחה רבה

      השב לתגובה
      • יעל
        יעל ינואר 06 2016, 13:30
        ועוד שאלה

        הי אדי-תודה על התשובה,
        עוד שאלה- מה דעתך על השכרת רכב לעומת תשלום לנהג עם רכב משלו לעומת אוטובוסים ומוניות? יתרונות וחסרונות של כל אחד ובגדול מה כדאי לשים לב אם שוכרים/ משלמים לנהג ואיך ואיפה עושים את זה? (:

        השב לתגובה
        • אדי
          אדי ינואר 06 2016, 21:21
          רכב בקובה

          אנחנו שכרנו רכב בחלק מהדרך,חרף עצות שקיבלנו מ"מומחים" לקובה לכאורה, כמתואר ברשימה ולא ניתקלנו בשום בעיה. הבעיה היחידה שרכבים לא זמינים כול הזמן ויש משכירים שלא מוכנים להשכיר לפחות משבוע ואחרים לא מאפשרים להחזיר את הרכב במקום אחר. בקיצור נדרש קצת כיתות רגליים (או מונית) בין מספר סוכניות אבל בסוף מוצאים ובזול יחסית. כמובם שחשוב שההשכרה תיעשה בעיר גדולה. יחד עם זאת, אסור לשכוח שלא מדובר בארץ מערבית וצריך לנסוע עם טנק דלק מלא כול הזמן, לוודא שיודעים להחליף גלגל ויש ציוד מתאים וכו'

          השב לתגובה
      • נירה דורי ארד
        נירה דורי ארד פברואר 21 2016, 08:00
        טיול לקובה

        הי אדי
        כתבות מעולות.תודה רבה.נוסעת השבוע לקובה ובהחלט מעניין לקרוא את הכתבות שלך

        השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!