JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"איזראליטו" מנגן פלמנקו בטאריפה

חוויות תרבויות בעיר הדרומית ביותר באנדלוסיה

"איזראליטו" מנגן פלמנקו בטאריפה טאריפה, קן נשרים – מערת אדם קדמון צילום: דניאל ג'ינו
אפריל 29
19:30 2019

המונית מהנמל הביאה אותי עד לדירה. אני מזיז את העציץ, לוקח את המפתח ונכנס ברגל ימין. מניח את המוצ'ילה והגיטרות, מתיישב על הספה בסלון, מסתכל בחלל הבית ומחייך. זה יהיה הבית שלי לחודשים הקרובים.

מהר מאוד התאקלמתי, כבר בשבוע הראשון מצאתי את המורה לפלמנקו, פראן, ספרדי אנדלוסי, גיטריסטה מקצועי, מאז שהוא ילד הוא מחזיק בגיטרה. לא יודע לעשות שום דבר אחר חוץ מלנגן. פראן מדבר רק ספרדית, כמו 95% מהספרדים. אני פוגש אותו פעם בשבוע בכיתת הגיטרה בקונסרבטוריון שצמוד לדירה שלי. בכל שיעור הוא מלמד אותי קטע בסיביליאנה. בכל יום חוץ מבשבת אני מנגן 5–7 שעות, פעם מוצא לי סלע על החוף מול מרוקו, פעם עולה לגבעות שמסביב לטאריפה, ואם יש גשם או רוח, ופה יש הרבה רוחות, אני מנגן בבית, מנגן עד שיורד לי דם מהאצבעות.

באחת הפעמים שיצאתי לנגן בגבעות הגעתי למרכז צפרות שחוקר ציפורים נודדות, מסתבר שטאריפה היא ציר נדידה שמנקז אליו את כל הציפורים ממערב ומצפון אירופה לאפריקה. אני נכנס בשער ודופק בדלת, אלכסנדר, הצפר הראשי, פותח ומזמין אותי להיכנס. אנחנו יושבים ומשוחחים והוא מסביר לי על המקום. לפתע נשמעת עוד דפיקה, אלכסנדר תופס את הראש ואומר "לא, לא, לא עוד פעם", אני לא מבין מה קורה, הוא קם, פותח את הדלת ועל מפתן הכניסה עומד לו נשר. מסתבר שזה נשר שאלכסנדר הציל כשהיה גוזל בוגר ומאז הוא מגיע אחת לכמה ימים לבקש אוכל. אני גם רוצה משרד כזה.

בית הקפה "אל מדינה" נמצא באחת הסמטאות של העיר העתיקה. כל יום חמישי בערב יש מופע פלמנקו, פראן הוא הגיטריסטה הקבוע שם. אני פוקד כל הופעה, בראשונה ממש בכיתי. הבמה היא כוך פינתי בתוך בניין אבן מקושת בלי אמצעי הגברה, מקום קטן וחשוך שיכול להכיל 20 איש לכל היותר. חוויה אנדלוסית מרגשת. העוצמה וגוון הקול של הזמרת פשוט ממיסים אותך. את המילים אני לא מבין, מדי פעם מתרגמים לי אותן אבל הקול העמוק שובר וסוחף אותך.

בפלמנקו יש כמה תפקידי מפתח: זמר, קחון, קסטניטה, גיטרה ורקדנית. הגיטרה היא הציר המרכזי שלפיו מתיישרים, והרקדנית היא הלהבה. האנדלוסים הצוענים יגידו שפלמנקו הוא לא רק מוזיקה, אלא דרך חיים, אש החיים. מוזיקת הפלמנקו היא זאת שמתנגנת לאורך כל היום ונותנת לך אוויר, היא הקצב שמחבר בין כולם. היא מרימה את המדוכאים ומיישרת את הכפופים ומניקה את התינוקות. במופע פלמנקו מסורתי אין במה שעליה עומדים ומנגנים, אין מישהו שיושב גבוה יותר מכולם. גם אם אין לך כלי נגינה אתה חלק מהמעגל, חלק מהקצב, אתה מוחה כפיים, רוקע ברגלים, מזמזם, שורק, אבל חייב לפי הקצב. הכול זה קצב.

לפני שבועיים-שלושה מצאתי מורה לתאוריה, אנטוניו, נגן גיטרה ממדריד. מוזיקאי מזדקן שיש לו בעיית שתיה. כל חייו נדד בדרכיה העקלקלות והמפותלות של ספרד בחיפוש אחר ההופעה הבאה, עד שהגיע לטאריפה ונתקע, כבר 15 שנה שהוא תקוע. אנטוניו גר עם הכלבה שלו בדירת גג קטנה ודולפת. כל יום שלישי בערב אני מגיע אליו לשיעור, הוא תמיד שיכור, השולחן בבית שלו עמוס בבקבוקי זכוכית ריקים. באנגלית שוטפת הוא מספר לי שככה הוא מלמד הכי טוב, והוא באמת מורה טוב לתאוריה. "מכל אחד יש מה ללמוד, וממני אני מבקש שאתה תלמד רק את התאוריה של המוזיקה, אל תלמד ממני שום דבר אחר".

טאריפה היא עיר תיירותית, וידועה כבירת הקייט-סרפינג העולמית. בקיץ היא משלשת את האוכלוסייה שלה, אולם בחורף היא ריקה מתיירים. העיר העתיקה של טאריפה מוקפת חומה, ויש בה סמטאות ציוריות ובתי אבן. הדירה שאני גר בה ממוקמת בקומפלקס שיכונים נמוכים שנבנו בתוך החומות בשנות ה-50 על ידי הדיקטטור פרנקו כדי לשכן דייגים צוענים.

חלון הדירה משקיף על כל העיר העתיקה שבמרכזה בולט צריח פעמוני הקתדרלה המרכזית, באופק הקרוב נראים האוקיאנוס האטלנטי והים התיכון וכמובן מרוקו. כל השכנים שלי ספרדים אנדלוסים צוענים אמיתיים. הדבר האמיתי בלי איפור. התקשורת איתם בסיסית, חברית ונעימה, הם מקבלים אותי בחום רב וקוראים לי האיזראליטו. מדי פעם אחת השכנות קופצת כדי לשמוע איך השתפרתי בנגינה. בערב כשאני מניח את הראש על הכר, אני נרדם לצלילי רקיעות נעלי הריקוד בשיעורי הפלמנקו בסטודיו למחול. הפלמנקו עוטף אותי פה.

בטאריפה מנשבות רוחות עזות. לא יום-יומיים של רוחות ואז הן מפסיקות, אלא 10 ימים שרוחות חזקות מאוד לא מפסיקות לנשוב. פשוט לא מפסיקות. 10 ימים שלמים, מבוקר עד ערב, פס קול של שריקות עולות ויורדות הנשמעות בכל מקום. עם השנים דבקה בתושבי העיר סטיגמה של משוגעים, ויש הטוענים שרוחות הלוונטר החזקות הן אלו שמטריפות את דעתם.

לסיום אשמח להציע 8 דברים שחייבים לעשות בטאריפה:

  1. להיות בערב פלמנקו כשאתה הזר היחיד;
  2. לאכול טונה טרייה משוק הדייגים;
  3. לטפס על הצוק בחלק הצפוני של המפרץ, ולשבת בתוך המערה שבה יש ציורי קיר מלפני 10,000 שנה כשלידך עשרות קיני נשרים;
  4. לראות אוטובוסים של פליטים אפריקנים יוצאים ממתקן ההסגר שבאי הדרומי;
  5. לזרוק אבן על בית הנופש המתפורר של גבלס (הנאצי) במפרץ שליד המעגן;
  6. לקרוא את האלכימאי;
  7. לפגוש מכשפה צוענית;
  8. לקחת מעבורת למרוקו.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

5 תגובות

  1. אדל פורמן
    אדל פורמן אפריל 30 2019, 12:30
    איזה מאמר חמוד

    והתמונה המדהימה

    השב לתגובה
  2. יעקב סהר
    יעקב סהר מאי 01 2019, 08:20
    אנדלוסיה מומלצת

    אני הייתי שם חמישה חודשים והפכתי לבן אדם רגוע.

    השב לתגובה
  3. מ.
    מ. מאי 02 2019, 16:48
    אין בעיה לעבור במעבורת למרוקו?

    לא עושים בעיות או שאין דרישות מיוחדות?

    השב לתגובה
  4. עמוס
    עמוס מאי 02 2019, 22:11
    לצייר במילים

    מילים מציירות בצבעים בוהגים עם ריחות ים…איזה יופי

    השב לתגובה
  5. יונה שמחון
    יונה שמחון מאי 04 2019, 12:37
    הכי מדליק זה ערב פלמנקו אמיתי

    לא ממוסחר שנועד לתיירים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!