JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • תיירות
  •  » שמונה ימים בוורשה מול מגדל השעון של סטלין

שמונה ימים בוורשה מול מגדל השעון של סטלין

מסע מקיף עולם (אירופה 6)

שמונה ימים בוורשה מול מגדל השעון של סטלין דניאל גינו בוורשה
אוקטובר 17
19:30 2019

אחרי שמונה שעות נסיעה מברלין, שבמהלכן האוטובוס עצר לכמה דקות בלודז', ירדתי בוורשה ועליתי לרכבת התחתית. שכרתי דירת airbnb במרכז העיר, ממש קרוב לגטו, במגדל בטון חשוף הניצב ממש מול השעון של סטלין. לא היו לי תכניות ספציפיות, ידעתי רק שבאושוויץ אני רוצה לבקר – עוד מהתיכון, אז לא הסתייע לי להצטרף למשלחת בית הספר, ידעתי שלא משנה מה, אפילו בכוחות עצמי, אני אגיע.

יום שישי, הרגשתי שמתאים לי לעשות קידוש. יצרתי קשר עם בית חב"ד. בארוחה שאל אותי הרב שלמה, שליח חב"ד בוורשה, אם אני רוצה להצטרף להילולה של רבי אלימלך מליז'נסק, "קופצים שעה וחצי וחוזרים". אמרתי "בסדר, אגיע," ולא שאלתי שום דבר נוסף. ביום ראשון בבוקר התייצבתי בבית חב"ד ופגשתי שוב את הרב שלמה. לא ידעתי למה לצפות. התיישבתי במיניבוס, עם תערובת של חרדים מבית"ר עילית ושל פולנים ממוצא יהודי. עוד לא הבנתי שהנסיעה לכפר ליז'נסק היא חמש שעות. לכל כיוון.

בדרך שיחות על יהדות, אמונה ויהודים על רקע הנוף הכפרי של החורף הפולני. הגענו לכפר שנמצא כמעט על גבול אוקראינה. באמצע החורף הגלותי הזה, פתאום המולה של חסידים, כאילו דמויות שקשורות אבל לא באמת. התחלתי ללכת ברחובות הכפר הפולני, אבל לא יכולתי להיכנס לציון – המתחם היה מלא עד אפס מקום, בקושי סיכה אפשר היה להכניס שם. יצאתי והתיישבתי בחוץ על תלולית דשא קטנה מוקפת עצים בשלכת. שתיתי קפה והסתכלתי על היהודים שסביבי, ברקע התנגן בעוצמה פס קול של שירים חסידיים ביידיש. צלמים מכל מיני מקומות בעולם הגיעו לצלם את הפלא התרבותי הייחודי הזה. נדמה כאילו המקום והאנשים קפאו 300 שנה בזמן.

אחרי כמה דקות חזרתי לציון דרך כניסה אחרת. אני עומד בפתח והצפיפות בעינה נשארת. מה אני עושה עכשיו? לא מתאים לדחוף בדרך לקבר של צדיק. פתאום זז היהודי שעמד מולי והתפנה קצת מקום, ובלי לשים לב הצלחתי להשתחל עד הציון. החזקתי את הסורגים שמקיפים את הקבר והתפללתי בקצרה.

אחרי שעה וחצי יצאנו בדרך חזרה. לידי ישב הרב משה, מחנך באחד מבתי הספר בגוש עציון. שוחחנו כל הדרך חזרה לוורשה על תפקידו של היהודי בעולם, על המשמעות של עם סגולה ואור לגויים ועל הקשר לגאולה כללית ואישית. "עם מיוחד הם היהודים, מעין מאובן חי, מצד אחד שומרים בקנאות על הזיכרון אך מנגד וכחלק בלתי נפרד מהמהות היהודית, מנציחים את המחלוקת שממנה נובעת הכוונה להתחדשות ולשינוי".

הגישה הזאת, שעליה מושתתת היהדות, היא זו שמצד אחד מחלקת אותנו לשלל זרמים ותנועות ומצד שני מאפשרת מידה מסוימת של חופש פעולה מחשבתי. הזיכרון הוא הדבק המלכד אותנו. הקשר בין מרקש לוורשה עובר בירושלים, בזיכרון וההיצמדות לו, הזיכרון הוא העוגן. ושלא נשכח זאת לעולם.

במרחק קצר מהדירה שלי ממוקם המוזיאון לתולדות יהודי פולין, שנפתח לא מכבר. מעבר לאדריכלות המרשימה המוזיאון מגלם בתערוכותיו סיפור של כ-1,400 שנות היסטוריה יהודית, שאת רובה לא הכרתי. ורשה, כנקודה גיאוגרפית המחברת בין חלקיה של אירופה – מזרח ודרום מזרח למרכזה ומערבה – הייתה המרכז היהודי החשוב ביותר באירופה ואכלסה את מספר היהודים הגדול ביותר בעולם עד תחילת מלחמת העולם השנייה. הסיפור היהודי של אירופה עוצב במידה רבה בעיר הזאת.

באחד הימים עמדתי במרפסת הדירה והשקפתי על מרכז ורשה. בבניין מולי, פחות או יותר באותה קומה, עמדו שתי בחורות מצחקקות והסתכלו עליי. קבענו להיפגש למטה בעוד 15 דקות. שתי הבנות הן בנות דודות מגיאורגיה. האחת לומדת יחסים בין-לאומיים והשנייה מנסה להיות כוכבת אינסטגרם. חמודות ממש. הן לקחו אותי תחת חסותן ויצאו איתי לטיול, ממש הדרכה פרטית ברחובות ורשה העתיקה. עצרנו בדרך בדירה של ידיד שלהן, בחור גיאורגי בן 19, כוכב פייסבוק ואינסטגרם, ממש אושיית פייסבוק. הוא רצה להעלות קטע איתי לדף הפייסבוק שלו.

בדרך חזרה דיברתי עם הבנות והסתבר שסבתא שלהן הייתה יהודייה. אחת מהן, טמרה שמה, סיפרה לי: "ראית את הסרט הפסנתרן? זוכר את סצנת הסיום של הסרט – הפסנתרן יוצא מבניין הרוס והולך ברחוב שכל הבניינים בו הרוסים? כך ורשה הייתה, הרוסה לגמרי, כל הבניינים פה נבנו מחדש וחלקם שוחזרו". התחלנו ללכת לכיוון הדירה שלי וטמרה אמרה לי: "תראה, יש עוד דבר אחד שאני רוצה להראות לך. בוא נלך מפה." הגענו לפסל של פעמון גדול, והיא נעמדה לידו. "מה אתה רוצה לבקש בחיים שלך?" היא שאלה אותי. "למה את שואלת?" השבתי. "אתה מניח את היד על הפעמון ומסתובב סביבו שבע פעמים ומבקש משאלה, ואז היא מתגשמת." טמרה הביטה בי ואני פשוט עשיתי כדבריה. הנחתי את היד והתחלתי ללכת סביב הפעמון הגדול. "תחשוב על אהבה," היא אמרה לי.

מהפעמון המשכנו לכיוון הרחוב הראשי, שבאותה עת התקיימה בו הפגנה. מאות אנשים בתהלוכה החזיקו שלטים נגד גזענות ושרו. החודש הוא חודש בחירות בפולין, ונושא המהגרים והיחס אליהם, בדגש על אלו ממדינות ערב, הוא שיח מרכזי. פולין, דמוקרטיה צעירה וחברה חדשה יחסית באיחוד האירופי, צריכה לקבל מספר החלטות מדיניות בסוגיה זו. באותו יום היו שלוש הפגנות שונות, ממש חגיגה של דמוקרטיה.

חבר טוב מהארץ קישר אותי לידידה טובה שלו שגרה פה בוורשה, אמלי. הם נפגשו לפני כמה שנים בתקופה שאמלי התנדבה בארגון פולני למען יהודים וישראל. היא נוצרייה אוהבת ישראל ומדברת מעט עברית. היום היא עיתונאית לענייניי פוליטיקה וכלכלה. נפגשנו באחד הפאבים בעיר העתיקה, אזור שהוא מין אוסף רחובות המהווים את מוקד הבילויים וחיי הלילה בעיר. אמלי שיתפה אותי בקטעים מעבודתה, וסיפרה על פולין – מדינה שהשתחררה מהגוש הסובייטי לא מזמן, שגובלת ברוסיה ובעלת יחסים מורכבים איתה. ברחוב הפולני קיימת סלידה גדולה מרוסיה בגלל ההיסטוריה הבעייתית ובגלל אינטרסים מערביים, בדגש על העמדת סוללות טילים בשטח המדינה. מנגד, ההשפעה הרוסית עדיין מורגשת בשלטון הפולני. העניין הזה הוא שיח תקשורתי ראשון במעלה. הגבול שחילק את ברלין הועתק להיות קו הגבול בין פולין לרוסיה.

מחר אני עולה על הרכבת לקרקוב, לבקר באוושויץ-בירנקאו.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

7 תגובות

  1. איציק
    איציק אוקטובר 17 2019, 20:23
    הסיפור שלך מדאיג אותי

    איך אפשר לעזוב הכל ולנסוע סביב העולם
    אתה עובד בחו"ל?

    השב לתגובה
  2. י. ד,
    י. ד, אוקטובר 17 2019, 23:18
    בעקבות המאמר של דניאל ג'ינו

    בתחילת מרץ שנה זו השתתפתי בכנס בן שלושה ימי עיון שנערכו באוניברסיטה היאגילונית בקרקוב. היה זה כנס שאורגן על ידי האגודה האירופית ללימודי המזה"ת שהוקדש כולו לישראל במלאת לה 70 שנים. השתתפו בכנס כמה עשרות מרצים מכ – 15 ארצות. כל ההרצאות הוקדשו להיסטוריה של ישראל ולתופעות החברתיות בה, כולל הפוליטיקה העכשווית.
    בהרצאת הסיכום של הכנס אמר הפרופסור שישב בראשו, בין יתר דבריו כך: "אין לפולין היסטורי ללא היהודים שהיו בה ואין לישראל היסטוריה ללא יהודיי פולין שהיגרו אליה.

    השב לתגובה
    • עמוס
      עמוס אוקטובר 18 2019, 18:34
      "הזיכרון הוא הדבק המלכד אותנו"

      חזק ביותר…ומרגש לא פחות

      השב לתגובה
  3. דור שני
    דור שני אוקטובר 18 2019, 13:44
    פולין היא בית קברות גדול של יהודים

    וגם כיום הם אנטישמים
    והממשלה שלנו חברה של ממשלתם
    איך זה?

    השב לתגובה
  4. דור גוטמן
    דור גוטמן אוקטובר 19 2019, 12:36
    יש מצב שאחרי סיום הקפת העולם

    תצא לסיבוב שני?

    השב לתגובה
  5. אוהבת אמנות
    אוהבת אמנות אוקטובר 22 2019, 11:03
    יש בוורשה גם מוזיאונים וגלריות טובים

    בתחום האמנות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!