JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

החומה הסינית והשמים הנעלמים

מסע מקיף עולם (אסיה 8)

החומה הסינית והשמים הנעלמים דניאל ג'ינו בכיכר טיין-אן-מן
מרץ 06
19:30 2020

קצת רקע על פרנק, המארח שלי בבייג'ינג: בן 30, נולד בכפר בצפון מערב סין בלי חשמל ובלי מים זורמים בבית. יש לו אח בכור, משמע כשהוא נולד הרופא מסר אותו להוריו בצירוף קנס כספי גבוה. בגיל 5 המשפחה שלו עברה למעין עיירת פיתוח בגרסה סינית, עיירה פריפריאלית מאוד. בגיל 12 הוא היה התלמיד המצטיין של המחוז, בגיל 13 עבר עם הוריו לעיירה גדולה קצר יותר, ובגיל 16 היה המצטיין של כל הנפה. הוא קיבל מלגת לימודים באוניברסיטת בייג'ינג, שם סיים בהצטיינות, וקיבל מלגה לתואר שני באוניברסיטת ברקלי. אלא שהמלגה הייתה מיועדת רק לו והוא כבר היה נשוי. הוא לא רצה להשאיר את אשתו לבד בסין ולא היה לו כסף, לכן תוך כדי הלימודים בברקלי, בזמנו הפנוי, הוא תיקן מכוניות כדי לייצר הכנסה נוספת. גם שם הוא סיים בהצטיינות, ואז חזר לסין לעשות דוקטורט, ובדרך עצר לעשות קורס בטכניון בישראל – ואז נפגשנו. פרנק, אנחנו עוד נשמע עליו.

בבוקר הוא חיכה לי מחוץ להוסטל כדי לקחת אותי לחומה הסינית. כשעה וחצי ממרכז בייג'ינג נמצא אחד מקטעי החומה שמוסדרים לקליטת מבקרים. נפרדתי מפרנק ועליתי לרכבל העמוס. אני הלא-סיני היחיד בסביבה. החומה הסינית היא אתר ארכיטקטוני מעניין. לא באמת אפשר להשוות אותה למשהו, אין מבנה שאני מכיר שדומה לה, אבל לצורך העניין אציין שהיא שונה מחומות אחרות. בדרך כלל החומה בנויה בהתאם לטופוגרפיה הטבעית ומנסה להשתמש בה, אבל כאן – נדמה שהחומה הזאת נבנתה במתכוון כדי להפגין בפני כל מי שיעלה בדעתו לעבור אותה, שהיא מעל הטבע. כשעומדים על החומה ומביטים לאופק, מנסים למצוא את הנקודה שבה החומה נגמרת, זה מעין תעתוע. החומה על מקטעיה חוצה רכסים ועמקים, מלווה בפיתוליה מדרונות שנראים ונעלמים ללא סדר. המונגולים האלו שצמחו מתוך השממה… איך שכמה סוסים קצרי רגליים, יושבי יורטים, אשפי בשר מיובש וסוגדי אלילי רוח הפכו בתקופות מסוימות לאימת העולם המיושב.

נהר של מבקרים יש פה היום, נהר. כמות עצומה, פקק תנועה אנושי. על כל תמונה שצילמתי היו חמישה אנשים שביקשו להצטלם איתי. זה מתחיל באחד שמבקש להצטלם, ואז מצאתי את עצמי עומד כמה דקות באותו המקום וכל מיני אנשים אקראיים פשוט עומדים בתור כדי שגם הם יוכלו להצטלם איתי. איך אפשר לסרב.

בסוף היום ירדתי חזרה דרך מין רכבת הרים, אטרקציה נוספת שקיימת במקום. פרנק חיכה לי באוטו, המחשב הנייד שלו פתוח על ההגה. הוא כל היום ישב פה וערך את עבודת הדוקטורט שהוא מגיש מחר. מה אני אגיד… כמה שהוא מיוחד.

למחרת יצאתי לשוטט ברחובות הכרך, חיפשתי לי דרך לכיכר טיין-אן-מן הנודעת. פירוש שמה "שער השלום השמיימי". נכנסתי לאחד מהמעברים התת-קרקעיים המחברים בין הכבישים רבי הנתיבים של העיר הזאת, ופתאום, כמו מתוך מנגינה ששמעת פעם ואין לך שום זיכרון ברור מתי ואיפה, רק זיכרון ששמעת את הצליל הזה בעבר, אני שומע צליל כינור שנמתח ומתהדהד לו בתוך הפרוזדור התת-קרקעי הארוך הזה. בקצה הפרוזדור, על פינת המדרגה, יושב לו זקן עם זקן לבן ודליל לבוש בגדים מסורתיים. על ירכו מונח לו כלי קשת, סוג של קמנצ'ה עם שלושה מיתרים, והזקן עוצם את עיניו ושר. הצליל של הכינור-קמנצ'ה כל כך דומיננטי, כל כך חודר, שקול המולת העיר הסואנת עוצר. נדמה שכל הוויית המרחב התת-קרקעי הזה שרויה בעולם מקביל, עולם שקט, סין של פעם, ויהיו כאלו שיגידו שזו סין העממית.

המשכתי ללכת, משאיר את הסיני עם הכינור הגדול מאחוריי, ואז מצאתי את עצמי במרכז בייג'ינג, נעמד ומסתכל על גורד שחקים. הוא היה בסך הכול במרחק 200 מטר ממני, אבל בקושי יכולתי לראות אותו בגלל הפיח. יותר מזה – אפשר להסתכל על השמש בלי משקפי שמש. לא פלא שאנשים הולכים פה עם מסכות על הפנים. הקידמה אולי נתנה לסין משהו, אבל היא לקחה לה את השמים. הגעתי לכיכר ואמרתי לעצמי, אולי שער לשלום, אבל בטח לא לשמים.

את הדרך ממוסקבה ועד לכאן עברתי עם חבר, שלצערי ולבקשתו נבצר ממני מלהזכיר אותו, אך בכל זאת אני רואה לנכון לומר תודה. תודה על הדרך, תודה על שהיית לי בן לוויה ומגדלור. חמישה ימים בבייג'ינג הגיעו לקיצם, נפרדתי מהחבר ותפסתי את ה"בולטריין" לשנחאי, ארבע שעות של נסיעה חלקה שבמהלכה הרכבת גולשת לה על פס מגנטי במהירות של כ-300 קמ"ש. אפשר להשעין מטבע על החלון והוא אפילו לא רוטט. השכרתי חדר במוטל של ימאים בעיר התחתית, תערובת אנושית של מזרח אירופים, הודים ופיליפינים. מוטל ימאים פראקסלנס.

כל אסיה, כל הלו"ז של היבשת הזאת, מצטמצם לפה. את כל זמני הנסיעה קבעתי בגלל המעבורת שאני עתיד לעלות עליה מחר. אם אני לא עולה עליה אני לא אגיע בזמן ליוקוהמה שביפן, ואז אני גמור. אני לא יכול שלא לעלות על המעבורת הזאת.

ולגבי סין – אין סין אחת, היא מגוונת. אם לדייק, יש למעלה ממיליארד סין. אך יש דבר אחד משותף – כל הסינים שפגשתי נהגו בפניי בנדיבות ואדיבות רבה, שריגשו אותי. יחד עם זאת, לפי מה שרואות עיניי סין גדלה ומתפתחת בקצב מהיר מאוד, ולזה יש השלכות חברתיות וסביבתיות עצומות, המשפיעות ומקרינות על כלל יושבי העולם. סין היא חתיכה רצינית בפאזל העולמי, וכל אחד ששואף להגדיל את תפיסת המרחב העולמית שלו חייב לבקר בה.

10 דברים שצריך לעשות בסין:

  1. לבקר בחומה הסינית.
  2. לצלם כלה סינית כשברקע העיר האסורה.
  3. לאכול הוטפוט.
  4. לאכול טופו מסריח.
  5. לשבת ליד שולחן קלפים באמצע סמטה חשוכה למחצה, לשתות בירה סינית ולירוק על הרצפה כשאתה מפסיד.
  6. לרכוש חבר סיני אחד לפחות.
  7. ללכת למועדון רוק כבד סיני.
  8. לחפש את השמים ולמצוא את השמש.
  9. לחשוב כמה דברים יש לי בבית שיוצרו פה.
  10. לשבת ליד סיני עם כינור גדול.

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

6 תגובות

  1. מעמה
    מעמה מרץ 07 2020, 07:28
    תודה

    כמה כיף לקרוא. מרתק. תודה רבה!

    השב לתגובה
    • עמוס
      עמוס מרץ 07 2020, 16:29
      כמה יפה כתבת

      אהבתי הכל והכי את 10 הדברים שעליך לעשות בסין שאומרים בעצם הכל.

      השב לתגובה
    • גלעד
      גלעד מאי 02 2020, 12:13
      השמים הם הגבול

      גלעדי… הדוגמן של החומה הסינית… אהבתי

      השב לתגובה
  2. שלומי עמר
    שלומי עמר מרץ 07 2020, 19:17
    בייג'ין ועוד יותר שנחאי

    ערים מדהימות

    השב לתגובה
  3. הלו!
    הלו! מרץ 10 2020, 12:36
    יין אורז

    זה שם הסיפור

    השב לתגובה
  4. ח.
    ח. מרץ 11 2020, 13:53
    למי יהיה אומץ לנסוע לסין

    בשנה הקרובה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור