JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סוף עונה באוסקה

מסע מקיף עולם (אסיה 10)

סוף עונה באוסקה דניאל ג'ינו ביפן
אפריל 30
19:30 2020

המעבורת שלקחה אותי משנחאי הגיעה ליעדה – אוסקה. יצאתי מהמעבורת והגעתי לדלפק הדרכונים. אשת ההגירה שאלה אותי לאיזו כתובת אני הולך, ולרגע לא ידעתי מה לענות. ואז נזכרתי שכשהזמנתי את ההוסטל, עשיתי צילום מסך. מזל… שלפתי את הנייד מהתיק והראיתי לה. היא הופתעה, לא הבינה למה המידע לא מוכן מראש. לך תסביר לה עכשיו שחצית יותר משני שליש עולם בשנה האחרונה, ושהיית כל כך עסוק בלעכל את הדרך בהווה, שמי בכלל חשב או דמיין את יפן… אחרי כמה רגעים היא החזירה לי את הדרכון ובירכה אותי בקידה, "Welcome to Japan". כמה שאני עייף. הרבה מקומות חדשים, והשחיקה של הדרך מכה בי בעוצמה גדולה משהרגשתי אי פעם.

התמקמתי בהוסטל ואז יצאתי והתחלתי ללכת למרכז העיר. בדרך בחנתי את הסביבה החדשה, את הבניינים, הרחובות, האנשים, התנועה. הכול מבריק פה. מסודר ומיושר עד המילימטר האחרון. אין ולו סדק אחד נראה לעין. נדמה כאילו משהו צחצח את עלוות העצים עם מברשת. הפרחים בערוגות הציבוריות נמתחים כמו חיילים במסדר. סדר, תכנון מופתי. הפרטים הקטנים… שם האלוהים נמצא. פתאום הביטוי הזה מקבל משמעות מוחשית.

מעט קראתי על יפן, הגעתי לכאן כמעט כדף חלק. חלון המידע היחיד שאיכשהו היה לי הם הזיכרונות מהשכנה היפנית של הורי, מימי, ומבעלה אלן, מורה הקראטה שלי. פתאום אני מבין. את סידור הפרחים, המאכלים, ובעיקר את השקט, האדיבות וההכלה.

אחרי 30 דקות הליכה נעמדתי מול מסעדה. משהו בריצוף השחוק ובכמות המקומיים אמר לי שככל הנראה מדובר במסבאה טובה, מוסד של אוכל יפני. התיישבתי במקום היחיד שהיה פנוי על הבר, ליד זוג. הזמנתי בירה מקומית ופניתי אליהם. הם דיברו מעט אנגלית, אבל השיחה התמשכה איכשהו, ושאלתי אותם אם הם מכירים איזה פאב נחמד לשבת בו. הבחורה אמרה לי שהיא מכירה פאב כזה ושנלך לשם אחרי שנסיים, כי המסעדה תיסגר בעוד עשר דקות. העובדים כבר התחילו להפוך את הכיסאות על הבר ועל השולחנות, ואני סיימתי לאכול את "היאקיטורי קובה", שיפוד מעגל מיוחד ששתה בירה וקיבל מסאז' לאורך כל חייו הקצרים, ויצאנו.

באחד ממעברי החציה הבחור נפרד מאיתנו. אני חשבתי שהם זוג וששלושתנו נלך יחד למקום הבא, אבל הסתבר ששניהם עובדים כאח ואחות בבית חולים. המשכתי ללכת עם הבחורה, שלצערי איני זוכר את שמה. חייכנית וביישנית שכזו. ממעט האנגלית שהצלחתי לחלץ ממנה הבנתי שהפאב שאנחנו הולכים אליו שייך לחבר שלה שמדבר אנגלית, ולכן היא לוקחת אותי לשם. לא שאלתי יותר מדי שאלות בגלל פער השפה. אחרי כ-15 דקות נכנסנו לבניין וירדנו במדרגות לקומת המרתף, וממש כמו בסרט הלכנו לאורך מסדרון ארוך וחשוך שבקצה שלו דלת שמעליה תלויה מנורה קטנה. אני פותח, ופתאום קולט איזה יפני קשור מהקיר לבוש בתחתונים. ממשיך עוד צעד ומולי איזה יפני זקן נעול לרצפה בשרשרת. וואי וואי, מה זה?! לאן הגעתי? תוך כדי עלה בי קול, כמו מנטרה, "דניאל, אתה עומד זקוף ונושם, הכול טוב, תמשיך". הבחורה הפנתה אותי לשבת על הבר. התיישבתי בפינה, כמה שיותר רחוק מהקשורים והנעולים, עדיין מנסה להבין מה לעזאזל קורה פה. ערב ראשון באוסקה גם כן… נדמה שכבר מצאתי את הביבים שלה.

לידי על הבר ישב דייוויד, בחור אוסטרלי שהגיע לפני 16 שנה ליפן כדי ללמוד אמנויות לחימה. בעברו היה לוחם מקצועי. הוא נשוי ליפנית ויש לו שתי בנות. שוחחנו. זו הייתה הרצאת המבוא הראשונה שלי ליפן, והוא האיר בפניי כמה נקודות שיש להבין על התרבות היפנית ועל היפנים. אחרי זמן מה ניגשה אלינו הבחורה שהביאה אותי למקום, ובישרה לי שהיא קבעה לפגוש חברות אבל היא תחזור. דייוויד אמר לי, "שמע, אם יפנית אומרת לך שהיא חוזרת – אז היא חוזרת". נפרדתי ממנה והיא נפרדה ממני בקידה.

בבוקר למחרת התעוררתי בהוסטל, עוד מנסה לשחזר את אירועי אמש, הכול מעורפל. בכיס המכנסיים מצאתי פתק ועליו שם של בר, רודי-בר. נזכרתי שהיה איזה יהודי אמריקני שאמר לי שיש בר של ישראלים באוסקה. בערב יצאתי לכיוון, וכל מבוקשי היה ללגום בירה גולדסטאר צוננת ולשמוע מעט עברית. ירדתי מהרכבת התחתית וירדתי לתוך מתחם תת-קרקעי עצום. קומות על גבי קומות של מסעדות וברים, אין מתחם דומה לזה בישראל. בקצה אחד המפלסים מבצבצים להם דגלי הכחול-לבן עם המגן דוד. זה המקום.

נכנסתי ומנהל הבר ראה אותי מיד. זה היה חיבור ממבט ראשון. הוא פנה אליי בעברית והגולדסטאר החל לזרום. עידן, ישראלי שחי כבר 22 שנה ביפן, ציווה עליי "שב פה ואל תזוז עד שאני סוגר, מכאן אנחנו הולכים יחד לקרוע את אוסקה." וואי וואי, אני אומר לעצמי, עוד ערב קשוח לפני…

לקח לי יומיים להתאושש. קומת הגג של ההוסטל היא מעין חלל כביסה של אורחי המקום, ובצמוד לה רחבה מכוסה דשא סינתטי. יומיים שכבתי על המדשאה הסינתטית ועקבתי בתנוחותיי אחר השמש, מנסה לתפוס לי את קרניה המלטפות בין גורדי השחקים שסביב.

כשסוף סוף הרמתי את עצמי תפסתי רכבת לקיוטו, שנמצאת במרחק 30 דקות נסיעה ממרכז אוסקה. עד אמצע המאה ה-19 קיוטו שימשה כעיר הבירה של הקיסרות היפנית. במהלך מלחמת העולם השנייה האמריקנים לא הפציצו את העיר, וכך נשתמרו בתחומה מקדשים וארמונות ממיטב האדריכלות היפנית. נכנסתי אל תוך מתחם ארמון הקיסר, מבנה מרשים ביותר, עשוי בחלקו מקירות נייר, מוקף תעלות מים צלולים. והנה ליד מפל קטן, עץ שרק בחלקים מועטים ממנו נותרה עוד פריחה. אני אוחז את הענף הפורח בידי, מביט בו ותוהה כמה הפרחים שלו לבנים-ורדרדים קטנים ועדינים. לפתע אני שומע קול אישה מאחוריי, "אתה יודע איזו פריחה זו? זו הסאקורה". זה היה בסוף חודש אפריל, חשבתי שפספסתי את העונה. הגעתי בדיוק לסוף של הסוף שלה.

8 דברים לעשות באוסקה:

  1. לבקר בארמון הקיסר בקיוטו
  2. לאכול יאקיטורי קובה
  3. לראות פריחה של דובדבן
  4. לקפוץ לרודי-בר
  5. לקנות קימונו משי בשוק הגדול
  6. לקבל הכוונה ממקומי ולאפשר לו ללוות אותך למחוז חפצך
  7. לשבת בגדת האגם המלאכותי בפארק של אוסקה ליד דייג יפני
  8. לתפוס מונית

על המחבר / המחברת

Avatar

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

10 תגובות

  1. ע.
    ע. מאי 01 2020, 13:49
    כל העולם תקוע ואתם עם סיפור מסעות

    כל הכבוד

    השב לתגובה
  2. סתם
    סתם מאי 03 2020, 12:07
    אתה גבוה?

    או שהן נמוכות?

    השב לתגובה
    • נעמה
      נעמה מאי 03 2020, 20:59
      גם וגם

      הוא גבוה והן נמוכות.

      השב לתגובה
    • ג
      ג מאי 06 2020, 21:11
      מרתק

      דברים טובים באים באריזות קטנות

      השב לתגובה
      • חי
        חי מאי 07 2020, 13:22
        פשוט כיףףףףף

        אחד הדברים שהיא כיף בלקרוא את היומן מסע שלך הוא שאפשר להרגיש את הטיול אפשר להיות אפילו לכמה רגעים השותף שלך לטיול יש בכתיבה שלך יכולת מרתקת של היסחפות הקורא ואיזון עדין בין החוייה אחד לאחד לבין איך היא נראה מעניי הקורא….נהנה כל פעם מחדש !

        השב לתגובה
  3. נעמה
    נעמה מאי 03 2020, 20:58
    תודה לך על סיפור המסע

    וואו, כמה שאתה כותב יפה!!!!!

    השב לתגובה
  4. לג'ינו היקר
    לג'ינו היקר מאי 05 2020, 17:19
    איזה שובב

    עם שתי גיישות ???
    אנו אחוזים קנאה.

    השב לתגובה
  5. עמוס
    עמוס מאי 06 2020, 20:23
    איזה יופי

    איזה יופי…חבל ש"צנזרת" את המשך הלילה עם הישראלי בעל הפאב.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור