JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

תל אביב – העיר הלבנה שלנו

סיור מקומי באתר מורשת עולמי

תל אביב – העיר הלבנה שלנו שולה וידריך
מאי 25
18:00 2015

בחודש יולי 2003, בישיבה של אונסק"ו בפריז, הוכרזה "העיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת עולמי. הכינוי נולד בשל מתחם עירוני ובו רצף בתי קובייה לבנים, הבוהקים בשמש התל אביבית.

תל אביב נוסדה ב-1909 ופרחה בתקופת המנדט הבריטי (1920–1948). העיר הלבנה נבנתה בשנות השלושים והארבעים על מתווה עירוני בתכנון סר פטריק גדס, מחלוצי תכנון הערים המודרני במאה העשרים. הכללתה של תל אביב ברשימת אתרי המורשת העולמיים מבטאת את ערכה האוניברסלי והייחודי של העיר הלבנה ומחייב את שמירתה לטובת האנושות בדורות הבאים.

העיר חולקה לשלושה מתחמי הכרזה: אזור A – מתחם כיכר צינה דיזנגוף וצפון העיר של אז, שבו הבנייה הומוגנית, על טהרת הסגנון הבינלאומי; אזור B – שדרות רוטשילד מרחוב נחמני עד "הבימה", כולל הרחובות החוצים, המייצג בעיקר את שנות השלושים המוקדמות; אזור C – מתחם ביאליק, שבו מיוצגים גם מבנים משנות העשרים בסגנון ארט דקו וסגנון אקלקטי.

מרבית המרכזים המודרניים של המאה העשרים נמצאים בפריפריה של הערים הגדולות ונבנו כשכונות נפרדות או נבלעו במרקם קיים. אך בתל אביב קיים ריכוז של מבנים שתוכננו בהשפעת הזרם המודרני באדריכלות ויוצרים מתחם הומוגני בעל רצף סגנוני. מיקומו של המתחם, במרכזו של מטרופולין, מאפשר חשיפה מירבית לקהל מבקרים גדול ומגוון.

האדריכלים שתכננו את בתי העיר הלבנה רכשו את השכלתם המקצועית בבתי ספר שונים באירופה, והושפעו ממיטב אדריכלי התנועה המודרנית. בבואם ארצה התאימו את השפה האדריכלית לנוף התרבותי המקומי ולתנאי האקלים בארץ, וכך יצרו ניב מקומי עשיר.

בעיצוב בתי העיר הלבנה בולט הסגנון הבינלאומי, שמאופיין באדריכלות המטפלת בראש ובראשונה בחלל ולא במסה, עיצוב שמתמקד ברגולריות ולא בסימטרייה ומיעוט באלמנטים קישוטיים ולא תפקודיים. בדרך כלל הבתים בנויים על עמודים ובעלי גג שטוח המשמש גם כגן. סימני היכר נוספים הם חלונות ומפתחים אופקיים, חלון זכוכית אנכי המבליט את נוכחות חדר המדרגות, קירות לבנים וביטוי לצורות של אוניות ומכונות.

מאפיינים אלה תאמו את רעיונות הקדמה, הפשטות והצניעות ששלטו באותה תקופה בארץ. הסגנון הבינלאומי נקלט בארץ ישראל בשל השאיפה החזקה למודרניזציה ובשל הצורך בבנייה מהירה וזולה. בניגוד לאירופה, ארץ ישראל מתאפיינת באור חזק ובחום רב, על כן הוקטנו המפתחים והחלונות ונבנו מרפסות שקועות וגגוני צל. רוב רובם של בתי הסגנון הבינלאומי בתל אביב נבנו כקוביות, ובחלק מהם שולבו קווים מעוגלים השוברים את הקובייתיות.

במאי 1994 ארגנה עיריית תל אביב כנס בין-לאומי ובו השתתפו כאלף היסטוריונים ואדריכלים ממדינות רבות. באירוע, שכלל סיורים וכנסים ברחבי העיר, נטבע לראשונה המונח "סגנון באוהאוס". מארגני הכנס חששו שהכותרות "כנס סגנון בינלאומי" או "כנס האדריכלות המודרנית של שנות השלושים" לא יובנו כראוי, והתברר שהציבור מזהה יותר את השם "באוהאוס", על שם בית הספר לעיצוב בשם זה שהיה אחד ממקורות ההשפעה על התנועה המודרנית. כך הפך הבאוהאוס למותג, ושלטי ענק צצו ברחובות והכריזו על תל אביב כ"בירת הבאוהאוס העולמית".

באפריל 2003 התקיים מעמד הכרזה מרגש בנוכחות נשיא אונסק"ו, נשיא המדינה דאז משה קצב, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, נציגי משפחת גדס וקהל מוזמנים רב. ב-2004, כחלק מחגיגות ההכרזה, הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכה "לגור על החולות", שאצרה האדריכלית פרופ' ניצה סמוק. מודל התערוכה מוצב היום במגדל שלום ומציג את הרקמה העירונית, כולל תמונות של מבנים מייצגים.

אין כמו מסלול הליכה עירוני כדי להתרשם מהעיר הלבנה. התחילו את המסלול במרכז שדרות רוטשילד במקביל לרחוב נחמני, שם מוצבת מרצפת המסמלת את גבול העיר הלבנה. התקדמו לשדרות רוטשילד 67 – בית סמואלסון. זהו בניין בעל מאפיינים קוביסטיים מובהקים לפי תכנונו של האדריכל חיים סוקולינסקי. מרפסות רחבות מרחפות בחזית הפונה לשדרה ואילו החזית לרחוב נחמני מעוגלת כגליל. הבית מחופה בטיח רחוץ (ואש פוץ) בגוון ורדרד.

ממש בסמוך ניצב בית מרגלית. האדריכל יצחק שוורץ (שן צור) תכנן בית מגורים הבנוי על פריסה של האות "ר". חדר המדרגות מודגש על ידי חלון זכוכית אנכי ומדגיש את קו התפר בין חלקי הבניין. בחזית מרפסות אופקיות בעלות מעקה צינור ברזל.

הבניין הבא, בשדרות רוטשילד 71, הוא בית קריגר, בניין המשדר ניקיון צורני ואיפוק. המרכיב הבולט הוא המרפסות השקועות בתוך נפח המבנה ויוצרות משחק אור וצל באמצעות היחס בין הפתחים לקיר. משטח החזית המטויח לבן בולט מעט. הפתח הצר והארוך הוא תשובתו של האדריכל זאב רכטר לחלון הסרט האופקי – אלמנט עיצובי של לה קורבוזיה.

במספר 79 ניצב בית יוסף, בית מגורים בן שלוש קומות עם תוספת של פרגולה מרחפת הנשענת על שישה עמודים בנויים מלבני סיליקט. לרוחב כל קומה נמתח קו אופקי מאבני סיליקט אדומות. לעומת זאת, חלון חדר המדרגות הרחב, המשולב אריחי זכוכית, מדגיש קו אנכי. דוגמה יפה לסגנונו של האדריכל יוסף ברלין.

המשיכו לשדרות רוטשילד 81 – בית לסטר, פרי תכנונו של האדריכל משה צ'רנר. הבית הנוכחי, הבנוי בסגנון בינלאומי, מסווה תחתיו בית בן שלוש קומות שתוכנן בשנת 1931. מרפסת המרחפת המעוגלת מחברת בין שתי החזיתות ומתייחסת לפינת הרחוב.

בית מספר 82 הוא בית רובינסקי-בראון, שתכננו האדריכלים יוסף וזאב ברלין. זהו בית מגורים בעל קווים אופקיים הזורמים מחלון חדר המדרגות האנכי אל שתי החזיתות, המציגות מערך חלונות ומרפסות. הקו האופקי מודגש באמצעות גגון הצללה והבדלי טיח בין הקומות. אלמנטים בפינת הבית, כגון גגון הצללה מוגזם בפינת הגג היוצר צורת משולש, מתייחסים אל מפגש הרחובות.

המבנה שבשדרות רוטשילד 83 היה ביתו הפרטי של האדריכל יוסף ברלין. הבית, שנבנה ב-1928, עוצב בסגנון קוביסטי. לבני סיליקט חשופות שולבו ליצירת בליטות בצורת משולשים וגמלונים, סגנון ייחודי לאדריכל ברלין בתל אביב.

במספר 84 עומד אחד הסמלים והדגלים של הארכיטקטורה המודרנית: בית אנגל, שתוכנן בידי האדריכל זאב רכטר. בית אנגל נבנה בצורת האות "ח" סביב חצר פנימית הפונה לרחוב מזא"ה. זה המבנה הראשון בעיר שתוכנן על עמודים, וכך נוצרה אשליה אופטית של מרחב, רצף ירוק ותנועת אוויר. הקיר החיצוני המטויח לבן מדגיש את העיקרון של הבניין כמעטפת לחלל המקבלת את אפיוניה הצורניים על ידי החלל האצור בה. הדגשה אופקית נוצרה על ידי מסגרות חלונות בולטות, מעין תחליף לחלון הסרט הרחב האירופי, שלא מתאים לתנאי מזג האוויר בתל אביב. המפגשים בין המרפסות בשתי החזיתות יוצרים משחקי נפחים ומשחקי אור וצל (אם תוכלו לדמיין את הבית מטויח, לבן ונקי). בצדו האחורי של הבית בולט אגף דמוי גליל. הגג השטוח נועד למקום התכנסות של הדיירים, ובעבר ריחפה עליו פרגולת בטון.

המשיכו לשדרות רוטשילד 87, שם נמצא בית באומל, שתוכנן בידי האדריכל קרל רובין. זהו בית מגורים שנבנה בסגנון בינלאומי כמעין קובייה נקייה, ומשדר איפוק ומינימליזם. המרפסות הארוכות והרחבות שקועות במסת המבנה, ולרוחב כל מרפסת מורכב גגון הצללה קצר. הקיר הצפוני של המרפסות מורכב ממסגרות חלון המזכירות מבני תעשייה.

בהמשך הרחוב, בשדרות רוטשילד 90, תמצאו את בית הוניכוגס. האדריכל יוסף טישלר עיצב בית מגורים בולט בפשטותו, עם קווים אופקיים שהובלטו באמצעות שימוש בהבדלי טיח בין הקומות.

וברוטשילד 93 ניצב בית מגורים בן שלוש קומות הנקרא "בית מגנט" ותוכנן בידי האדריכל יהודה מגידוביץ. המרפסות השקועות בנפח הבניין יוצרות קו אופקי וחלון במסגרת ברזל יוצר קו אופקי שולט המחבר בין אגפי הבניין. מעקה חדר המדרגות מעוצב בסגנון ארט דקו.

הבתים ברוטשילד 89 ו-91 יוצרים יחידה יוצאת דופן: האדריכל פנחס היט תכנן צמד בניינים שהם תמונת ראי זה לזה. המרפסות בגוש הקדמי זוויתיות, שקועות במעטפת צל, ואילו בגוש הנסוג הן מעוגלות ונוספה להן מעין מדרגה המדגישה את המוטיב האנכי והמעגלי. את מעקות המרפסות בחזית חורצים קווי אוורור צרים. הצמחייה שבין הבניינים מעשירה את נוף הרחוב.

ברחוב אנגל פנו ימינה. במסגרת התכנית להחייאת לב העיר פותח הרחוב כמדרחוב ששולבו בו פינות ישיבה ומשחק. על פינת הרחוב ניצב בית מילנר, בית מגורים שתוכנן בידי האדריכל שלמה גפשטיין. לבית מערך מרפסות עם מעקה בנוי היוצר משחק נפחים. חיפוי חזית קומת הקרקע באבן שיש אדומה, וכן האדנית הבנויה המקיפה את הבית, היו אלמנטים יוצאי דופן באותה תקופה.

קצת לאחר מכן, ברחוב אנגל 5, תעמדו מול בניין בעל מתווה של קובייה נקייה – בית אגינסקי, שתוכנן בידי האדריכל סם ברקאי. הפרופורצייה המדויקת מאזנת בין משטחים בנויים בהירים לפתחים שיצרו המרפסות (היעזרו בדמיונכם וקלפו את התריסים והסורגים שנוספו לבית). בחזית המזרחית גוש בולט המאפשר חשיפה לרוח הים המערבית. המרפסות יוצרות הדגשה אופקית ואילו חלון לבני הזכוכית יוצר הדגשה אנכית. על הגג מרחפת פרגולה הנתמכת בעמוד עגול, ואותו עמוד ניצב בקו ישר עם המרפסות הקטנות. גינון הבית היה חלק מהתכנון המקורי, וכולל קקטוסים ותמרים היוצרים משחק צללים על קיר הבית.

שני הגושים הקובייתיים שברחוב אנגל 8 הם בית הנדל, פרי התכנון של האדריכלים שוורץ והירש. בגוש הנסוג ניצבות מרפסות מעוגלות בהשראת דימוי האונייה, ובגוש הבולט המרפסות זוויתיות ומוצלות על ידי סינרי הצללה. אלמנט חדר המדרגות, המרמז לסגנון ארט דקו, מחבר בין שני הגושים ומתעקל במפגש עם הגג. החצר הפנימית שנוצרה בין שני הגושים משתלבת היום בחלל הציבורי של המדרחוב. הבניין מחופה בטיח רחוץ (ואש פוץ) ובו הבדלי גוון להדגשת האופקיות ומערך החלונות.

חִזרו אל השדרה ופנו ימינה ושוב ימינה, אל רחוב שינקין פינת רחוב הגלבוע. עמדו והסתכלו על בית רובינסקי המרשים, המורכב משלושה גושים המקיפים את חדר המדרגות. קירות הבניין חורגים מעט מעבר לחזית הדרומית ונראים כאילו מנותקים משלד המבנה. הקירות ממשיכים, מתעגלים ועוטפים את השלד כקליפה. כך המחיש האדריכל לוצ'יאן קורנגולד את העיקרון של קיר המשמש מעטפת של חלל. קורנגולד יצר גם הדגשים אופקיים בולטים באמצעות מערך המרפסות הכולל אדניות בנויות, מערכת לניקוז מים וחריצי אוורור. האגף הצפוני מעוגל מעט, ובשילוב החלונות העגולים המבנה מקבל דינמיקה ודימוי של צוללת בעלת כמה סיפונים. הבניין מחופה טיח מגורד (קרץ פוץ).

חִזרו על עקבותיכם ושובו אל השדרה. הסתכלו על בית מספר 99 – בית ריפשטיין ושות', פרי תכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ. זהו מבנה מגורים ומסחר בן שלוש קומות, בעל מתווה של קובייה נקייה. החזיתות החלקות שומרות על איפוק ומציגות קו אופקי המודגש באמצעות החלונות ופסי הטיח הנמשכים מהם. מעקות המרפסות עשויים מצינורות ברזל עם עיטורים מינימליים. חלון חדר המדרגות יוצר מוטיב אנכי. התכנון המקורי כלל חדר מנוחה בפינת גג הבניין, אך הדבר לא בוצע.

המשיכו לשדרות רוטשילד 113–115. בית גולדנברג רוז בירק, בתכנון האדריכל חיים סוקולינסקי, הוא בית מגורים ולו שתי חזיתות סימטריות הכוללות דגש אנכי אופייני של חדר המדרגות ומערך של מרפסות בולטות. שיפוץ הבניין כלל שימוש בגוונים כדי להבליט את המערך הכולל של החזיתות ואת האלמנטים המשניים של פרטי המעקות, החוזרים על עצמם בגדר החצר.

בית אהרונוביץ, הניצב בסמוך, מורכב משלושה גושים קובייתיים הערוכים בנסיגה ויוצרים חצר פנימית גדולה. האדריכל יצחק רפפורט תכנן פינות מעוגלות התורמות לזרימה המשכית של הבניין, מחזית השדרה לחזית הפונה לרחוב בר אילן. חדרי המדרגות השקופים האנכיים מפרידים בין הגושים המסיביים ויוצרים ניגוד מעניין.

התקדמו לשדרות רוטשילד 118 – בית אקו"ם, שתוכנן בידי האדריכלים יצחק רפפורט, גילברטן ופרנקל. זהו בית מגורים המתהדר באלמנט חדר מדרגות ייחודי המורכב מלוחות בטון ובמרפסות וגגונים בעלי זיזים בולטים. קורה אופקית מרחפת על הגג בהתאמה למרפסת תחתיה. הבית מחופה בטיח רחוץ (ואש פוץ). בצד הבית נבנה שיפוע סלול שהוביל ל"גראז'", היום חניה.

האדריכל ריכרד קאופמן תכנן את בית אהרונוביץ שבשדרות רוטשילד 119. המסה המודגשת בהבלטה מאחדת את כל קומות הבית. בכל קומה מרפסת אחת החורצת את רוחב החזית, יוצרת חתכים אופקיים וגם מונעת את קרני השמש מלחדור לחדרים.

בהמשך השדרה, בשדרות רוטשילד 139, תמצאו את בית קרייתי. זהו בית מגורים בעיצוב האדריכל שמואל מיסטצקין. בחזית מערך חלונות ללא מרפסות. הבית פונה ל"הבימה" ובולט באיפוקו.

הסיור מסתיים בהיכל התרבות ברחוב הוברמן. היכל התרבות תוכנן בידי האדריכלים זאב רכטר ודב כרמי, ומאופיין בסגנון ברוטליזם מעודן. למבנה קווי מתאר נמוכים ואופקיים וקירותיו עשויים זכוכית. הגג מתעגל מעל התקרה, המעוצבת ליצירת צורת קונכייה בתוך האולם.

סיור מהנה.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

שולמית וידריך

חוקרת תולדות העיר תל אביב-יפו, ומדריכת סיורים וטיולים בתל אביב, מאז שנות ה-80. ממדליקי משואות יום העצמאות בשנת 2009.

2 תגובות

  1. עליזה ב.
    עליזה ב. מאי 26 2015, 10:43
    סוף סוף משהו לא מהפוליטיקה המאוסה

    נמאס מהאקטואליה.רוצים יותר דברים של כיף והנאה.

    השב לתגובה
  2. שירה
    שירה מאי 27 2015, 13:59
    בכל זאת צריך מדריך

    השורות הכתובות לא יספיקו למי שבאמת מתעניין

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור