JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עסק טוב לטוריסטים

סיפור ובמרכזו סקודה

עסק טוב לטוריסטים צילום: Charles01 en.wikipedia.org
אוקטובר 04
00:35 2015

את הסקודה שקניתי בשביל המשפחה שלי הפכתי לטקסי לטוריסטים. זה ביזנס טוב, ואני מצליח להביא משכורת לא רעה הביתה, לאישה שלי ולבייבי שלי שנולדה לפני חמישה חודשים. אני עובד כאן, בצנטרום של סלוניקי, ליד תחנת הרכבת, איפה שהבתי מלון. אני עובד פה כבר כמה שנים, שכיר בחברת טקסי גדולה.

אני אולי צעיר, אבל למדתי כבר דבר או שניים. למשל, הבנתי מהר שבתור שכיר אני אשאר עם הסקודה עוד מולטי שנים, ורציתי להחליף אותה כמה שיותר מהר. יש לה בעיות עם המנוע, כל הזמן נוזל לה השמן, וכמעט בכל תדלוק אני צריך למלא גם מים. כדי להתקדם צריך להיות יצירתי בחיים האלה, אחרת אתה נשאר מאחור ולא מגיע לשום דבר.

איך אומרים אצלנו? מי שלא ממהר, מאחר.

הייתה לי בראש תכנית מלאה איך אני מתקדם בחיים. קודם כול, וזה כלל ברזל בהתקדמות בחיים, אתה חייב לדבר עם הקליינט שלך בשפה שהוא מבין. לקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל מרגע שהתחלתי להגיד לטוריסטים גוּד מוֹרְנִינְג במקום קָלִימֶרָה, הדברים התחילו לזוז. לא צריך להיות ג'יניאס גדול בשביל להבין למה. נניח שמגיעים תיירים לתחנה, ומבקשים טקסי. אגב, זה הפתיע אותי שטקסי זו מילה בינלאומית, כי בהתחלה חשבתי שהטוריסטים מדברים בשפה שלי, אבל שעניתי לתייר משהו כמו טי קניס, והוא היה בוהה בי, הבנתי שרק מילה אחת ביוונית הוא יודע, טקסי. הבנתי שאני צריך לשאול אותו הָאוּ דּוּ יוּ דּוּ במקום טי קניס, וזה עשה פלאים להצלחה שלי.

מצד שני, לא טוב שהטוריסט יחשוב שאתה לא מקומי. צריך למצוא את הבלאנס בין להישמע מקומי לבין לדבר עם הטוריסט בשפה שהוא מבין. אז חוץ מִקָלִימֶרָה או קָלִיסְפֶּרָה, תלוי בשעה, הייתי מוסיף מיד גם גוּד מוֹרְנִינְג או גוּד אִיוְנִינְג, וזה פשוט עבד.

איך אומרים אצלנו? עם הצלחה לא מתווכחים.

הבוס שלי, שלא מדבר מילה בשפה אחרת, הבין את הפוטנציאל שלי בשביל החברת מוניות שלו, והיה נותן לי עבודה, יותר מאשר לאחרים. אבל עדיין הרווחתי אותו דבר ואני רציתי יותר.

טוב, בשביל בחור חכם כמוני, זה היה דבר פשוט מאוד.

קודם כול, התחלתי להגיע בבוקר יותר מוקדם מהנהגים האחרים. יש המון טוריסטים שצריכים טקסי דווקא בחמש בבוקר. קצת קשה לקום, אבל אחרי כוס קפה שחור טוב שהאישה שלי מכינה לי, אני מתפקד כמו נמר. אז ככה הייתי מגיע מוקדם ותופס כמה שיותר טוריסטים, מבטיח להם להגיע לאיירפורט מהר, בלי פקקים, רק מתנצל מראש שנצטרך לעצור בגאז סטיישן בשביל למלא מים. אמינות, מובן? אם אני משדר להם אמינות, אני קונה אותם. אם לא אגיד להם מראש שאני צריך לעצור, הם לא יאמינו בי אחר כך. נכון שהם בדרך כלל לא חוזרים לאותו מקום שוב, אבל מה עם קצת רֶפְּיוּטֶישְׁן שהם יעשו לי שם בארץ שלהם? כבר קרה לי שהגיעו לתחנה טוריסטים ושאלו מי זה אפוסולס. הם לא קולטים את השם שלי נכון. לא יודע למה.

אחר כך התחלתי גם להתלבש קצת שונה מאחרים. על הג'ינס לא ויתרתי, אבל במקום חולצת טריקו פשוטה התחלתי ללבוש חולצות מכופתרות, ודי מהר עברתי לחולצות לבנות. תקופה קצרה אפילו התחלתי לשים עניבה. זה היה קטע לא נורמלי. נראיתי כמו חתן, משהו יוצא מהכלל, רק מה? לא היה לי נוח ככה. אני בחור גדול, ממש גדול, ולסגור את החולצה עד למעלה זה חונק לי בצוואר. מה שכן, ככה זה בחיים האלה. אם מישהו חושב שאתה מיוחד, אתה כבר יכול להתנהג רגיל לגמרי, הוא יישאר שבוי במחשבה שאתה מיוחד, ויעביר את המסר הלאה.

איך אומרים אצלנו? פעם נסיך, תמיד נסיך.

הסיפור של העניבה, אפילו שהיה ממש קצר, גרם אפילו לבוס שלי להתייחס אליי אחרת, והוא התחיל להתייעץ אִתי על עניינים כלכליים של התחנה, כאילו שאני לפחות ביזנס מנג'ר, ואני, בכלל אין לי מושג בניהול ובטח לא בכלכלה, סתם קצת שכל בראש. אבל מה, הקצת שכל הזה זה מה שעשה אותי עשיר. אולי גם קצת מזל. אז ככה הייתי עם עניבה איזה זמן, ואז חזרתי ללבוש חולצות לבנות, שהבדילו אותי מאחרים, וזה עשה את שלו. התחלתי לקבל הרבה יותר עבודה מאחרים, והבוס גם העלים עין מהעבודות הפרטיות שעשיתי, ככה שלאט לאט אספתי לי כמה דולרים ירוקים, או לפעמים כמה ארו מרשרשים בארנק.

איך אומרים אצלנו? מזל ושכל, שהם באים ביחד, זה סוס מנצח.

אחר כך הבנתי שאני אישיות, ואישיות צריכה סמל מסחרי. כלומר, אני צריך שיזהו אותי על בטוח. היום קוראים לזה מיתוג. אני מתכוון שאם נגיד טוריסט היה אצלי, ונסע לארץ שלו בחזרה, ויש לו חבר שמתכוון להגיע לסלוניקי, והוא רוצה להמליץ עליי, אז שיהיה לו ממש קל. את השם שלי הם לא קולטים ממילא. זה ארוך להם מדי. חולצה לבנה זה לא מספיק, כי יש לפעמים עוד נהגים עם חולצה לבנה, אז הראש שלי חשב וחשב עד שמצא! קניתי כובע יפה כזה, של מאסטר, משהו ממש דִיגְנִיפַיְד כמו שהם אומרים, והתחלתי לבוא אִתו לעבודה.

הבנתי גם שבשביל למשוך טוריסטים אתה חייב להיות מנומס. גם הלוק בעיניים חשוב מאוד. בלי להשפיל מבט חס וחלילה, הם אוהבים לראות כבוד עצמי, אז ללכת בראש זקוף, אבל בלי גאווה. אז אני אומר פָּרָאקָלוֹ לכל מי שעומד ומתלבט אם לנסוע אִתי, אֶפְחָ'רִיסְטוֹ לכל מי שעלה למונית. ולכל מי שמתיישב במונית ולא מבקש מיד לצאת, אני אומר יפה אֶפְחָ'רִיסְטוֹ פּוֹלִי ומוסיף כמובן סנְק יוּ וֶרִי מָאץ'. כי מה שמפחיד אותי זה שהטוריסטים ייכנסו לסקודה וירצו מיד לצאת, כי יש לסקודה שלי בעיה. הכיסא מאחורה לא ממש בסדר, וכל מי שיושב באמצע מרגיש שהוא נופל לתוך בור. אם זה רק טוריסט או שניים, זה בסדר, אבל הטוריסטים אוהבים להגיע ברביעיות, תמיד שני זוגות, בעיקר הישראלים.

מוזרים, הישראלים האלה, אני אומר לכם, מוזרים, ודי פיקחים, אני חייב לציין.

בסוף, אגב, אני לא מחליף את הסקודה שלי. אין לי לב למכור אותה. איך אומרים אצלנו? אל תרביץ לחמור שהביא אותך עד כאן.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

22 תגובות

  1. אילנה כהן
    אילנה כהן אוקטובר 04 2015, 11:01
    תודה לכותבת

    תודה לכותבת

    השב לתגובה
    • אופיר מונדל
      אופיר מונדל אוקטובר 04 2015, 14:09
      כהרגלך

      סיפור מקסים
      ותמיד נהנה לקרוא מסיפורייך.
      חג שמח צביה

      השב לתגובה
    • מוטי אלקבץ
      מוטי אלקבץ אוקטובר 11 2015, 10:04
      עסק טוב לטורעסטים

      בסיפור שלפנינו מתארת הסופרת מציאות יומיומית לשינוי שלא תמיד אנו ששים לבצע אותו.השינוי החל מהדברים הקטנים כמו התיחסות לשפה כדי לדבר בגובה העיניים וכלה בצורת הליבוש שגם כאן ההתיחסות החלה מסוג החולצה ועד לחבישת כובע שנתן לאותו נהג התיחסות כבן אדם ולא עוד סתם נהג מונית.מוסר ההשכל :איך שתתיחס לעבודתך כך התיחסו עליך ולא פחות חשוב לא חפחד משינוי.צביה תודה על כך שנתת עוד נקודה לחיים.עלי והצליחי למאמר הבא.כה לחי!????????????❤

      השב לתגובה
  2. פולינה באום-טלמור
    פולינה באום-טלמור אוקטובר 04 2015, 11:03
    איזה סיפור מקסים!

    עושה חשק להיות טוריסטית… תודה רבה צביה!!

    השב לתגובה
  3. אסתי פינסקר
    אסתי פינסקר אוקטובר 04 2015, 11:48
    נפלא

    צביה יקרה,
    סיפור מקסים!!!
    יכולת מרשימה להכנס למחשבותיו של נהג המונית ולהעביר בצורה כה אותנטית מפניני חוכמת החיים. את ממש יכולה להיות קופיראייטרית של מפלגת נהגי המונית.
    אגב, הברקה ששמעתי לאחרונה: "לפעמים, נהג מונית יודע יותר מwaze ".
    יישר כוחך!
    חג שמח (לא פשוט נוכח האירועים הקשים שפוקדים את ארצנו)
    אסתי

    השב לתגובה
  4. ברכה וייטסוון
    ברכה וייטסוון אוקטובר 04 2015, 13:25
    אם אין אני לי, מי לי?

    ובכל זאת, אני בוחר לסמוך על הסקודה, המוכרת והידועה לי.

    השב לתגובה
  5. ברכה וייטסוון
    ברכה וייטסוון אוקטובר 04 2015, 13:25
    אם אין אני לי, מי לי?

    ובכל זאת, אני בוחר לסמוך על הסקודה, המוכרת והידועה לי.

    השב לתגובה
  6. צביקה ניר
    צביקה ניר אוקטובר 04 2015, 21:45
    יופי

    יופי של סיפור.

    השב לתגובה
  7. אריאלה יעקובי
    אריאלה יעקובי אוקטובר 05 2015, 04:56
    לראות את הנקודה השחורה בדף הלבן

    יופי של סיפור!!הנהג שבל פעם נהג להשכיל מקריאת המפה שזו הסביבה.מציעה לכל העלי העסקים לקרוא וללמוד מנהג המונית.

    השב לתגובה
  8. יפית שזו
    יפית שזו אוקטובר 06 2015, 10:12
    סיפור שהוא מתנה

    לכבוד השנה החדשה. מקסים מקסים מקסים. ישר כוח עם מילים נפחאות שממתיקות את היום. תודה גדולה באהבה

    השב לתגובה
  9. יפית שזו
    יפית שזו אוקטובר 06 2015, 10:13
    סיפור שהוא מתנה

    לכבוד השנה החדשה. מקסים מקסים מקסים. ישר כוח עם מילים נפלאות שממתיקות את היום. תודה גדולה באהבה

    השב לתגובה
  10. מירי שומרון
    מירי שומרון אוקטובר 06 2015, 12:50
    את מראה לנו מה מאחורי הקלעים

    בחזית נהג מונית שעושה כסף מתיירים
    מאחור, בכל זאת קצת נשמה

    השב לתגובה
  11. שרית שמיר
    שרית שמיר אוקטובר 06 2015, 15:22
    יופי של סיפור

    יקירה הסיפור שלך נפלא ורחב, ואני מוצאת אותו מלמד ומעניק. והכתיבה שלך כרגיל נורא טובה ומרתקת ומאוד וקולחת ומושכת

    השב לתגובה
  12. אפי
    אפי אוקטובר 08 2015, 14:48
    מהמם

    צביה, הדרך שבה את כותבת , ישר מכניסה אותי לאווירה של הטברנות ובכלל, ציורי מאוד ושובה נפש…איזה כיף לקרוא…חייב המשך

    השב לתגובה
  13. משה קאופמן
    משה קאופמן אוקטובר 09 2015, 05:32
    טוריסטים מאת צביה גולן

    אומרים שהמוזיקה זורמת בעצמות…
    כך חשתי בעת הקריאה.
    השעה חמש וחצי בבוקר. וכולי מחייך. מרגיש את הבור בספסל האחורי.
    וטריפונס ברדיו החורק…..
    תענוג.

    השב לתגובה
  14. אירית שושני
    אירית שושני אוקטובר 09 2015, 17:51
    מבינה ללב הנהג שאינו מחליף את הסקודה

    קשה להיפרד ממכונית. לבה פועם וקושר רגשית

    השב לתגובה
  15. יוסיפיה פורת
    יוסיפיה פורת אוקטובר 10 2015, 08:35
    חכמת חיים

    אהבתי מאד את האמירות השזורות בחכמת החיים שהכנסת בפיו של נהג הסקודה. יופי של סיפור ויופי של כתיבה. כהרגלך בקודש.

    השב לתגובה
  16. מיכל בר פרו
    מיכל בר פרו אוקטובר 10 2015, 19:57
    אקטואלי בכל מקום

    הסיפור ממחיש עד כאב את הבנאליות של הטרור.

    השב לתגובה
  17. אחינעם
    אחינעם אוקטובר 11 2015, 00:31
    מקסים

    סיפור מקסים ומרתק, כתיבה נפלאה!!

    השב לתגובה
  18. שירה
    שירה אוקטובר 11 2015, 11:45
    נפלא!

    יופי של כתיבה! עושה חשק לעוד…

    השב לתגובה
  19. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב אוקטובר 11 2015, 14:11
    יצירתיות

    מרתקת היכולת של היוצרת "לנסוע" בנבכי נשמתו של הדמות ולגרום לי לרצות לקרוא ולא להפסיק , פשוט מהפנט.

    השב לתגובה
  20. דקלה סגל
    דקלה סגל אוקטובר 11 2015, 23:22
    העלית לי חיוך

    צביה יקרה, כרגיל שנונה ומשעשעת..נהניתי עד מאוד מקריאת הסיפור, בהחלט הצלחת להכניס אותי לאווירת נהגי המוניות בסלוניקי 🙂

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!