JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מותר לחלום

הרהורים על הגשמה עצמית

מותר לחלום תמונה:Kattigara he.wikipedia.org
אפריל 28
19:30 2016

הייתי נותנת הון רב כדי לממש את חלום חיי באופן מקיף, מיטיב לכת, מרתק ויותר מכול מעשיר. חלום החוצה ימים ואוקיינוסים, כובש הרים, דרכים מפותלות, יערות עד. מאז ומתמיד האמנתי שטיול ברחבי תבל הוא הנאה צרופה המעניקה ידע רב, מזור לסקרנות המקננת בי ללא הפסקה, לאהבה שיש בי לתרבויות ולאנשים, למקומות מעניינים ולקולינריה במיטבה.

אילו יכולתי לגייס את ההון הדרוש הייתי פשוט מטיילת אי שם באופן קבוע, לצד דובי הקוטב באנטארקטיקה, משקיפה על סירות הדייגים במפרץ הלונג ביי בוויטנאם, פוסעת בדיונות החול הדקיק בנמיביה, או בשוק "לה בוקריה" בברצלונה.

ביקרתי בלמעלה מארבעים מדינות, ועדיין אין בכך די לכמיהה המבעבעת בתוכי באופן קבוע, וממשיכה במרץ להאיר את מאוויי הכמוסים, ללא שום קשר לשעות היממה. אני מרגישה קצת שרוטה ובכל זאת אין שום פלסטר בעולם אשר יוכל להסתיר ולו במעט את צריבתו של העור עת נחשף הוא ליעד חדש שבו טרם ביקרתי.

יש בחווייה הזאת כדי לשקף לנו את חיינו, על מורכבותם, כולל הטוב והקשה, הנעים והמעייף.

בכל מקום בעולם שאליו הגעתי ראיתי וחוויתי אין-ספור מראות ותחושות. במקסיקו ביקרתי בכפר "טודוס סנטוס" שבו כל הגברים לבושים באופן זהה לחלוטין, בלפלנד חיים בחורף במינוס 50 מעלות, דרום אפריקה יפה להפליא ללא האפרטהייד. קשה לטפס למרומי סלע הסיגריה בסרי לנקה, קל ופשוט לנוח תחת עץ דקל במלדיביים ולצאת לשיט צפייה בדולפינים. באירן, לשם היו טיסות ישירות בעבר, מבקשים מהאנשים לצאת מהמים באמצע היום, כי "סוגרים את הים" לכמה שעות. באמת.

וכך, עוד ועוד זיכרונות ומראות ממקומות רחוקים עולים וצפים: שיט בזימבבווה לצד תנינים תאבי מזון, "שדות ההרג" בפנום פן, מוזיאון המלחמה בסייגון, שהייה בלהסה בירת טיבט ללא אוויר לנשימה, כל אלו מעידים בוודאות שלא קל בעולמנו, ולעומתם, במעבר חד ל"צלילי המוזיקה" באוסטריה, קצפת עם ערמונים בציריך, מופע פלמנקו בספרד, מעידים יותר מכול שאפשר גם אחרת.

אילו יכולתי הייתי גומעת עוד עשרות מקומות, מתוודעת מקרוב לאנשים, חיה את הצבע, את ריח השדות, את צפיפות החיים ואת יופיו המדהים של הטבע. מטפסת, חוצה, נושמת אוויר פסגות. כובשת, מכירה, חווה מקומות שכוחי אל, אנשים המסתפקים במועט, ציידים ומלקטים, ילידים, קהילות נכחדות.

אני רוצה לגמוע עוד ועוד ואף פעם אינני רוויה מספיק. המראות כל כך יפים, אחרים, הדרכים מובילות תמיד למקומות חדשים והלב דורש עוד קצת מרגוע לנפש ולגוף. אין לזה סוף.

הייתי עוזבת הכול, כאן ועכשיו ויוצאת לדרכי. לא צריכה הרבה. "ארץ האש" מחכה רק לי, גם החומה הסינית והזוהר הצפוני.

הייתי נותנת הון כדי לטפס בקושי רב למרומי ההר ולנוח מהמאמץ בסיפוק רב.

אני מממשת חלום, בלי הון ושלטון, הנחת קופון. רק רצון.

על המחבר / המחברת

חביבה רוטשילד

לשעבר קצינה בשירות בתי הסוהר. כיום מתמקדת בשירותי כתיבה.

8 תגובות

  1. רינה ששון
    רינה ששון אפריל 28 2016, 20:59
    מרגשת כרגיל

    כל אחד וההגשמה שלו אבל האומץ להציג זאת קבל עם ועדה ראוי להערכה.

    השב לתגובה
  2. עליזה
    עליזה אפריל 29 2016, 14:23
    נפלאה ומרגשת

    חביבה את מפליאה לתאר וגורמת לכל אחד לרצות ולצאת למסע

    השב לתגובה
  3. אתי גבאי
    אתי גבאי אפריל 29 2016, 14:57
    מדהימה

    חביבה יקירתי. את כותבת מדהים מרגש ונוגע ללב. יפהפה

    השב לתגובה
  4. נירה ר.
    נירה ר. מאי 01 2016, 17:01
    מותר הכל. כל מה שעושה לך טוב

    מי שלא דואג לעצמו אף אחד לא ידאג לו.

    השב לתגובה
  5. ג.
    ג. מאי 04 2016, 17:02
    סליחה

    זאת לא בריחה בעצם?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בתיירות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!